ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ יס ד ר מ ו ע דמסכת סוכה פרק אדף א,א פרק א הלכה א משנה סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ור' יהודה מכשיר ושאינה גבוהה עשר טפחים ושאין לה שלש דפנות ושחמתה מרובה מצילתה פסולה: דף א,א פרק א הלכה א גמרא רבי יוסי אמר לה סתם. ר' אחא בשם רב רבנן ילפין לה מפתחו של היכל. ור' יודה יליף לה מפתחו של אולם. אם מפתחו של אולם דיו ארבעים אמה דתנן תמן פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה. תני ר' חייה אפי' ארבעים נ' אמה תני בר קפרא אפי' מאה אמה. א"ר אבין ר' יודה כדעתיה ורבנן כדעתהון. דתנינן תמן וכן נשרי' המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה וחכמים אוסרין. היך מה דאת אמר תמן את רואה את התקרה כאילו היא יורדת וסותמת. כך את אמר הכא את רואה את המלתירה כאילו היא יורדת וסותמת. היא דעתיה דר' יהודה בסוכה. היא דעתיה במבוי. היא דעתהון דרבנן בסוכה. היא דעתהון במבוי. ולא דמיי יש דברים כשרים בסוכה ופסולים במבוי כשרים במבוי ופסולים בסוכה. דוקרנין כשרים בסוכה ופסולין במבוי ותני כן הביא ארבעה דוקרנין וסיכך על גביהן בסוכה כשר ובמבוי פסול. הדא דאת אמר בגבוהין ג' למעלה מכותל המבוי. אבל אם אינן גבוהין שלשה למעלה מכותלי המבוי כשר. בשאין בהן רוחב ארבעה. אבל אם יש בהן רוחב ד' אפי' גבוהין כמה כשר. דנפות כשרות בסוכה ופסולות במבוי. תני כן שתים כהלכתן והשלישית אפי' טפח. ר' חייה בשם ר' יוחנן שתים של ארבעה ד' טפחים. והשלישית אפילו טפח כשר. ובמבוי עד שיהא מגופף מד' רוחותיו. רחב מעשר אמות בסוכה כשר ובמבוי פסול. הדלה עליה את הגפן את הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גביו פסולה. הדא דאת אמר על בית סאתים אבל יותר מבית סאתים נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. חמתה מרובה מצילתה בסוכה פסולה במבוי כשר. סוכה מקורה פסולה מבוי מקורה כשר. רבי אחא בשם רבי הושעיה לא סוף דבר מקורה. אלא אפילו דף א,ב פרק א הלכה א גמרא נתן מלתירה ויש בה רוחב ארבעה טפחים מתרת את המבוי. אילו בית שהוא גבוה מכמה שמא אינו חייב במעקה. אינו חייב במזוזה. אלא בית מקורה ואין סוכה מקורה. מצינו סיכוך שהוא כקירוי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה. אלא בית מגופך ואין סוכה מגופפת והרי אכסדרה שנפרצה במלואה לר"ה. רבי אילא בשם רב ורבי יוחנן תריהון אמרין מטלטלין בכולה. מאי כדון רבי אבהו בשם רבי יוחנן התורה אמרה (ויקרא כג) בסכת תשבו עד עשרים אמה את יושב בצילה של סוכה. מעשרים אמה ולמעלן את יושב בצילן של דפנות. א"ר יונה הדא דאת אמר בנתונה למעלה מכ' אמה לדפנות אבל אם היתה נתונה למטה מכ' אמה לדפנות כשירה. א"ל ר' יוסה על דעתך דאת אמר בדפנות הדבר תלוי ניתני סוכה שהיא נתונה למעלה מכ' אמה לדפנות פסולה. ר' בא בשם רב בשאינה מחזקת אלא כדי ראש ורובו ושולחנו. אבל אם היתה מחזקת יותר כשרה. ר' יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה בשאין דפנותיה עולות עמה אבל אם היו דפנותיה עולות עמה כשרה. והא מתני' פליגא א"ר יהודה מעשה בסוכתה של הילני המלכה בלוד שהיתה גבוהה יותר מכ' אמה והיו חכמים נכנסין ויוצאין בה ולא אמר אדם דבר אמרו לו מפני שהיא אשה ואין אשה מצוה על המצות. אמר להן אם משם ראייה והלא שבעה בנים תלמידי חכמים היו לה אית לך מימר בסוכתה של הילני בשאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו אלא בשאין דפנותיה עולות עמה. מסתברא מה דאמר רבי יאשיה לית היא פליגא דכן ארחיהון דעתירייא מיעבד דפנתא קלילן די ייא קרירה עליל. רב הושיע בעי הביא נסר ונתנו דף ב,א פרק א הלכה א גמרא על גבי חולייה של עמוד פשיטא אם ימוד מן הנסר יש כאן עשרים אמה. אם ימוד מן הקרקע אין כאן עשרים אמה. מה את עביד ליה כאויר פסול כסכך פסול. אין תעבדיני' כאויר פסול פוסל בג' טפחים. אין תעבדיניה כסכך פסול אינו פוסל אלא בד' אמות. ר' יוסה בי ר' בון בשם חזקיה מפני מה אמרו סכך פסול אינו פוסל אלא בד"א שלא בא אלא להיתירה של סוכה. א"ר מיישא ותמיה אנא היך רב הושעיה צריכא ליה ולמה לא יליף לה מן הדא דרבי בא בר ממל דתנינן תמן המשלשל דפנות מלמעלן למטן אם גבוה מן הארץ ג' טפחים פסולה. וא"ר בא בר ממל כשאינו יושב ואוכל בצילן של דפנות אבל אם היה יושב ואוכל בצילן של דפנות כשירה. א"ר יוסה לית הדא דר' בא בר ממל אולפן מן מתניתן יליף לה ר' בא בר ממל דתנינן תמן כצוצטרא שהיא למעלה מן הים אין ממלין הימינה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בין מלמעלן בין מלמטן. וא"ר זעירא רב יהודה בשם רב והוא שתהא מחיצה משוקעת במים כמלואו של דלי. ולא דמייא ים כרמלית היא אינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. ברם הכא התורה אמרה בסכת תשבו מקרקע סוכה את מודד עשרים אמה. דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא היתה למטה מעשרה ותולה בה עיטורין שהן ראויין לסכך בהן ממעטין בה לפסול. ואם לאו ממעטין בה לכושר. היתה למעלה מעשרים אמה ותולה בה עיטורין שהן ראויין לסכך בה ממעטין בה לכושר ואם לאו ממעטין בה לפסול. אמר רבי שמי כשם שאמרו למעלן כך אמרו למטן. קש ותבן אין ממעטין בה עפר וצרורות ממעטין. אמר רבי יוסה בי רבי בון עלו בו עשבים אין ממעטין בה. מנין למעלה מעשרה שהיא רשות אחרת. רבי אבהו בשם רשב"ל (שמות כה) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת. וכתיב (שמות כא) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת. וארון לא תשעה ר' זעירה בעי מנין לכפורת שהיא טפח. תנא רבי חנינה בן שמואל כל הכלים שהיו במקדש נתנה התורה מידת אורכן ורחבן ושיעור קומתן חוץ מן הכפורת שנתנה התורה מידת ארכה ורחבה ולא נתנה שיעור קומתה. ונלמדינה מכלי קטן שבמקדש. (שמות כה) ועשית לו מסגרת טפח סביב. מה כאן טפח אף כאן טפח. או אינו אלא (שם) ועשית זר זהב למסגרתו סביב. מה כאן כל שהוא אף כאן כל שהוא. מאי כדון רב אחא בר יעקב אמר (ויקרא י) פני. אין פני פחותים מטפח. רבי יוסה בעי אילו מגדל שהוא עומד בתוך הבית גבוה כמה שמא אינו מותר להשתמש מתוכו לבית ומן בית לתוכו. אלא בשעת שהיה מרבע להן את הרוחות אנן קיימין. ניחא כמאן דאמר באמת ששה. ברם כמ"ד באמת חמשה. וארון לא שבעה טפחים ומחצה הוא. רב יעקב בר אחא אמר דבית רבי ינאי ור"ש בן יוצדק. חד יליף לה מן הארון. וחורנה יליף לה מן העגלות. ולא ידעינן מאן דיליף לה מן הארון מאן דיליף לה מן העגלות. מסתברא דבית רבי ינאי ילפי לה מן הארון דבית ר' ינאי אמרי ארון תשעה וכפורת טפח. ור"ש בן יוצדק יליף לה מן העגלות. ר' זעירה בעי מנין לעגלות שהן גבוהות י'. א"ר יוסה ואפי' תימר גבוהות י'. לא כן תני בשם ר' נחמיה צב דף ג,א פרק א הלכה א גמרא כמין קמרסטה היו. אילו חור ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבע שמא אינו אסור להשתמש מתוכו לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכו. אלא בשעה שהיו מושיטין את הקרשים מזו לזו תרוטות היו. תני ר' אומר ארבע אמות אף על פי שאין שם ארבע דפנות. ר' שמעון אומר ארבע דפנות אף על פי שאין שם ארבע אמות. רבי יהודה אומר ארבע אמות וארבע דפנות. וכן היה רבי יהודה מחייב במזוזה. אף על פי שאין שם ארבע אמות וארבע דפנות. מסתברא דרבי יהודה יודה לאילין רבנן. ואילין רבנן לא יודון לרבי יהודה שאף על פי שיש שם ארבע אמות וארבע דפנות שהיא פטורה מן המזוזה ואינה טובלת במעשרות. רבי שמעון אמר ארבע ורבנן אמרי שלש. מה טעמון דרבנן סכות סכות סכות הרי שלש אחד למעלן ושתים למטן והשלישית מדבריהן. מה טעמא דרבי שמעון (ויקרא כג) סכת סכת סכות מלא. הרי ארבע. אחת למעלן ושלש למטן והרביעית מדבריהן. רבי חייה בר אדא אמר תרין אמורין חד אמר טעמון דרבנן וחורנה אמר טעמא דרבי שמעון. מה טעמון דרבנן (ישעיהו ד) וסכה תהיה לצל יומם מחרב הרי אחת למעלן סוכות סוכות סוכות הרי שלש. מ"ט דר"ש וסכה תהיה לצל יומם מחרב הרי אחת למעלן. סכת סכת סכות מלא הרי ד'. רבנן דקיסרין שמעון טעמא דר"ש וטעמון דרבנן מן הדין קרייא וסכה תהיה לצל יומם מחרב הרי אחת. (שם) ולמחסה ולמסתור. הרי שתים. (שם) מזרם וממטר. רבנן עבדין מזרם וממטר אחת. ר"ש עבד מזרם וממטר שתים. ותני כן שתים כהילכתן והשלישית אפילו טפח. ר' חייה בשם ר' יוחנן שתים של ארבעה ארבעה טפחים והשלישית אפילו טפח כשר. רב הושעיה בעי אותן של טפח שנתנן באמצע מהו. חזר ואמר אותן של ד' טפחים שנתנן באמצע מה הן. ר' יעקב בר אחא כהדין עובדא אתא קומי רבי יסא ואכשר. ותני כן חצר שהעמודין מקיפין אותה הרי העמודין כדפנות. והא מתניתא פליגא עשויות כהילכתן כשירות שלא כהילכתן פסולות. סברין מימר באמצע. אמר רבי שמואל בר רב יצחק אלו שלא כנגד אלו. רב אמר דף ג,ב פרק א הלכה א גמרא אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל טפח. שמואל אמר אפילו כנוסה כמה רואין אותה כאילו היא יוצא. ר' בא חיננא בר שלמיה רב ירמיה בשם רב אפילו כנוסה כמה רואין אותה כאילו היא יוצא. רבי יעקב בר אחא א"ר יוחנן ורשב"ל חד כהדין וחד כהדין. כהנא ואסא עלון והוון קומי רב בהדא דשמואל. רבי יודה בר פזי בשם רבי יהושע בן לוי והוא שתהא נתונה בתוך ג' טפחים כלחיים. רשב"ל בשם רבי יוסי בן חנינא נעץ ד' קנים בארבע זויות של כרם וקשר גמי מלמעלן מציל משם פיאה. א"ר יוחנן כמחיצת שבת כן מחיצת כלאים. א"ר יוחנן מעשה שהלך ר' יהושע בן קרחה אצל ר' יוחנן בן נורי לנגינד והראהו שדה אחת וביתרתה היתה נקראת והיו שם פרצות יותר מעשרה והיה נוטל אעים וסותם ודוקרנים וסותם עד שמיעטן פחות מעשרה. אמר כזה כן מחיצת שבת. אמר רבי חיי מתניתא אמרה כן מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה. אם אומר את שהפיאה מצלת יותר מעשר דייו חבל א'. ר' יונה א"ר הושעיה בעי הדא פיאה מה את אמרת מלמעלן מן הצד. אין תימר מלמעלן כ"ש מן הצד אין תימר מן הצד הא מלמעלן לא אין תימר מלמעלן יאות אמר רבי חגיי. אין תימר מן הצד לא אמר ר' חגיי כלום. רבנן דחיפא בשם רשב"ל לגובה אפי' עד מאה אמה. א"ר יודן הדא דאת אמר לענין כלאים אבל לענין פיאה לא תהא פיאה גבוהה מן הקורה. אמר רבי יוסי היא כלאים היא שבת. על דעתיה דר' יוסה מה בין פיאה מה בין קורה. קורה מצלת מרוח אחת פיאה אינה מצלת עד שתהא מגופפת מארבע רוחותיה. ואתייא כהיא דאמר רבי זעירא בשם רב המנונא פיאה אינה מצלת עד שתהא מגופפת מארבע רוחותיה. אמר רבי בא בר ממל טוטרפליות שבכרכים אסור לטלטל תחתיהן מפני שהן סוף תקרה ואין סוף תקרה מציל משם פיאה. א"ר פינחס אתא עובדא קומי ר' ירמיה בארבע עמודים ועליהם ארבעה פיסטליות והתיר לטלטל תחתיהן משום פיאה. רבי בון ורבי בון בעון קומי רבי זעירא פאה מהו שתציל בסוכה. אמר לון פיאה מצלת בסוכה. סוף סכך מהו שיציל בסוכה אמר לון אין סוף סכך מציל בסוכה. מה בין זה לזה זה נעשה לכך וזה אינו נעשה לכך. א"ר אבהו כל אילין מילייא לענין משא ומתן הא להורות אסור להורות. דף ד,א פרק א הלכה א גמרא מא אם סוכה קלה את אמר אסור שבת החמורה לא כל שכן. ר' בון בר חייה בעא קומי ר' זעירה מאן תנא פיאה מצלת לא רבי יוחנן בן נורי א"ל אדהי תנא. נמצאת אומר לענין כלאים כל הפחות משלשה כסתום משלשה ועד ארבעה אם העומד רבה על הפרוץ מותר ואם הפרוץ רבה על העומד אסור. מארבעה ועד עשר אם העומד רבה על הפרוץ מותר ואם הפרוץ רבה על העומד כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור. יותר מעשר אע"פ שהעומד רבה על הפרוץ כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור. לענין שבת כל הפחות משלשה כסתום. משלשה ועד ארבע' מארבעה ועד עשר אם העומד רבה על הפרוץ מותר ואם הפרוץ רבה על העומד אסור. יותר מעשר אף ע"פ שהעומד רבה על הפרוץ אסור. ר' חנניה ר' יודה בר פזי בשם ר' יוחנן לית כאן משלשה ועד ארבעה יש כאן פירצה ג' אין כאן מקום ארבעה. מתיב רבי מנא והתנינן מקיפין בקנים. וקנה יש לו מקום. א"ל לא תתיביני פחות משלשה שכל הפחות משלשה כסתום הוא. ר' יוסי בי רבי בון בשם רב מ"מ מכיון שהעומד רבה על הפרוץ מותר. ראשי פסל היוצאין מן הסוכה נידונין כסוכה. ר' חונה בשם רבנן דתמן ובלבד על פני כולה ר' יעקב בר אחא רבי יסא רבי יוחנן בשם רבי הושעיה ואפילו כנגד הדופן. ר' יעקב בר אחא ר' חייא ר' יוחנן בשם ר' הושעיה ואפילו שלא כנגד הדופן. על דעתיה דרבי יסא ניחא על דעתיה דר' חייה בר בא מה היקלתה בה חמתה מרובה מצילתה. ושחמתה מרובה מצילתה פסולה. הא מחצה למחצה כשירה. סוכה מדובללת שצילתה מרובה מחמתה כשירה. הכא את אמר כשירה והכא את אמר פסולה. רבנן דקיסרין רב יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה שנייא היא באילן שדרכו לפסע: דף ד,ב פרק א הלכה ב משנה סוכה הישנה בית שמאי פוסלין וב"ה מכשירין איזו היא הישנה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום אבל אם עשאה לשם החג אפי' מתחילת השנה כשירה: דף ד,ב פרק א הלכה ב גמרא תני צריך לחדש בה דבר. חברייא אמרו טפח ר' יוסה אומר כל שהוא. צ"ד כל שהיא ובלבד על פני כולה. אף במצה כן. מצה הישנה תפלוגתא דבית שמאי ודב"ה. א"ר יוסה דברי הכל היא. מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר בריא שלא דיקדק בה. סוכת הרועים סוכת היוצרים כשירה. סוכת הכותים עשויה כהילכתה כשירה שלא כהילכתה פסולה. העושה סוכה לעצמו מהו אומר ברוך אקב"ו לעשות סוכה. לאחר לעשות סוכה לשמו. נכנס ליישב בה אומר ברוך אקב"ו לישב בסוכה. משהוא מברך עליה בלילי יום טוב הראשון אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. חנין בר בא בשם רב וזמן מכיון שחשיכה מהו שיהא צריך להזכיר זמן. רב הושעיה אמר צריך להזיכר זמן רבי אילא אמר צריך להזכיר זמן ר' זבידה אמר צריך להזכיר זמן. ר' חייא בר אדא עביד לה שמועה ר' זעירה ר' יצחק בר נחמן בשם ר' הושעיה רבי יודה בר פזי בשם רבי חמה אבוי דרבי אושעיה מכיון שחשיכה צריך להזכיר זמן: דף ד,ב פרק א הלכה ג משנה העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית סוכ' ע"ג סוכה העליונה כשירה והתחתונה פסולה ר' יהוד' אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשירה: דף ה,א פרק א הלכה ג גמרא שני סככין זה על גבי זה העליון חמתו מרובה מצילתו. התחתון אין חמתו מרובה מצילתו ע"י זה וע"י זה צילתן מרובה מחמתן. כמה יהא ביניהן ויצטרפו. תרין אמורין חד אמר עשרה וחורנה אמר ארבעה. מתיב מ"ד עשרה למאן דאמר ארבעה משום אהל מצאנו אוהל שהוא טפח: רבי יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשירה. מה דיורין ממש או אפי' ראויה לדיורין. מן מה דתנא חד סב קומי רבי זעירא ואפילו התחתונה כשירה לית בר נש אמר אפי' אלא דהוא מודה על קדמייתא הדא אמרה דיורין ממש: דף ה,א פרק א הלכה ד משנה פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפירס ע"ג הקינוף פסולה אבל פורס הוא על נקליטי המטה: דף ה,א פרק א הלכה ד גמרא תני תולה בה קיטיות כשירה. א"ר חנניה הדא דאת אמר מן הצד הא מלמעלן פסולה: או תחתיה מפני הנשר. א"ר יוסה לא אמרו אלא מפני הנשר דף ה,ב פרק א הלכה ד גמרא הא שלא מפני הנשר כשירה. אבל פורש הוא על ניקליטי המיטה. רבי ביבי בשם רבי יוחנן שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו: דף ה,ב פרק א הלכה ה משנה הדלה עליה את הגפן אתה דלעת ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה אם היה הסיכוך הרבה מהן או שקצצן כשירה וזה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה אם אין גידוליו מן הארץ אין מסככין בו וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו: דף ה,ב פרק א הלכה ה גמרא רבי בא בשם רב והוא שידלה אותן לכך. רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא צריך לנענע. א"ר יוסה תרתיהון לקולה הדלה אותן לכך אע"פ שלא נענע נענע אע"פ שלא הדלה אותן לכך. ר' בא חיננא בר שלמיה רב ירמיה בשם רב סיככה בשלביות פסולה. בזכרים כשירה בנקיבות פסולה. סיככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן כשירה. סיככה בחבלים אית תניי תני כשירה ואית תניי תני פסולה. מאן דמר כשירה בחלבים של סיב ומאן דאמר פסולה בחבלים של פשתן. א"ר יוחנן כתיב (דברים טז) באספך מגרנך ומיקבך. מפסולת שבגורן ושביקב את עושה לך סכך. רשב"ל אמר (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ. א"ר תנחומה דין כדעתיה ודין כדעתיה. ר' יוחנן דו אמר עננים מלמעלה היו דו יליף לה מאספך. רשב"ל אמר עננים מלמטן היו דו יליף לה מעננים. א"ר אבין דין כדעתיה ודין כדעתיה ר' יוחן דו מדמי לה כמשלח לחבירו חבית וקנקנה. רשב"ל דו מדמי לה כהן דאמר לחבריה דף ו,א פרק א הלכה ה גמרא שלח קופתך וסב לך חיטין: דף ו,א פרק א הלכה ו משנה חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן אם התירן כשירות וכולן כשירות לדפנות: דף ו,א פרק א הלכה ו גמרא ר' חייה בשם ר' יוחנן מפני שהיא נראית כאוצר. ר' יעקב בר אבייא רב ששת בשם ר' חייה רבה אין חבילה פחותה מכ"ה. חיננא בר שלמיה בשם רב קצר לסכך אין להן ידות. קצר לסכך וחישב עליהן למאכל בא במחשבה. קצר למאכל וחישב עליהן לסכך אחרי' אומר עד שיהא הקש רבה על האוכל ועל היד. רב כהדא דאחרים. מה אנן קיימין קצר לסכך והוכשרו ואמר לכשיעשו מצותן אחזירם לגורן צריכין הכשר פעם שנייה או כבר הכשירן בידם. רבי יסא בשם רבי חמא בר חנינה (שמות מ) וסכת על הארן את הכפורת. מיכן שהדופן קרוי סכך מיכן שעושין דפנות בדבר שהוא מקבל טומאה: דף ו,א פרק א הלכה ז משנה מסככין בנסרין דברי ר' יהודה ור"מ אוסר נתן עליה נסר שהוא רחב ד' טפחים כשירה ובלבד שלא יישן תחתיו: דף ו,ב פרק א הלכה ז גמרא ר' ירמיה בשם רב כשיש בהן רוחב ארבע נחלקו. רבי יסא בשם רבי יוחנן במשופין בכלים נחלקו. והא ר' ירמיה בשם רב בשיש בהן רוחב ארבע נחלקו הא אם במשופין לכלים דברי הכל מותר מן מה דא"ר ירמיה סיככה בשלביות פסולה. אמרין כר"מ הורי. הדא אמרה היא הדא היא הדא. הא ר' יוסה הא ר' יוסי בשם ר"י במשופין לכלים נחלקו הא בשיש בהם רוחב ארבעה דברי הכל אסור. מן מה דהורי ר' יוסא בסדרא רבא מלתרה מסככין בה ואמרין כר' יודה הודי. הדא אמרה היא הדא היא הדא. שמואל אמר הדא דאת אמר לאורך אבל לרוחב כשר. ר' יוחנן ורשב"ל תריהון אמרין בין לאורך בין לרוחב כשר. ר' זריקן בשם רב המנונא כדברי מי שהוא פוסל כאן פוסל כאן. רבין ור' בון בעון קומי ר' זעירה מה ר' יוחנן ורשב"ל תריהון אמרין. אמר לון משם שאין סכך פסול פוסל אלא בארבע אמות. מתני' פליגא על רב המנונא סוכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו. והביא נסר ויצרף ממנו שלשה טפחים. אין תימר לרוחב לית יכול דא"ר זריקן בשם רב המנונה כדברי מי שהוא פוסל כאן פוסל כאן. אלא כן אנן קיימין לאורך. ואיפשר שלא יישן תחתיו: דף ו,ב פרק א הלכה ח משנה תקרה שאין עליה מעזיבה ר' יהודה אומר משום בית הלל או מפקפק או נוטל אחת מבינתיים ובית שמאי אומרים מפקפק ונוטל מבינתיים רבי מאיר אומר נוטל אחת מבינתיים ואינו צריך לפקפק: דף ז,א פרק א הלכה ח גמרא ואם פיקפק אינו צריך ליטול אחת מבינתיים: דף ז,א פרק א הלכה ט משנה המקרה סוכותו בשפודים או בארוכות המיטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינו סוכה: דף ז,א פרק א הלכה ט גמרא תני יותר מכמותן. חברייא אמרין שאין טפח נכנס לתוך טפח. התיב ר' בא בר ממל הרי כלי זכוכית הרי טפח נכנס לתוך טפח. א"ר יוסה תמן נכנס ויוצא ברם הכא נכנס ואינו יוצא. ר' אבהו בשם ר' יוחנן מפני שהיא נראית כאוצר. תני ר' חייה תעשה לך לא מן העשוי לך. מה נפק מביניהון. ויש בה. על דעתיה דר' חייה פסולה על דעתיה דר' יוחנן כשירה: דף ז,א פרק א הלכה י משנה המשלשל דפנות מלמעלן למטן אם גבוה מן הארץ ג' טפחים פסולה מלמטן למעלן אם גבוה מן הארץ י' טפחים שירה ר' יוסי אומר כשם שמלמטן למעלן י' טפחים כך מלמעלן למטן י' טפחים הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה: דף ז,ב פרק א הלכה י גמרא אמר ר' יוחנן לא א"ר יוסה אלא לעניין סוכה אבל לעניין שבת אף ר' יוסי מודה. מילתיה דר' חנינא אמר אף לעניין שבת. דאמר רבי חנינא שלטון בא לציפורין ותלו בו קיטיות והתיר ר' ישמעאל בי ר' יוחי לטלטל תחתיהן בשיטת אביו. ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' שמואל בר רב יצחק אתייא דר' יוסי בן חנינה כר"ח ותריהון פליגון על שיטתיה דר"י. דא"ר יוחנן רבי יוה ור' יוסה ור' חנניה בן עקביא שלשתן אמרו דבר אחד. רבי יודה דגשרים המפולין. ר' יוסי ההן דהכא. ר' חנניה בן עקביה דתני ג' דברים התיר רבי חנניה התיר עצה שבים והתיר כצוצרה והתיר הבאת לונטיות: דף ז,ב פרק א הלכה יא משנה בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הכותל לסיכוך ד' אמות פסולה וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרא סוכה גדולה שהקיפוה דבר שאין מסככין בו אם יש תחתיו ד' אמות פסולה: דף ז,ב פרק א הלכה יא גמרא תני רבי חייה אויר פסול פוסל בג' טפחים סכך פסול אינו פוסל אלא בד' אמות. א"ר יוסה אף אנן תנינן תרתיהון אויר פסול פוסל בג' טפחים דתנינן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה. סכך פסול אינו פוסל אלא בד' אמות דתנינן בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין כותל לסיכוך ד' אמות פסולה הא פחות מיכן כשירה. מהו לישן תחתיו. התיב רבי יצחק בן אלישי' הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו. והכא משלים בסוכה ואסור לישן תחתיו. חזקיה אמר מפני שהיא נראית כדופן עקומה. תני ר' הושעיה מפני שהיא נראית כדופן עקומה ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן מפני שהיא נראית כדופן עקומה רבי זעירה ר' יסא בשם כהיא מפני שהיא נראית כדופן עקומה. א"ר יונה לר' יוסי ולמה לי נתן אמרין משום שאין סכך פסול פוסל אלא בד' אמות: דף ח,א פרק א הלכה יב משנה העושה סוכתו כמין צריך או שסמכה לכותל ר"א פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין מחצלת קנים מחצלת גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ולסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה ר' אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה עשאה לשכיבה מקבלת טומא' ואין מסככין בה ולסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה: דף ח,א פרק א הלכה יב גמרא מודה ר' ליעזר לחכמים שאם היתה נתונה על ארבעה אבנים או שהיתה גבוה מן הארץ פותח טפח שהיא כשירה. תני העושה סוכתו כבית יער הלבנון כשירה. למי נצרכה לר' ליעזר. אבא בר ב"ח בשם ר' יוחנן במחצלות אושא שנו. א"ר ליעזר סתם מחצלות אושא טמאות עד שיעשם אוהלים. סתם מחצלות טיברייא טהורות עד שיעשם לשכיבה. ר' יצחק בר חקולה ר"ש בר' הורין כאילין על פתח החנויות שהן טהורות. הורי ר' אימי ארונה טמאה מהו לסכך בה. מחלוקת ר' ליעזר וחכמים. ר' יצחק ב"ר לעזר הורי מדוחק להתיר ראשי מעדנים ולסכך בהן. תנינן וכן המתיר ראשי מעדנים טהורה ואת אמר הכין:
מסכת סוכה פרק בדף ח,א פרק ב הלכה א משנה הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו א"ר יהודה נוהגין היינו ישינים תחת המטות בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר. א"ר שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה אמר רבן גמליאל לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם יודע שעבדים פטורין מן הסוכה וישן לו תחת המטה. ולפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו: דף ח,א פרק ב הלכה א גמרא תמן תנינן אבל פורס הוא ע"ג נקליטי המטה. דף ח,ב פרק ב הלכה א גמרא וכא הוא אומר הכין. אמר רבי ליעזר תמן הוא וטליתו תחת הסוכה ברם הכא הוא טליתו תחת המטה. מחלפא שיטתיה דר' יודה תמן הוא אמר המעשה קודם לתלמוד. וכא הוא אומר הכין. סבר רבי יודה הישן תחת המטה כישן תחת הסוכה. כל שכן מחלפה שיטתיה דרבי יודה דתנינן תמן ר' יודא אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשירה הא אם יש דיורין בעליונה התחתונה פסולה. אמר רבי יוסה תמן יש שם חלל אחר ברם הכא אין כאן חלל אחר. מחלפה שיטתיה דרבן גמליאל. דתני טבי עבדו של רבן גמליאל היה נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמים וכא מיחו בידו. שלא לדחוק את החכמים. אם שלא לדחוק את החכמים ישב לו חוץ לסוכה. רוצה היה טבי עבדו של רבן גמליאל לשמוע דברי חכמים: דף ח,ב פרק ב הלכה ב משנה הסומך סוכתו לכרעי המטה כשיר' ר' יהודה אומ' אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה: דף ט,א פרק ב הלכה ב גמרא אמר רבי אימי משם שאין ממעי המיטה לסכך עשרה טפחים. אמר ר' בא משם שאין מעמידין על גבי דבר טמא. והא תני מעשה באנשי ירושלים שהיו משלשלין מיטותיהן לפני חלונותיהן והיו מסככין על גביהן. אין תימר משם שאין מעמידין על גבי דבר טמא הרי מעמידין על גבי דבר טמא. הוי לית טעמא אלא משם שאין ממעי המיטה לסכך עשרה טפחים: דף ט,א פרק ב הלכה ג משנה סוכה המדובלל' שצילתה מרובה מחמתה כשירה המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה: דף ט,א פרק ב הלכה ג גמרא רב ושמואל חד אמר מדוללת וחורנה אמר מדובללת. מאן דאמר מדוללת בשצילתה מרובה ומאן דאמר מדובללת בשאין צילתה מרובה. הדא אמרה צריכין הכוכבים שיהו נראין מתוכה. ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינה בכוכבי חמה שנו: דף ט,א פרק ב הלכה ד משנה העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשירה ועולין לה ביום טוב בראש האילן או על גבי הגמל כשירה ואין עולין לה ביום טוב שתים בידי אדם ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשירה ואין עולין לה בי"ט שלש בידי אדם ואחד באילן כשירה ועולין לה ביום טוב זה הכלל כל שינטל האילן והיא יכולת לעמוד בפני עצמה כשירה ועולין לה ביום טוב: דף ט,ב פרק ב הלכה ד גמרא מה אנן קיימין אם בנתונה בארץ דברי הכל מותר אם במפרשת מחלוקת ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה. אלא כן אנן קיימין בנתונה באלמין. ר' שמעון בן כרסנא בשם ר' אחא ר' מאיר ור' יוסה ור' אלעזר בן עזריה שלשתן אמרו דבר אחד. ר' מאיר דלחיים דתנינן מטמא משם גולל ר' מאיר מטהר. ורבי יוסה דאהילות דר' יוסי אומר הבית שבספינה אינו מביא את הטומאה. ר' לעזר בן עזריה דתני מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה שהיו באין בספינה ועשה לו ר' עקיבה סוכה בראש הספינה ובאת הרוח והפריחתה. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה עקיבה איה סוכתך. נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אינו עירוב למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב ואסור לטלטלו. למה מג' מותר. וקשיא אם עירובו עירוב יהא מותר לטלטלו ואם אסור לטלטלו לא יהא עירוב. ראוי הוא לעבור על השבות ולוכל. מעתה אפילו למעלה מעשרה. רב יהודה בשם שמואל תיפתר שהיתה ככרתו ד'. א"ר מנא והיא שתהא רה"ר מקפתו מכל צד באומר שביתתי תחתיו. תני נתנו בכלכלה ותלויו באילן למעלה מי' טפחים אינו עירוב למטה מי' טפחים עירובו עירוב ואסר לטלטלו. למה מג' מותר. וקשיא אם עירובו עירוב יהא מותר לטלטלו ואם אסור לטלטלו לא יהא עירובו עירוב. ר' אחא בשם רבי חיננא ראוי הוא להפכה ולבטל רשות היחיד שבה. א"ר יוסה הדא אמרה ספסל שהוא נתן ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה מכיון שהוא ראוי להופכו ולבטל רה"ר שבו. הדא אמרה שעירובו עירוב ומותר לטלטלו. תמן תנינן שתים בידי אדם ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשירה ואין עולין לה ביום טוב. הכא את אמר כשירה ואין עולין לה בי"ט. והכא את אמר עירובו עירוב ומותר לטלטלו. אמר רבי ירמיה כאן מלמעלן כאן מלמטן. הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא. הדא ילפה מן ההיא שאם היה נתון בצידו של אילן שעירובו עירוב ומותר לטלטלו. וההיא ילפה מן הדא דף י,א פרק ב הלכה ד גמרא שאם היו שתי יתידות יוצאות וסיכך על גביהן שהיא כשירה ועולין לה בי"ט. אמר רבי יוסה בין הכא בין תמן מן הצד היא. מאי כדון כההיא דאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירה דר"ש בן אלעזר היא. דתני רשב"א אומר מותר להשתמש על צידדי בהמה בשבת. היא צידדי בהמה היא צידדי אילן: דף י,א פרק ב הלכה ה משנה העושה סוכתו בין האילנות כשירה שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה חולי ומשמשיהן פטורין מן הסוכה אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה: דף י,א פרק ב הלכה ה גמרא רב חונה אזל לעייני טב למימנה. מי אתי צחא גו איסרטא ולא קביל עלוי מיטעום כלום עד דעל ליה למטללתיה דר' יוחנן ספרה דגופתא. א"ר מנא לא סוף דבר חולין של סכנה אלא אפי' חולין שאינן של סכנה. תני אמר רשב"ג מעשה שהייתי חושש עיניי בקיסרין והתיר לי ר' יוסי ברבי לי ולכל משמשי לישן חוץ לסוכה. רבי בא בר זבדא אמר שושבינן וכל בני חופה פטורין מן הסוכה. תני שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. שומרי העיר ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. הדא דאת אמר בשומר גייסות אבל בשומרי ממון עשו אותן כשומר גנות ופרדיסין. אבודמא מלחא הוה דמך קומי חנותיה. עבר רבי חייה בר בא אמר ליה איזיל דמך גו מטללתך ר' מנא הוה שושביניה דר' יעקב בר פליטי אתא שאיל לר' יוסי א"ל איזיל דמוך גו מטללתך. רבי יצחק בר מריון הוה שושביניה דחד בר נש שאיל לרבי לעזר אמר ליה איזיל דמוך גו מטללתך. מעשה שהלך רבי אלעאי אצל רבי אליעזר בלוד א"ל דף י,ב פרק ב הלכה ה גמרא אף את משובתי הרגל. והלא אמרו שאין שבחו של תלמידי חכמים להיות מניח את ביתו ברגל והולך לו. כהדא ר' זעירה סליק לגזורה דרבי אילא ולא קביל עלוי מיטעום כלום. אין משום דלא הוה עיסקיה טעם כלום עד יפני מוסף. ולא ידעין אין משם שאין שבחו של תלמידי חכמים להיות מניח את ביתו ברגל והולך לו. בהדין לא ידעין. א"ר לעזר אכילה עראי. אין שינה עראי. חברייא אמרין שכן אדם נשתקע בתוך שנתו. א"ר אילא שכן אדם ישן קימאה ודיו. מה נפק מן ביניהון מסר שנתו לאחר. על דעתהון דחבריא מותר על דעתיה דרבי אילא אסור: דף י,ב פרק ב הלכה ו משנה מעשה שהביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה ונטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו: דף י,ב פרק ב הלכה ו גמרא הוינן סברין מימר שלא בירך אחריו שלש ברכות. הא ברכה אחת בירך אשכח תני ולא ברכה אחת ולא שלש ברכות. תני כל שאומרין עליו שלש ברכות אומרים לפניו המוציא לחם מן הארץ. כל שאין אומר אחריו ג' ברכות אין אומרים לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון הרי פחות מכזית אין אומרים עליו שלש ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ. רבי יעקב בר אחא אמר לשאר המינין נצרכה: דף י,ב פרק ב הלכה ז משנה ר' אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לוכל בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרין אין לדבר קיצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל בלילי י"ט הראשון משלים בלילי יום טוב האחרון וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין וע"ז נאמר (קוהלת א) מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות: דף י,ב פרק ב הלכה ז גמרא מה טעמא דר' ליעזר נאמר כאן תשבו. ונאמר להלן (ויקרא ח) ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה. מה ישיבה שנא' להלן עשה בה את הלילות כימים אף ישיבה שנאמר כאן נעשה בה את הלילות כימים. ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל (ויקרא כז) נאמר ט"ו בפסח ונאמר ט"ו בחג. מה ט"ו שנאמר בפסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות אף ט"ו שנא' בחג לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות. דף יא,א פרק ב הלכה ז גמרא חברייא בעיי אומריהם מה להלן עד שיכנסו למצה בתאוה. וכא עד שיכנסו לסוכה בתאוה. רבי זעירה בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה. וכא עד שיאכל כזית דגן בסוכה רבי הושעיה אמר כל שבעה חובה. ר' ברכיה אמר פליגין. רב אבונא אמר לא פליגין. מהד אמר ר' יוחנן בשנתן דעתו. מה דאמר רבי הושעיה בשלא נתן דעתו. תני בשם ר' ליעזר מי שלא עשה סוכתו בערב הרגל אל יעשה ברגל. והתני בר קפרא נפלה סוכתו ברגל יקימנה ברגל. ר' אחא בשם רבי חיננא קנס קנסו רבי ליעזר שלא עשה סוכתו מערב הרגל. מחלפה שיטתיה דר' ליעזר תמן הוא אמר י"ד סעודות חייב אדם לוכל בסוכה וכיי אמר הכין. א"ר אחא למצוה הושווה: דף יא,א פרק ב הלכה ח משנה מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו בית הלל לבית שמאי מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני ב"ה לבקר את יוחנן בן החורוני ומצאוהו ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי משם ראייה אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימ' מצו' סוכה מימיך: דף יא,א פרק ב הלכה ח גמרא לא סוף דבר שולחנו אלא אפילו כדי שולחנו. כמה הוא כדי שולחנו טפח. רבי יודה בר פזי ורבי אייבו בר נגרי הוון יתיבין אמרין תנינן אחר שהודו. מי הודה למי. בית שמאי לבית הלל או בית הלל לבית שמאי. אמרי' נצא לחוץ ונלמוד ונפקון ושמעון רבי חזקיה רבי אחא בשם רבי יודה בן לוי לא מצאנו שהודו בית שמאי לבית הלל אלא בדבר זה בלבד. רבי חונה בשם רב אבייא מתניתא אמרה כן המערה מכלי לכלי ונגע טבול יום בקילוח אם יש בו יעלה באחד ומאה. אין תימר בית הלל הודו לבית שמאי שלא תעלה מאן תנא הכא תעלה לא בית הלל ולא בית שמאי. אמר רבי אידי נאמר בית הלל שנו אותה עד שלא הודו להם בית שמאי. אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן אחר שהודו. רבי ליעזר אומר תירום ותשרף. דף יא,ב פרק ב הלכה ח גמרא ור' אליעזר לא שמותי הוא. אמר רבי חיננה מתניתא אמרה כן אחר שהודו אלו לאלו תעלה. בית שמאי מסלקין לון. ואינון מודיי לון. אמר רבי אבון תשובה אחרת יש כאן כהדא דתני ר' הושעיה מה אם טהורה שהוא בעון מיתה אצל זרים הרי היא עולה. טמאה שהיא בעשה אצל כהנים לא כל שכן. מה זכו בית הילל שתיקבע הלכה כדבריהן אמר ר' יודה בר פזי שהיו מקדימין דברי ביתש מאי לדבריהן. ולא עוד אלא שהיו רואין דברי בית שמאי וחוזרין בהן. התיב רבי סימון בר זבדא קומי רבי אילא או נאמר תנייה חמתון סבון מינין ואקדמון. והא תני מעשה שהלכו זקני ביתש מאי וזקני ב"ה לבקר את יוחנן בן החורוני. נאמר זקנינו וזקניכם. אמר רבי זעירה רב הונה בשם רב הלכה כבית שמאי. רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב ממה שסילקו ב"ש לב"ה הדא אמרה הלכה כדבריהן: דף יא,ב פרק ב הלכה ט משנה נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה כל קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה מעשה שילדה כלתו של שמי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך ע"ג המיטה בשביל הקטן: דף יא,ב פרק ב הלכה ט גמרא אי זהו קטן דבית ר' ינאי אמרי כל שהוא צריך לאמו שתקנחנו. ר' יוחנן אמר כל שהוא ניעור משנתו וקורא אימא. תני רבי הושעיה קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה ויוצא בעירובה של אמו: דף יא,ב פרק ב הלכה י משנה כל שבעה ימים עושה אדם את סוכתו קבע ואת ביתו עראי ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה מושלין אותו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לקונו ושפך הקיתון על פניו: דף יא,ב פרק ב הלכה י גמרא כתיב (ויקרא כג) בסכת תשבו ואין תשבו אלא תדורו. כמה דאת אמר (דברים יז) וירשתם אותה וישבתם בה. שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה ומעלה כליו לסוכה: ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות וכו'. לא סוף דבר שתסרח אלא אפילו כדי שתסרח. לא סוף דבר מקפת גריסין אלא אפילו מקפה של כל דבר. תני כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפני השרב ומפני היתושין. רבן גמליאל נכנס ויוצא כל הלילה רבי ליעזר נכנס ויוצא כל הלילה. חד תלמיד מן דרבי מנא הורי דף יב,א פרק ב הלכה י גמרא לחד מן קריביי דנשייא יצא אין מטריחין עליו שיחזור ולא שמיע רבן גמליאל נכנס ויוצא כל הלילה. רבי ליעזר נכנס ויצא כל הלילה:
מסכת סוכה פרק גדף יב,א פרק ג הלכה א משנה לולב הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה ציני הר הברזל כשירות כל לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו כשר: דף יב,א פרק ג הלכה א גמרא תני רבי חייה (ויקרא כג) ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול. א"ר לוי זה שהוא נוטל לולב גזול למה הוא דומה לאחד שכיבד את השלטון תמחוי אחד ונמצא משלו. אמרו אי לו לזה שנעשה שניגורו קטיגורו. שופר עכו"ם ושל עיר הנדחת ר' לעזר אמר כשר. תני רבי חייה כשר תני רבי הושעיה פסול. הכל מודין בלולב שהוא פסול. מה בין שופר ומה בין לולב א"ר יוסה בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם לא משל איסור הנייה ברם הכא (במדבר כט) יום תרועה יהיה לכם מכל מקום. א"ר לעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא. ויש קול אסור בהנייה מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושפיהו דמים הוא חייב לו. גזל לולב מיכן והדס מיכן וערבה מיכן ואגדן. נישמעינה מן הדא סוכה גזולה אית תניי תני כשירה אית תניי תני פסולה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מאן דאמר כשירה בשגזל קרקע מאן דאמר פסולה בשגזל פסל. ואיפשר שלא ייקשר במיישב מלמעלן. רבנן דקסרין בשם רבי יוחנן בין זה ובין זה פסול'. אי זו היא גזולה פסולה דף יב,ב פרק ג הלכה א גמרא כל שהוא נכנס בתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו. כהדא גמליאל זוגא עבד ליה מטלא גו שוקא עבר רשב"ל א"ל מאן שרא לך: יבש פסול. רבי אבין בשם רבי יודה בר פזי היבש פסול על שם (תהילים קטו) לא המתים יהללויה. תני בשם ר' יודה היבש עצמו כשר. אמר להן ר' יהודה והלא בכרכי הים מורישין לולביהן לבניהן. אמרו לו אין למדים משעת הדוחק. בעון קומי רבי אבינא יבשה ציציתו מהו. מה בינו לקטום. אמר לון זה הדור וזה אינו הדור. רבי מלוך בשם רבי יהושע בן לוי נחלק המתאים כמי שנפרדו העלין. כפות תמרים. ר' טרפון אומר כפות תמרים ר' עקיבה אומר כפות תמרים כשמן ר' יודה אומר אם נפרד יאגדנו. אלו הן ציני הר הברזל שהן כשירות כל שראשה של זה מגיע לצד עיקרה של זו. תני חרות פסולה. דומה לחרות כשר. רבי שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן כיני מתני' כדי לנענע בו כשר. תני הדס וערבה ג' ולולב ארבעה. תני באמת חמשה דברי רבי טרפון וחכ"א באמת ששה. על דר' טרפון פושכין רברבין ע"ד דרבנן פושכין דקיקין. ר' יונה ורשב"ל בשם רבי יודה נשייא לולב טפח. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אזוב טפח. ר' זעירה בעי לולב טפח אזוב טפח. א"ר יוסי דף יג,א פרק ג הלכה א גמרא קיימה ר' סימון. ר' חיננא ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי לולה טפח. אזוב טפח שופר טפח. שילייא טפח וי"א אף דופן שלישית טפח. ר' זעירא בעי לולב טפח מלבד שיזרה אזוב טפח חוץ מגבעולין. ר' יוסה רבי טבי בשם רב רבי חיננא רבי פרנך רב מתנה יוסי בר מנשיא בשם רב לולב טפח מלבד שיזרה. אזוב טפח חוץ מגבעוליו: דף יג,א פרק ג הלכה ב משנה הדס הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביום טוב: דף יג,א פרק ג הלכה ב גמרא כתיב (ויקרא כג) וענף עץ עבו'. שענפיו חופין את רובו ועולה כמין קליעה ואי זה זה זה הדס. אין תימר זיתא עולה כמין קליעה ואין ענפיו חופין את רובו אין תימר זרגונה ענפיו חופות את רובו ואינו עולה כמין קליעה ואי זה זה זה הדס. חייה בר אדא בשם רשב"ל במשחירות שנו. למה משם שאינן דומות לעצמו או משם שנגמר פריו. מה נפק מן ביניהון היה דרכו לגדל ירוקים. אין תימר משם שאינן דומות לעצו הרי אינן דומות לעצו. הוי לא טעמא די לא משם שנגמר פריו: דף יג,א פרק ג הלכה ג משנה ערבה גזולה ויבישה פסולה של אשירה ושל עיר הנדחת פסולה נקטם ראשה נפרצו עליה והצפצפה פסולה כמושה ושנשרו מקצת עליה ושל בעל כשירה: דף יג,א פרק ג הלכה ג גמרא כתיב (ויקרא כג) וערבי נחל. אין לי אלא של נחל של בעל ושל הרים מניין תלמוד לומר וערבי. אבא שאול אומר ערבי נחל שתים. ערבה ללולב וערבה למקדש. דף יג,ב פרק ג הלכה ג גמרא אם כן למה נאמר וערבי נחל פרט לצפצפה איזו היא של צפצפה העשויה כמין מגל פסולה. כמין מסר כשירה. איזו היא ערבה פסולה עלה עגול וקנה לבן איזו היא ערבה כשירה עלה ארוך וקנה אדום: דף יג,ב פרק ג הלכה ד משנה ר' ישמעאל אומר ג' הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג א' ואפילו שנים קטומים וא' שאינו קטום רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומין ר' עקיבה אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס א' וערבה אחת: דף יג,ב פרק ג הלכה ד גמרא ר' ישמעאל דרש פרי עץ הדר אחד. כפות תמרים א'. וענף עץ עבות ג'. וערבי נחל שתים. ושתי דליות אחת שאינה קטומה. ר' טרפון אומר אפילו שלשתן קטומין ר' בא בר ממל בעא קומי ר' אימי כמה דרבי ישמעאל מרבה בהדס ירבה בשאר כל המינין. א"ל מיסבור את סבר על דר"י קטום הדר. והא תנינן ר"ט אומר אפי' שלשתן קטומין. לית בר נש אמר אפי' אלא דהוא מודה על קדמיתא. אמר רבי חגיי בעא קומי רבי יוסה דף יד,א פרק ג הלכה ד גמרא מה בא ר' טרפון להוסיף על דברי ר' ישמעאל. א"ל ר' ישמעאל סבר קטון הדור ור' טרפון סבר קטום הדור. ר' יסא כד סלק להכא חמתון מבחרין הדסה. אמר למה בני מערבא מבחרין הדסה ולא שמיע דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי (נחמיה ח) ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם וגו' לא היא הדס ולא היא עץ עבות. אלא הדס לסוכה ועץ עבות ללולב. ר' זעירה הוה תקע לה. העושה לולב לעצמו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות לולב. לאחר לעשות לולב לשמו. כשהוא נוטלו מהו אומר ברוך אקב"ו על נטילת לולב. נתפלל בו אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה ומברך עליו כל שעה שהוא נוטלו. כיצד מברכין על נר חנוכה רב אמר ברוך אקב"ו על מצות הדלקת נר חנוכה. הכל מודין בי"ט הראשון שהוא אומר על נטילת לולב מה פליגין בשאר כל הימים. ר' יוחנן אמר על נטילת לולב ריב"ל אמר על מצות זקני'. מה אמר רב בלולב מה אם חנוכה שהיא מדבריהן הוא אומר על מצות נר חנוכה לולב שהוא דבר תורה לא כל שכן. מה אמר רבי יהושע בן לוי בחנוכה מה אם לולב שהיא דבר תורה אומר על מצות זקינים חנוכה שהיא מדבריהן לא כל שכן. לא צורכא דילא. דף יד,ב פרק ג הלכה ד גמרא מה א"ר יוחנן בחנוכה חייה בריה דרב מברך על כל פעם ופעם רב חונה לא מברך אלא פעם אחת בלבד. רבי חונה בשם רב יוסף טעמיה דרב חונה דמאי מדבריהן ושאר כל הימים מדבריהן. מה דמאי אין מברכין עליו אף שאר כל הימים אין מברכין עליו: דף יד,ב פרק ג הלכה ה משנה אתרוג הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול של ערלה פסול של תרומה טמאה פסול ושל טהורה לא יטול ואם נטל כשר ושל דמאי בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין ושל מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר: דף יד,ב פרק ג הלכה ה גמרא כתיב (ויקרא כג) פרי עץ הדר. עץ שפריו הדר ועצו הדר אי זה זה זה אתרוג. אין תימר רימונא פריו הדר ואין עצו הדר אין תימר חרובה עצו הדר ואין פריו הדר אי זה זה זה אתרוג. הדר א"ר לוי שהוא דר באילנו משנה לחבירתה. אמר רבי תנחומא תירגם עקילס הדר הידור. אילן שהוא גדל על פני המים. תני רשב"י (שם) ולקחתם לכם פרי עץ הדר עץ שפריו הדר ועצו הדר. טעם פריו כטעם עצו. טעם עצו כטעם פריו. פריו דומה לעצו עצו דומה לפריו ואי זה זה זה אתרוג. רבי יעקב דרומייא בעי מתני' דלא כבית שמאי דתנינן ושל דמאי בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. ושל מעשר שני בירושלם לא יטול ואם נטל כשר: דף יד,ב פרק ג הלכה ו משנה עלתה חזזית על רובו ניטלה פיטמתו ניקב נקלף נסדק חסר כל שהוא פסול עלתה חזזית על מיעוטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר אתרוג הכושי פסול הירוק ככרתן ר"מ מכשיר ור' יהודה פוסל: דף טו,א פרק ג הלכה ו גמרא רבי יצחק בר נחמן בשם שמואל כל הפסולין אינן פוסלין אלא ביום טוב הראשון בלבד. תמן אמרין ורובו מצד אחד חוטמו כרובו לפסול: ניטלה פיטמתו. תמן אמרין שושנתו. ור' יצחק בר חקולא אמר פיקא. ניקב ולא פילש מבפנים כשר. כהיא דתנינן תמן ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר. אתרוג הכושי פסול. הבא מן הכושי כשר. הירק ככרתן. רבי זעירא בעא קומי רבי אימי כהן כרתינון או דדמי להן כרתינון אמר להן כהן כרתינון. אי זהו ירקרק שבירוקים. ר' לעזר אומר כשעוה וכשושנת קרמל סומכוס אמר ככנפי טווס. אי זהו אדמדם שבאדומים זהו זהירות עמוקה וכא הוא אמר הכין. א"ר פינחס שנייא היא תמן דכתיב ירקרק: דף טו,א פרק ג הלכה ז משנה שיעור אתרוג קטן ר' מאיר אומר כאגוז ר' יהודה אומר כביצה והגדול כדי שיאחוז את שניהם בידו אחת דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר אפי' אחד בשתי ידיו: דף טו,א פרק ג הלכה ז גמרא אתרוג הבוסר ר' עקיבה אומר אינו פרי וחכ"א פרי. ר' אילא ר' יסא בשם ר' לעזר אתייא דר"ש כשיטת ר"ע רבו כמה דר' עקיבה אמר אתרוג בוסר אינו פרי כן ר"ש אמר אתרוג בוסר אינו פרי. א"ר יוסה וכי כלש הוא כשר בלולב חייב במעשרות וכל שאינו כשר בלולב אינו חייב במעשרות. התיבון הרי מנומר הרי הוא גדל בדפוס הרי הוא עשוי ככדור הרי הוא פסול בלולב וחייב במעשרות. דף טו,ב פרק ג הלכה ז גמרא מסתברא רבי שמעון יודה לר' עקיבה ר"ע לא יודה לרבי שמעון. רבי שמעון יודה לר"ע דכתיב פרי ואינו פרי. ר' עקיבה לא יודה לרבי שמעון הרי מנומר הרי גדל בדפוס הרי הוא עשוי ככדור הרי הוא פסול בלולב וחייב במעשרות. אנן תנינן כאגוז. אית תניי תני עד כאגוז. מאן דאמר כאגוז כאגוז עצמו כשר מאן דאמר עד כאגוז כאגוז עצמו פסול. אמר רבי יוסה אילו הוה כתיב וכפות תמרים יאות לית כתיב אלא כפות תמרים. אפילו זה בידו אחת וזה בידו אחת. אמרו עליו על רבי עקיבה שנכנס לבית הכנסת ואתרוג על כתיפיו: דף טו,ב פרק ג הלכה ח משנה אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר אפילו במשיחה א"ר מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימונות של זהב אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה ואיכן היו מנענעין בהודו לה' תחילה וסוף ואף באנא ה' הושיעה נא כדברי הלל בית שמאי אומרים אף באנא ה' הצליחה נא אמר רבי עקיבה צופה הייתי ברבן גמליאל ובר' יהושע שכל העם מטרפין בלולבין והם לא ניענעו אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב כשיכנס לביתו יטול על שולחנו אם לא נטל בשחרית יטול בין הערבים שכל היום כשר ללולב: דף טו,ב פרק ג הלכה ח גמרא הא בהודו לא. להוציא אף באנא ה' הצליחה נא. רב חייה בר אשי בשם רב זה שהוא משכים לצאת לדרך נוטל לולב ומנענע. שופר ותוקע. לכשתגיע עונות קריאת שמע ה"ז קורא את שמע ומתפלל. תני צריך לנענע ג' פעמים ר' זעירה בעי הכין חד והכין חד. או הכין והכין חד. תמן תנינן צריך לכסכס ג' פעמים בין כל דבר ודבר ר' זעירה בעי הכין חד והכין חד או הכין והכין חד: דף טו,ב פרק ג הלכה ט משנה מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מהן שהן אומרין ותהא לו מאירה אם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה: דף טז,א פרק ג הלכה ט גמרא תני אבל אמרו אשה מברכת לבעלה ועבד לרבו וקטן לאביו. ניחא אשה מברכת לבעלה עבד לרבו. קטן לאביו. לא כן א"ר אחא בשם ר' יוסי בן נהוריי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו. תיפתר בעונה אחריהן אמן כהיא דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו ועונה אחריהן מהן שהן אומרין ותהא לו מאירה ועוד אמרו תבוא מאירה לבן עשרים שהוא צריך לבן עשר: דף טז,א פרק ג הלכה י משנה מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט לברך אחריו יברך הכל כמנהג המדינה הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה שאינו רשאי ליקחו בשביעית: דף טז,א פרק ג הלכה י גמרא רב ושמואל חד אמר הללויה וחורנה אמר הללו יה. מ"ד הללו יה נחלק ואינו נמחק מ"ד הללויה נמחק ואינו נחלק. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רב שמעית מן חביבי אם יתן לי אדם ספר תילים של ר"מ מוחק אני את כל הללויה שבו שלא נתכוין לקדשן. הוי דו אמר הללויה. מיליהון דרבנן פליגן דא"ר סימון בשם ר' יהושע בן לוי בעשרה לשונות של שבח נאמר ספר תילים באישור בניצוח בניגון בשיר במזמור בהשכל ברינה בתודה בתפילה בברכה. המאושר שבכולן הללויה שהשם והשבח כלולין בו. ר' זעירה בעי קומי רבי אבהו מה נעני. א"ל רבי אבא כיפ' קומי. ר' יונה עני הכין והכין. ר' ליעזר לא עני הכין והכין. רב בשם ר' אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים. ר' זעירא בעי והיילין אינון ראשי פרקים (תהילים קיד) הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. בעון קומי ר' חייה בר בא מנין אם שמע ולא ענה יצא. אמר לון מן מה דאנן חמיין רבנין רברבייא קיימין בציבורא ואילין אמרין ברוך הבא ואילין אמרין בשם ה' ואלו ואלו יוצאין ידי חובתן. תני רבי הושעיה עונה הוא אדם אמן אע"פ שלא אכל אינו אומר ברוך שאכלנו אם לא אכל. תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה אי זו היא אמן יתומה אמר ר' חונא דף טז,ב פרק ג הלכה י גמרא ההן דחייב למברכה והוא עני ולא ידע מהו. תני עכו"ם שבירך את השם עונין אחריו אמן. בשם אין עונין אחריו אמן. א"ר תנחומא אם בירכך עכו"ם ענה אחריו אמן דכתיב (דברים ז) ברוך תהיה מכל העמים. עכו"ם אחד פגע בר' ישמעאל ובירכו. א"ל כבר מילתך אמורה. אחר פגע בו וקיללו. א"ל כבר מילתך אמורה. אמרו ליה תלמידוי רבי היך מה דאמרת לדין אמרת לדין אמר לון ולא כן כתיב (בראשית סו) ארריך ארור ומברכיך ברוך. ר' היה כופל בה דברים ר' לעזר בן פרטא פושט בה דברים. א"ר לעזר דזקני הגלל היא דזקני הגליל אומר אסור למסור למי שהוא חשוד על השביעית מזון שתי סעודות אמר רבי מתנייה תיפתר דברי הכל כשהיו אתרוגים נמכרין ביוקר. כהדא תרונגייא הוין מצפצפין תמן והוה רב נחמן בר יעקב יהב אתרוגא מתנה לבריה אמר ליה לכשתזכה בו ובמצותו החזירהו לי: דף טז,ב פרק ג הלכה יא משנה בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום א' משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא הלולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת למחרת משכימין ובאין כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטל מפני שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו בי"ט הראשון של חג ושאר כל ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו ר' יוסי אומר י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות: דף טז,ב פרק ג הלכה יא גמרא כתיב (ויקרא כג) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. אית תניי תני בשמחת לולב הכתוב מדבר אית תניי תני בשמחת שלמים הכתוב מדבר. מאן דאמר בשמחת שלמים הכתוב מדבר ביום הראשון דבר תורה ושאר כל הימים דבר תורה. ורבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבר תורה. מאן דאמר בשמחת לולב הכתוב מדבר ביום הראשון דבר תורה ושאר כל הימים מדבריהן. דף יז,א פרק ג הלכה יא גמרא ור' יוחנן בן זכאי מתקין על דבריהן. ויש התקנה אחר התקנה. חברייא בעון קומי ר' יונה היך מה דאת אמר (ויקרא כג) והקרבתם אשה לה' שבעת ימים. אין שבעה בלא שבת. ודכוותה ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. אין שבעה בלא שבת. אמר לון שנייא הוא דכתיב (שם) ולקחתם לכם ביום הראשון חלק הראשון מהן. מעתה במקדש ידחה בגבולין לא ידחה. אמר רבי יונה אילו הוה כתיב ולקחתם לפני ה' אלהיכם הייתי אומר כאן מיעט ובמקום אחר ריבה. אלא ולקחתם לכם מכל מקום. ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים בירושלם. חברייא אמרין דברי ר' יוסה שמצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה. אמר לון ר' יוסי לא מן הדא אלא מן הדא דאמר ר' אילא ותניי תמן כך היה המנהג בירושלים אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו קורא את שמע ומתפלל ולולבו בידו. נכנס לבקר את החולה ולולבו בידו. לשאת את כפיו ולקרות בתורה נותנו לחבירו. הניחו בארץ אסור לטלטלו. א"ר אבון זאת אומרת שהוא אסור בהנייה תני מטלטלין עצי בשמים להריח בהן לחולה בשבת. רבנן דקיסרין אמרין ערבה מותר להניף בה לחולה בשבת. אף בסכין של מילה כן אף במצה כן. מן מה דא"ר יוחנן דברי ר' יוסה אפילו פירש חוזר אפילו על הציצין שאינן מעכבין את המילה. הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן: דף יז,ב פרק ג הלכה יב משנה מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת ר' יהודה אומר בשבת מחזירין ובי"ט מוסיפין ובמועד מחליפין כל קטן שיש בו דעת לנענע חייב בלולב: דף יז,ב פרק ג הלכה יב גמרא יודע לנענע חייב בלולב יודע להתעטף חייב בציצית יודע לדבר אביו מלמדו לשון תורה. יודע לשמור את ידיו אוכלין על ידיו תרומה. את גופו אוכלין על גופו טהרות. אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו ואינו עומד על הדוכן עד שיתמלא זקנו ר' אומר וכולהם מבן עשרים שנה ומעלה שנא' (דברי הימים א כג) ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה':
מסכת סוכה פרק דדף יז,ב פרק ד הלכה א משנה לולב וערבה ששה ושבעה ההלל והשמחה שמונה סוכה וניסוך המים שבעה והחליל חמשה וששה לולב שבעה כיצד יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת לולב שבעה ושאר כל הימים ששה ערבה שבעה כיצד יום השביעי של ערבה שחל להיות בשבת שבעה ושאר כל הימים ששה: דף יז,ב פרק ד הלכה א גמרא ר' זעירה ר' אילא ר' יסא בשם ר' יוחנן ערבה הלכה למשה מסיני. ודלא כאבא שאול דאבא שאול אומר ערבה דבר תורה. וערבי נחל שתים. ערבה ללולב וערבה למקדש. רבי בא ר' חייה בשם ר' יוחנן ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. ודלא כר' עקיבה דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה. בשני ונסכיהם. בששי ונסכיה. בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם מים. ר' חייה בר בא בעא קומי ר' יוחנן דף יח,א פרק ד הלכה א גמרא ועכשיו למה הם חורשין בזקינות א"ל בשעה שניתנו הלכה לכך ניתנה שאם ביקשו לחרוש יחרוש. ר' בא בר זבדא בשם ר' חונייא דברת חוורן ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות מיסוד הנביאים הם. מה ופליג. ר' יוסי בי ר' בון בשם לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך שכל דבר שנותנין נפשם בית דין עליו סופו להתקיים בידן כמה שנאמר למשה בסיני. ואתיא כהיא דאמר רבי מנא (דברים לב) כי לא דבר רק הוא. ואם רק הוא מכם. למה שאין אתם יגיעין בו. כי הוא חייכם. אימתי הוא חייכם בשעה שאתם יגיעים בו. ר' יוחנן אמר לרבי חייה בר בא בבלייא תרין מילין סלקון בידיכון מפשיטותא דתעניתא וערובתא דיומא שביעייא. ורבנן דקיסרין אמרין אף הדא מקזתה. ר' סימון מפקד לאילין דמחשבין יהבון דעתכון דלא תעבדין לא תקיעתה בשבת ולא ערבתא בשבתא. ואין אדחקון עבדון תקיעתה ולא תעבדון ערבתא: דף יח,א פרק ד הלכה ב משנה מצות לולב כיצד כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מידן וסודרין אותן על גג האיצטבה והזקנים מניחין את שלהן בלשכה ומלמדין אותן לומר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו מתנה למחרת משכימין ובאין החזנין מזרקין לפניהן והן מחטפין ומכין איש את חבירו וכשראו ב"ד שהיו באין לידי סכנה התקינו שיהיה כל אחד ואחד נוטל בביתו: דף יח,א פרק ד הלכה ב גמרא ר' דרומייא בעי מתני' דלא כר' דוסא דר' דוסא אמר בשחרית אדם צריך לומר כל מה שילקטו העניים היום מבין העמרים הבקר הרי הוא הבקר. ר' יודה אומר לעיתותי ערב. וחכמים אומרים אין הבקר אנסים הבקר שאין אנו אחראין לרמאין דף יח,ב פרק ד הלכה ב גמרא תמן את אמר אין הבקר אנסי' הבקר והכא את אמר הבקר אנסי' הבקר. אמר רבי לעזר תמן על דעתו הוא מבקר ברם הכא על כרחו הוא מבקר. אמר רבי חנני' בריה דר' הילל ויאות תדע לך שהוא כן שכבר חילופיו בידו. רב מפקר לדבית רב אחי. רב המנונא מפקד לחברייא כד תהוון יהבין מתנה ביומא טבא לא תהוון יהבין לה אלא לדעת גמור'. כהדא רב הונא יהב אתרוגא מתנה לברי' א"ל אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה. ואין למחר הרי הוא לך מתנה: דף יח,ב פרק ד הלכה ג משנה מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא ויורדין לשם ומלקטי' משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצידי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח ותקעו והריעו ותקעו בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומר (תהילים קיח) אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא רבי יהודה אומר אני והוא הושיעה נא אני והוא הושיעה נא אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים בשעת פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח רבי אליעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח: דף יח,ב פרק ד הלכה ג גמרא מהו מוצא ממצייא. אמר רבי תנחומא קלונייא הוה שמה. בר קפרא אמר וגבהן אחת עשרה אמה. אמר רבי יוסה מתני' אמרה כן וראשיהן כפופין לצדדי המזבח. רבי זעירא שלח שאיל לר' דניאל בריה דרב קטינא שמעת מאביך טעונה ברכה וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור. אתא רבי אייבו בר נגרי בשם רב חונה ואמר טעמא טעונה ברכ' וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור לא שמעתי. תמן אמרין רב ששת ורב נחמן בר יעקב חד אמר ד' בדין עלין וחורנא אפילו בד אחד. תני ובעלי מומין. ר"ש בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן בעלי מומין נכנסין דף יט,א פרק ד הלכה ג גמרא בין האולם ולמזבח. א"ל כשירים היו. ר' אבהו בשם ר' יוחנן כיני מתניתא אני והוא הושיעה נא. אני והוא הושיעה נא. א"ר אבהו (תהילים פ) ולכה לישועתה לנו. לך יודייה. דרש רבי בא סרונגיה (זכריה יב) והושע ה' אל אהלי יהודה בראשונה. והושע כתיב. דרש ר' זיכיי (מיכה ד) כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה. ושכינתי בשדה. חנניה בר אחי ר' יהושע אומר (שמות כ) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. הוצאתיך כתיב. רבי ברכיה רבי ירמיה בשם ר' חייה בר בא דריש לוי בר סיסי בנהרדעא (שמות כא) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר. זו עד שלא נגאלו אבל משנגאלו איכן דרכה של לבנה להינתן שם היא נתונה. אמר ר' ברכיה מעשה אין כתיב כאן אלא כמעשה. הוא וכל ארגלייה שלה היא וכל פרקמטי' שלה. אמר ר' מיישה בבבל כתיב (יחזקאל א) כמראה אבן ספיר ובמצרים כתיב (שמות כד) כמעשה לבנת הספיר ללמדך שכשם שהאבן קשה מן הלבינה כך שיעבודה של בבל היה קשה משיעבודה של מצרים. תני בר קפרא עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היתה רשומה ברקיע משנגאלו עוד לא נראית ברקיע. מה טעמא וכעצם השמים לטוהר. שמייא כד אינון נקיין מן עננין. תני בשם ר' ליעזר ע"א עברה עם ישראל בים מה טעמא (שמואל ב ו) מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. אמר לו ר' עקיבה ח"ו אם אומר את כן נמצאת עושה את הקודש חול. מה ת"ל אשר פדית לך ממצרים. כביכול כאילו עצמך פדית: אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. א"ר אחא זכר ליריחו: דף יט,א פרק ד הלכה ד משנה כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו מלקטין אותה מערב שבת מניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו רבי יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מלקטין וחובטין על גבי המזבח ואותו היום היה נקרא יום חיבוט חריות. מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן: דף יט,א פרק ד הלכה ד גמרא לא אמר אלא קטן הא גדול לא. לא כן אמר רב אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביום טוב הראשון דף יט,ב פרק ד הלכה ד גמרא מותר לאוכלו. אמר רבי יוסה תמן הוא אינו ראוי לצאת בו אחרים ראויין לצאת בו ברם הכא לא הוא ולא אחרים יוצאין בו: דף יט,ב פרק ד הלכה ה משנה ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד י"ט האחרון של חג כשאר כל ימות החג סוכה שבעה כיצד גמר מלוכל לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלן בשביל כבוד י"ט האחרון: דף יט,ב פרק ד הלכה ה גמרא תני שמונה עשר יום ולילה אחד קורין בהן את ההלל בכל שנה. שמונת ימי החג ושמונת ימי החנוכה וי"ט של עצרת וי"ט הראשון של פסח ולילו. ר' זעירה עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל. התיב ר' בא והתני חגיגת ארבעה עשר יוצאין בה משם שמחה ואין יוצאין בה משם שלמים א"ר זעירה תיפתר בששחטה ברגל. א"ר בא אם בששחטה ברגל אין זו חגיגת ארבעה עשר. מאי כדון א"ר זעירה עד דאנן תמן שמעתנה. עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר כד סלקינן הכא שמעתנ'. ר' חייה בשם ר' לעזר (דברים יג) והיית אך שמח לרבות לילי י"ט הראשון לשמחה או יכול אף לילי י"ט האחרון ת"ל אך אך חלק. ר' חייה בשם ר' לעזר (דברים יד) ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה. התיבון והתנינן ההלל והשמחה שמונה. הגע עצמך שחל יום הראשון להיות בשבת. לשוחטן מערב הרגל אין את יכול דאמר ר' זעירא עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל לשוחטן ברגל אין את יכול שכבר למדנוש אין חגיגה דוחה את השבת. אימתי אמרו ההלל והשמחה שמונה. אמר רבי יוסה קיימה רב אבודמי נחותה בכהנים ובשעיר. ר' אבא בר כהנא ר' חייה בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכתו דף כ,א פרק ד הלכה ה גמרא מבעוד יום ר"י בן לוי אמר צריך לקדש בתוך ביתו. ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לוכל בבית אחר מקדש. רבי אחא רבי חיננא בשם רב מי שסוכתו ערבה עליו מקדש בלילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו. א"ר אבין ולא פליגין מה דאמ' רב בשלא היה בדעתו לוכל בבית אחר מה דאמר שמואל כשהיה בדעתו לוכל בבית אחר. אמרה מנא אתיא דשמואל כר' חייה ודר' הושעיה כר"י בן לוי א"ר אימי זאת אומרת שהן נחלקין בפירוש: דף כ,א פרק ד הלכה ו משנה ניסוך המים שבעה כיצד צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין היה ממלא מן השילוח הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו עלה בכבש ופנה לשמאלו ושני ספלים של כסף היו שם ר' יהודה אומר של סיד היו אלא שהיו מושחרין מפני היין ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין אחת מעובה ואחד מידק כדי שיהו כלים בבת אחת מערבי של מים ומזרחי של יין עירה של מים בתוך של יין או של יין לתוך של מים יצא ר' יהודה אומר מלוג היה מנסך כל שמונה ולמנסך אומרים לו הגבה את ידך שפעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם: דף כ,א פרק ד הלכה ו גמרא א"ר יוסי בן חנינה כדי לעשות פומפי לדבר. יוסי בן חנינה בשם מנחה יותפייה דף כ,ב פרק ד הלכה ו גמרא דר"ע היא דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה. תמן תנינן ר' לעזר אומר אף המנסך מים בחג בחוץ חייב. א"ר יוחנן כל שיטת ר"א כשיטת רבי עקיבה רבו כמה דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה כן ר' לעזר או' ניסוך המים דבר תורה. מה נפק מן ביניהון אית תניי תני בשם ר"א צריך שיהא מילויין לשם החג אית תניי תני בשם ר' לעזר אינו צריך שיהא מילויין לשם החג. צ"ד צריך שיהא מילויין לשם החג ר' לעזר כר"ע ומ"ד אינו צריך שיהא מילויין לשם החג ר' לעזר כרבנן. לית יכיל דא"ר יוחנן כל שיטת ר' לעזר כשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה כן ר' לעזר אמר ניסוך המים דבר תורה. מה נפק מן ביניהון א"ר זעירא והוא שניסך שלשת לוגין בפנים ושלשת לוגין בחוץ. אית תניי תני יש להן שיעור ואית תניי תני אין להן שיעור מ"ד יש להן שיעור פטור ומ"ד אין להן שיעור חייב יוסי בר אשיין בשם רשב"ל צריכין הספלי' להיות פקוקין בשעת הניסוך. מ"ט (במדבר כח) בקדש הסך נסך שכר לה'. תני רי"א השית היה נקוב עד התהום מה טעמא (ישעיהו ה) ויעזקהו ויסקלהו דף כא,א פרק ד הלכה ו גמרא ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו זה ההיכל. ויקב חצב בו זה המזבח. וגם יקב זה השית. רבי שמעון אומר מעשה שמים היו. לפי שהיו מעשה שמים יכול לא יהו נאי' כמעשה ידי אומן תלמוד לומר (שיר השירים ז) חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן. נאים היו יותר ממעשה ידי אומן. תני אמר רבי לעזר בי ר' צדוק לול קטן היה בין האולם ולמזבח אחת לשבעים שנה היה פרחי כהונה יורדין ומעלין אותו בקדושה שהיה קרוש כעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותה בקדושה. כשם שהיה ניסוך בקדושה כך היתה שריפתו בקדושה. א"ר ראה שהתפיסתך התורה לשון חיבה לשון שיבעה לשון שיכרות. ר' יודה בר לקרה בשם ר' שמואל בר נחמן משחרב בה"מ פסק יין קרוש ופסקה זכוכית לבנה מהו זכוכית לבנה שהיתה מתקפלת. הוון בעיין מימר המעובה של מים והמידק של יין דאמר רבי יונה בשם רבי אימי נקב שאינו מוציא מים מוציא יין ושאינו מוציא יין מוציא שמן ושאינו מוציא שמן מוציא דבש. ואפילו תימר חילופין דר' יהודה הוא דר' יהודה אמר מלוג היה מנסך כל ח'. רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן הקדימן לזבח מה הן. ניסכן בלילה מה הן. לא ניסך היום מהו שינסך למחר. א"ל נישמעינ' מן הדא דאמר רבי אילא בשם ר' יוסי ונסכיה אחד ניסכי מים ואחד ניסכי יין הדא אמרה הקדימן לזבח כשר ניסכן בלילה כשר לא ניסך היום דף כא,ב פרק ד הלכה ו גמרא לא ינסך למחר אל שם עבר יום עבר קרבנו. רבנן מרבים במים וממעטים בימים ר' יהודה ממעט במים ומרבה בימים. אית דבעי מימר היא דפרה היא דסוכה היא דכיפורים. רבי סימון לא אמר כן אלא או דפרה ודסוכה חד. ודכיפורים חד. או דפרה ודכיפורים חד. ודסוכה חד. מ"ד לא באו ימים קלים עד שמת תלתיהון עבד. מ"ד יצא חוטמו מזנק תולעים וכמין פרסת עגל בתוך מצחו. כמ"ד או דפרה ודסוכה חד ודכיפורים חד. או דפרה ודכיפורים חד ודסוכה חד. ציוחה עליהן העזרה צאו מיכן צאו מיכן בני עלי טימאתן בית אלהינו. בו ביום נפגמה קרן המזבח ונתנו עליו גוש של מלח שלא יהא נראה כפגום. שכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פגום הוא. בעון קומי ר' אבהו והא כתיב (ויקרא טז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו. אפילו אותן שכתיב בהן (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד בבאו לכפר בקדש. אמר לון בשעה שהוא נכנס כדרכו: דף כא,ב פרק ד הלכה ז משנה כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהמי' והיין המגולים פסולין מעל גבי המזבח: דף כא,ב פרק ד הלכה ז גמרא למה לי שאינה מקודשת. ואפי' מקודשת. לא כן אמר רבי אחא ר' חיננא בשם רבי יסא (שמות מ) וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת אף הכלים לא יקדשו אלא בדעת. חזקיה אמר שלא יהו אומרין ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. דבית רבי ינאי אומרין שלא יהו אומרין ראינו מי החג נפסלין בלינה. דף כב,א פרק ד הלכה ז גמרא ר' יוחנן אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקיה אין כהדא דר' ינאי דברי הכל. ר' פדת בשם ר' הושעיה מי סוטה נפסלין בלינה רבי אחא בשם ר' אבונה כל שאין ממינו למזבח אין הלינה פוסלת בו. הוון בעיי מימר עבר והביא כשר. תנה רבי יושוע דרומייא קומי רבי יונה שהמים והיין המגולין פסולין מעל גבי המזבח מאי טעמא (יחזקאל מה) ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל. מדבר שהוא מותר לישראל. עד כדון מים. יין אמר רבי שובתיי (שופטים ט) המשמח אלהים ואנשים:
מסכת סוכה פרק הדף כב,א פרק ה הלכה א משנה החליל חמשה וששה זה חליל של בית השואבה שאינה דוחה לא שבת ולא י"ט אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו: דף כב,א פרק ה הלכה א גמרא הא של קרבן דוחה. מתני' דר' יוסי בי ר' יודה דתני חליל של קרבן דוחה את השבת דברי ר' יוסי בי ר' יהודה וחכ"א אינו דוחה לא את השבת ולא את י"ט. תמן תנינן בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת הפסח הראשון בשחיטת הפסח השני ובי"ט הראשון של פסח וביום העצרת ובשמונת ימי החג. ויש שמונה בלא שבת. ר' יוסי אמר לה סתם. ר' יוסה בר' בון בשם ר' יוחנן דר' יוסה בי ר' יהודה היא. דף כב,ב פרק ה הלכה א גמרא על דעתהון דאילין רבנן למה אינו דוחה משום שאינו מחוור. והא כתיב (מלכים א א) והעם מחללים בחללים בשמחת שלמה הכתוב מדבר. רבי יונה בשם רבי בא בר ממל (ישעיהו ל) ושמחת לבב כהולך בחליל כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג. רבי יוסי בי רבי בון בשם ר' בא בר ממל למה קורן את ההלל כל שבעת ימי החג כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה. ולמה מן כל אילין מילייא חליל. תנינן שזה לקיצי' וזה לקיצן וזה חביב וזה חביב ותלו חביב בחביב. ובעצרת אומר לו הילך מצה הילך חמץ. אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה מ"ד הילך מצה שהוא חביב מ"ד הילך חמץ שהוא תדיר. א"ר יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה שמשם שואבים רוח הקודש על שם (ישעיהו יב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה. דלמא רבי לוי ויהודה בר נחמן הוון נסבין תרתין סילעין מיעול מצמתא קהלא קומי רבי יוחנן עאל רבי לוי ודרש יונה בן אמיתי מאשר היה דכתיב (שופטים א) אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון. וכתיב (מלכים א יז) קום לך צרפתה אשר לצידון. עאל רבי יוחנן ודרש יונה בן אמיתי מזבולן היה דכתיב (יהושוע יט) ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחתם וכתיב (שם) ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עצה קצין. וכתיב (מלכים ב יד) כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר. בשובתא חורייתא א"ר לוי ליהודה בר נחמן סב לך אילין תרתין סילעיא ועול מצמצא קהלא קומי ר' יוחנן. עאל ואמר קומיהון יפה לימדנו רבי יוחנן אמו מאשר ואביו מזבולן. (בראשית מט) וירכתו על צידון. ירך שיצא ממנה מצידון היה וכתיב (יונה א) וירד יפו. לא צורכא דילא וירד עכו. א"ר יונה יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח מ"ט (מלכים ב ג) והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים. א"ר בנימין בר לוי והיה דף כג,א פרק ה הלכה א גמרא כנגן במנגן אין כתיב כאן אלא והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים. תני א"ר יודה כל שלא ראה דיפלי איסטבא של אלכסנדריאה לא ראה כבוד ישראל מימיו. כמין בסילקי גדולה היה ואסטיו לפנים מסטיו היתה פעמים היו בה כפלים כיוצאי מצרים ושבעים קתידראות של זהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקנים. וכל אחת ואחת היתה עומדת בעשרים וחמש ריבוא דינרי זהב. ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה. עמד אחד מהן לקראות בתורה היה הממונה מניף בסודרן והן עונין אחריו אמן. על כל ברכה וברכה שהיה מברך היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן אע"פ כן לא היו יושבין מעורבבין אלא יושבין כל אומנות ואומנות בפני עצמה שאם יבוא אכסנאי יהא מודבק בבני אומנותו ומשם היתה פרנסתו יוצאה ומי החריבה טרוגיינוס הרשע. תני רשב"י מקומו הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים שנאמר (שמות יד) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. (דברים יז) וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד. (דברים כח) והשיבך ה' מצרים באניות. ובשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו אחת בימי סנחריב מלך אשור שנא' (ישעיהו לא) הוי הירדים מצרים לעזרה מה כתיב בתריה (שם) ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר וגו' ואחת בימי יוחנן בן קרח. (ירמיהו מב) והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם וגו'. בימי טרוגיינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין. מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאת מכבש את הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך. חשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה. אתא ואשכחון עסיקין באורייתא בפסוקא (דברים כח) ישא ה' עליך גו מרחק מקצה הארץ וגו'. אמר לון מה הויתון עסיקין אמרין ליה הכין וכן. אמר לון דוא גברא הוא דחשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה והקיפן ליגיונות והרגן. אמר לנשיהן נשמעות אתם לליגיונתי ואין אני הורג אתכם אמרין ליה מה דעבדת בארעייא עביד בעילייא ועירב דמן בדמן והלך הדם בים עד קיפריס. באותה השעה נגדעה קרן ישראל ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד: דף כג,א פרק ה הלכה ב משנה מוצאי י"ט הראשון של חג היו יורדין לעזרת הנשים ומתקנין שם תיקון גדול ומנורות של זהב היו שם וספלים של זהב בראשיהן וארבעה סולמות על כל מנורה ומנורה וד' ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של מאה וכ' לוג והן מטילין על כל ספל וספל: דף כג,א פרק ה הלכה ב גמרא א"ר יהושע בן חנניה כל ימים של שמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר בתחילה היו הולכין להקריב תמיד של שחר משם היו הולכין להקריב את המוספין ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות ומשם היו הולכין לוכל ולשתות ומשם היו הולכין לתלמוד תורה ומשם היו הולכין להקריב תמיד של בין הערבים ומשם היו הולכין לשמחת בית השואבה והא תני שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן מיד דף כג,ב פרק ה הלכה ב גמרא מתנמנמין היו: ומתקנין שם תיקון גדול. מה תיקון היו עושין שם. שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן כהיא דתנינן תמן וחלקה היתה בראשה והקיפוה כצוצטרא שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין. ממי למדו מדבר תורה. (זכריה יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד תרין אמורין חד אמר זה הספידו של משיח וחורנה אמר זה הספידו של יצר הרע. מאן דאמר זה הספידו של משיח מה אם בשעה שהן אבילין את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן בשעה שהן שמחים לא כל שכן מאן דאמר זה הספידו של יצר הרע מה אם בשעה שאין יצר הרע קיים את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן בשעה שיצר הרע קיים לא כל שכן: ומנורות של זהב היו שם. בר קפרא אמר וגובהן מאה אמה והא תני כל דתלי מאה אמין בעי בסיס תלתין ותלת. סולמא מיכא תלתין ותלת וסולמא מיכא תלתין ותלת. והתני כל העזרה לא היתה אלא אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש. אשכח תני מקומן מעשה ניסים היו. מה ביד כולהם מאה ועשרים לוג או ביד כל אחד ואחד מאה ועשרים לוג: דף כג,ב פרק ה הלכה ג משנה מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין לא היתה חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה: דף כג,ב פרק ה הלכה ג גמרא תני מבלאי מכנסי כ"ג היו מדליקין את הנרות שבפנים ומבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקין את הנרות שבחוץ. א"ר שמואל בר רב יצחק כתיב (שמות כז) להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד. מהו מפקיעין תירגם רבי חגיי קומי רבי יוסה מפשילים. תני לא היה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה. תני יכולה אשה לבור חיטיה לאור המערכה. ולא היו מועלות. לאו. דאמר רבי יהושע בן לוי הריח והמראה והקול אין בהן מעילה. ששה קולות היו נשמעים מיריחו. מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח מיריחו היו שומעין קול המגריפה מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור מיריחו היו שומעין קול גבי כרוז מיריחו היו שומעין קול החליל מיריחו היו שומעין קול הצילצל ויש אומרים אף קולו של כהן גדולב שעה שהוא דף כד,א פרק ה הלכה ג גמרא מזכיר את השם ביום הכיפורים. מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת. א"ר לעזר בן דלגוי עזים היו לבית אבא בהרי אכוור והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת: דף כד,א פרק ה הלכה ד משנה החסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהן באבוקות ואומר לפניהן דברי תושבחות והלוים בכינורות בנבלים ובמצלתי' ובכל כלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהילים שעליהם עומדים הלוים בשיר: דף כד,א פרק ה הלכה ד גמרא החסידים ואנשי המעשה יש מהן שהיו אומרים אשרייך ילדותו שלא ביישת את זקנותו אלו אנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרייך זקנותו שכיפרה על ילדותו אלו בעלי תשובה. אלו ואלו היו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא יימחל לו. הלל הזקן כד הוה חמי לון עבדין בפחז הוה אמר לון דאנן הכא מאן הכא. ולקילוסן הוא צריך. והכתיב (דנייאל ז) אלף אלפין ישמשוניה וריבות ריבויין קדמוהי יקומון. כד הוה חמין לון עבדין בכושר הוה אמר די לא נן הכא מאן הכא שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מה טעמא (שמואל ב כג) ונעים זמירות ישראל (תהילים כב) יושב תהלות ישראל. בן יהוצדק היה משתבח בקפיצותיו. אמרו עליו על רבי שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמונה אבוקות של זהב ולא היה אחד מהן נוגע בחברו וכשהיה כורע היה נועץ גודלו בארץ וכורע ומיד היה נזקף. איזו היא כריעה ואיזו היא בריכה. רבי חייה רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא לוי בר סיסי הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא. כתיב (שמואל ב ו) וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראתו וגו'. מהו אחד הריקים אמר אבא בר כהנא הריקים זה ארכיסטיס. אמרה היום נגלה כבוד בית אבא. אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם הה"ד (שמואל א כד) ויבא אל גדרות הצאן אשר על הדרך ושם מערה. רבי אבון בשם רבי לעזר גדד לפנים מגדר היה. (שם) ויבא שאול להסך את רגליו והוה חמי ליה משולשל ציבחד ומסליק ציבחד. אמר דוד היאך מינגע בהדין גובה צדיקא. הדא הוא די א"ל (שם) הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך היום בידי במערה ואמר להרגך ואחוס עליך אין כתיב כאן אלא ותחס עליך. צניעותך חס עליך. (שמואל ב ז) ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי מאביך וגו'. ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. שאינן אמהות אלא אימהות. ומה נענשה (שם) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה. והא כתיב (דברי הימים א ג) הששי יתרעם לעגלה אשתו. שגעת כעגלה ומתה: דף כד,א פרק ה הלכה ה משנה עמדו שני כהנים בשער העליון היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושתי חצוצרות בידם קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיע למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא למזרח הגיעו לשער היוצא למזרח דף כד,ב פרק ה הלכה ה משנה והפכו פניהן למערב ואמרו אבותינו היו במקום הזה (יחזקאל ט) אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש ואנו ליה וליה עינינו רבי יהודה אומר שונין אותו לומר אנו ליה וליה עינינו: דף כד,ב פרק ה הלכה ה גמרא תירגם רב קומי דבית ר' שילה קרא גברא. אכריז כרוזא. אמרין ליה קרא תרנגולא אמר לון והא תנינן בן גבר. אית לך מימר בר תרנגולא. רבי ירמיה בעי עשירית מלמעלן עשירית מלמטן א"ר חייה בר בא והמה משתחוים אין כתיב כאן אלא והמה משתחויתם שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל. א"ר אבא בר כהנא (ירמיהו ב) כי שתים רעות עשה עמי וכי שתים רעות עשה עמי הא וותרה לאלף אלא שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל: דף כד,ב פרק ה הלכה ו משנה אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ולא מוסיפין על מ"ח בכל יום היו שם כ"א תקיעה ג' לפתיחת שערים ט' לתמיד של שחר וט' לתמיד של בין הערבים ולמוספין מוסיפין עוד ט' ובע"ש מוסיפין עוד שש ג' להפטיר את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קודש לחול. ע"ש שבתוך החג היו שם מ"ח ג' לפתיחת שערים ג' לשער העליון ג' לשער התחתון ג' למילוי המים ג' ע"ג המזבח ט' לתמיד של שחר וט' לתמיד של בין הערבים ט' למוספין ג' להפטיר את העם מן המלאכה וג' להבדיל בין קדש לחול: דף כד,ב פרק ה הלכה ו גמרא תני אין פחות מז' ולא יותר על ט"ז ההן תנייא עבד תקיעה ותרועה ותקיעה חדא. וההן תנייא עביד כל חדא חדא מינהון חדא. שתמצא אומר ג' על כל מטה ומטה. ר' יהודא אומר ג' על כל דגל ודגל. ותני וט' למעלה עשירית הא חורי מאן דאית ליה על גבי המזבח לית ליה למעלה עשירית מאן דאית ליה למעלה עשירית לית ליה על גבי המזבח. אמר רבי זעירה זאת אומרת שלא היו תוקעין אלא לניסוך המים בלבד אין תימר למילויין ניתנו שלש למילוי המים של יום ושלש למילוי המים של מחר. אילין אינון והא אית לך חורנין. תשע למוספי שבת תשע למוספי ראש חדש ותשע למוספי יום טוב של ראש השנה. דף כה,א פרק ה הלכה ו גמרא אלא כמאן דאמר יתקעו לפנים מן המוספין יתקעו. רבנן דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא ואפי' כמאן דאמר יתקעו לפנים מן המוספין יתקעו. תקיעות היו מוסיפין לא היו מוסיפין תקיעות. ר' חייה בר בא אמר היא נבל היא כינור נימין יתירות בין זה לזה. אמר רבי חייה בר אבא למה נקרא שמו נבל שהוא מלבין כמה מיני זמר. ר' חונה בשם רב יוסף על ידי עור שאינו עבוד ועל ידי נימין יתירות היה מלבין כמה מיני זמר רשב"ל אמר עוגב זה ארדבליס. תני רבן שמעון בן גמליאל לא היה ארדבליס בירושלים מפני שהוא סורח את הנעימה. חליל של מקדש של משה היה ושל קנה היה. נשבר ותיקנוה ולא היה קולו ערב כמות שהיה חזרו ונטלוהו וחזר לכמות שהיה. צלצל של מקדש של משה היה ושל נחושת היה נשבר ותיקנוהו ולא היה מצלצל כמות שהיה חזרו ונטלוהו וחזר לכמות שהיה. מכתשת של מקדש של משה היה ושל נחושת היה נשברה ותקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה חזרו ונטלוה וחזרה לכמות שהיתה. אלו שני כלים שנשתברו בבנין הראשון ולא עלתה עליהן ארוחה עליהן הוא אומר (דברי הימים ב ד) נחשת מרוק (מלכים א ז) נחשת ממורק (עזרא ח) וכלי נחשת מצהב טובה שנים חמודות כזהב תרין אמורין חד אמר חד מינייהון כתריי דדהב וחורנה אמר תריי מנהון כתריי דדהב. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר שילוח היה מוציא מים כאיסר. אמרו נרחבנו וירבו מימיו הרחיבוהו ונתמעטו מימיו חזרוהו וגדרוהו וחזר לכמות שהיה. מגריפה רב ושמואל חד אמר עשרה נקבים היו בה כל אחד ואחד היה מוציא מאה מיני זמר וחורנה אמר מאה נקבים היו בה כל אחד ואחד היה מוציא עשרה מיני זמר מדברי שניהם היתה מוציאה אלף מיני זמר. מוספי שבת ומוספי ראש חדש מי קודם. ר' ירמיה סבר מימר מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי ר"ח קודמין. חייליה דר' ירמיה מן הדא שירו של שבת ושירו של שראש חדש שירו של ראש חדש קודם א"ר יוסי שנייא דא"ר חייה בשם ר' יוחנן כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ראש חדש. כיצד הוא עושה שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של ראש חדש ברם הכא מוספי שבת ומוספי ראש חדש מוספי שבת קודמין על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו: דף כה,א פרק ה הלכה ז משנה יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד נשתיירו שם ארבע עשר כבשים לשמנה משמרות ביום הראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד דף כה,ב פרק ה הלכה ז משנה בשלישי ארבעה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בששי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד בשביעי כולן שווין בשמיני חזרו לפייס כרגלים אמרו מי שהיה מקריב היום לא היה מקריב פרים למחר אלא חוזרין חלילה: דף כה,ב פרק ה הלכה ז גמרא תני כל המשמרות שהיו במקדש היו שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים האחרונות שהיו שונות ולא היו משלשות בפרים ר' לעזר שאל מהו להתחיל מהן לרגל הבא אמר רבי יוסה מתני' אמרה כן בשמיני חזרו לפייס כרגלים. לא צורכה דילא כהדא דתני בשם ר' נתן דתני ר' נתן שמיני לא היה בו פייס. על דעתיה דר' נתן מהו להתחיל מהן לרגל הבא אמר רבי יוחנן ותני כן שמיני רגל בפני עצמו פייס בפני עצמו ברכה בפני עצמה קרבן בפני עצמו. רגל דאמר רבי אבין בשם דבי אחא כולהם כתוב וביום וכאן כתיב ביום ללמדך שהוא רגל בפני עצמו. פייס א"ר יוסה מתני' אמרה כן בשמיני חזרו לפייס כרגלים. ברכה אמר אי לא זמן. קרבן פר אחד איל אחד: דף כה,ב פרק ה הלכה ח משנה בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים בעצרת אומר לו הי לך מצה הי לך חמץ משמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות וכל קרבנות הציבור ומקריב את הכל י"ט סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה היו כל המשמרות שוין בחילוק לחם הפנים דף כו,א פרק ה הלכה ח משנה חל יום אחד להפסיק בינתים משמר שזמנו קבוע הוא נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים ובשאר כל ימות השנה הנכנס נוטל שש רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום בלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה: דף כו,א פרק ה הלכה ח גמרא כתיב (דברים יח) חלק כחלק יאכלו. יכול אף בשאר כל ימות השנה כן תלמוד לומר (שם) לבד ממכריו על האבו' חוץ ממה שמכרו אבות לבנים את שבתך ואני שבתי. ובעצרת אומר הילך מצה הילך חמץ אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה מאן דאמר הילך מצה שהוא חביב מאן דאמר הילך חמץ שהוא תדיר. אמר רבי לוי כל המשמרות היו נתונות בדרום אמר רבי יוסי מתני' אמרה כן חל יום אחד להפסיק בינתים רבי יודה בן טיטס בשם ר' אחא קרייא מסייע להן תנייא (שמואל א כא) ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא ואחימלך מן המשמר היוצא היה: הנכנסין חולקין בצפון ויוצאין בדרום. אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל כדי לחלוק כבוד לנכנסין. א"ר יוסי בי רבי בון לא מטעם זה אלא בגין דתנינן כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל. בלגה לעולם חולקת בדרום מפני מרים בת בלגה שהמירה דתה והלכה ונישאת לסרדיוט אחד משל מלכות בית יון ובאה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו לוקיס לוקיס אתה החרבתה נכסיהן של ישראל ולא עמדת להן בשעת דוחקן וי"א ע"י שהגיע זמנה לעלות ולא עלת ונכנס ישבב ושימש תחתיה בכהונה גדולה לפיכך בלגה לעולם ביוצא. וישבב בנכנס. ויעקרו אותה ממקומה. דף כו,ב פרק ה הלכה ח גמרא לית יכיל דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי קשה לפני המקום לעקר שלשלת יוחסין ממקומן. ויעשו אותן עשרים ושלש. לית יכיל דכתיב (דברי הימים א ט) המה יסד דוד ושמואל הראה באמונתם. באומנותם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. א"ר אבהו חישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו: וטבעתה קבועה. רבי בא בשם רב יהודה טבעות עשו להן רחבות מלמעלן וצרות מלמטן. וחלונה סתומה שלא העמידו אותה על סכיניהן כהיא דתנינן תמן הוא היה נקרא בית החולפות ששם היו גונזין את הסכינין: |