ת ל מ ו ד י ר ו ש ל מ יס ד ר מ ו ע דמסכת פסחים פרק אדף א,א פרק א הלכה א משנה אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה ובמה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות: דף א,א פרק א הלכה א גמרא כתיב (שמות יב) ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים. (שם) בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות וגומר. מה אנן קיימין אם לאכילת מצה כבר כתיב (שם) שבעת ימים מצות תאכלו. ואם לומר שמתחיל בארבעה עשר והכתיב (שם) עד יום האחד ועשרים לחודש. אלא אם אינו ענין לאכילת מצה תניהו ענין לביעור חמץ. למה לאור הנר. א"ר שמואל בר רב יצחק מפני שהנר בודק כל שהוא. למה בלילה. א"ר יוסה שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה. ר' מנא לא אמר כן (שם) ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם עשה שיהו היום והלילה משומרין. ויתחיל בי"ג ויהא היום והלילה משומרין אף אית ליה כיי דמר ר' יוסי. ויתחיל אור לי"ג. אין כיני יבדוק אפי' מר"ח. ר' ירמיה אמר רב שמואל בר רב יצחק בעי מהו לבדוק לאור האבוקות. מה צריכא ליה מפני שאורן מבליח. ר' שמואל בר רב יצחק דף א,ב פרק א הלכה א גמרא כדעתיה דר' שמואל בר רב יצחק אמר מפני שהנר בודק כל שהוא אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. (צפניה א) והיה ביום ההוא אחפש את ירושלם בנרות. ואית דבעי אימר נישמעינה מן הדא (משלי כ) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. אמר רבי יוסה מתני' אמרה שבדיקת היום בדיקה. דתנינן רבי יודה אומר בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור. לא סוף דבר רבי יודה אלא אפילו דרבנין. דתנינן וחכ"א אם לא בדק אור לי"ד יבדוק בי"ד. וצריך לבדוק לאור הנר. נישמעינה מן הדא אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור הככבים אלא לאור הנר. ניחא לא לאור הלבנה ולא לאור הככבים אלא לאור חמה וכי יש חמה בלילה. הדא אמרה אפי' ביום צריך לבדוק לאור הנר. לא סוף דבר בית שאין בו אורה אלא אפילו בית שיש בו אורה אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר. מבואות האפלין מהו שיהא צריך לבודקן בתחילה לאור הנר. מיליהון דרבנין אמרין לא כמה דהוא מנהר בליליא הוא מנהר ביממא דאמר רב הונא כד הוינן ערקין באילין בוטיתא דסדרא רבה היו מדליקין עלינו נרות בשעה שהיו כיהים היינו יודעין שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקין היינו יודעין שהוא לילה. ותייא כיי דמר רבי אחייא בר זעירא נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות בשעה שהיה כיהות היה יודע שהוא יום. ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה. למה יש חיה אוכלת ביום ויש חיה אוכלת בלילה. והא כתיב (בראשית ו) צוהר תעשה לתיבה כמאן דאמר לא שימשו המזלות בשנת המבול. ר' ירמיה בעי בתי כניסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכין בדיקה. מה צריכא ליה שכן מכניסין לשם בשבתות ובראשי חדשים. ותהא פשיטא ליה הכן הוא צריכה ליה הואיל ואורן מרובה. מהו שיהא צריך לבודקן בתחילה ביום לאור הנר. ר' יוסה בעי חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהו צריכין בדיקה. בלא כך אינן בדיקות מן הנותר. ייבא כהדא תנא ר' זכריה חתניה דרבי לוי נידה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורק נידה דף ב,א פרק א הלכה א גמרא כהנת חופפת וסורקת שלא תחלוק בין נידה לנידה אוף הכא שלא לחלוק בין ביעור לביעור. תני רבן גמליאל ברבי איניונא קומי רבי מנא נידה שהיא מפסקת כל שבעה חופפת וסורקת. כהנת שהיא טובלת בכל יום אינה חופפת ואינה סורקת. א"ל לשמרת יום כנגד יום נצרכה. חורי הבית העליונים והתחתונים והיציע והחדות והעלייה וגג הכד וגג המגדל בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות אוצרות היין ואוצרות השמן ואוצרות הפירות אינן צריכין בדיקה. ניחא העליונים והתחתונים. הדא אמרה לא חשו לנפילה. א"ר יוסה תיפתר שהיו שניהן סמוכין לכותל אחד למעלה מעשרה וא' למטה מי'. והא תנינן חדות הדא אמרה שלא חשו לנפילה. מתיירא הוא התינוק לילך לשם וחש לומר שמא נתגלגל חמץ שם תיפתר בחדות שיש לה ליזבוז. וגג הבד וגג המגדל. הדא דתימר בגבוהין ג' טפחים אבל אם אינן גבוהין ג' טפחים כארץ הם ובאותו שלא נשתמש בו חמץ. אבל באותו שנשתמש בו חמץ אפילו גבוה כמה צריך בדיקה. אמר רבי מנא ויאות כן אנן אמרין הדא פיפייארות אפי' גבוה כמה לא תהא צריכה בדיקה. תני רשב"ג אומר מיטה שהיא חוצצת בתוך הבית ועצים ואבנים מונחין תחתיה בודק צד החיצון ואינו בודק צד הפנימי מפני שעצים ואבנים מונחין תחתיה הא אם אין עצים ואבנים מונחין תחתיה צריך לבדוק צד הפנימי. הדא אמרה חשו לנפילה. אני אומר תינוק נגע והכניס שם חמץ. דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא מרתף של יין צריכה בדיקה. מרתף של שמן אינו צריך בדיקה. מה בין יין ומה בין שמן. יין אין לו קבע שמן יש לו קבע. אוצר בין של יין בין של שמן אינו צריך בדיקה. אי זהו מרתף כל שנתון עם הלחם בחצר. יש מרתף שהוא כאוצר ואוצר שהוא כמרתף. מרתף שהוא בוש לוכל בתוכו הרי הוא כאוצר. ואוצר שאינו בוש לוכל בתוכו הרי הוא כמרתף. יש חצר שהוא כמבוי ומבוי שהוא כחצר. חצר שהרבים בוקעין בתוכה הרי הוא כמבוי. ומבוי שאין הרבים בוקעין בתוכו הרי הוא כחצר. וחש לומר שמא הבהמים מכניסין לתוכו חמץ. אין דרך הבהמים להיות מכניסין לשם חמץ אלא מיני מתיקה. שהן בודקין היין היפה. היוצא לפרש קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק. בתוך שלשים צריך לבדוק. הדא דתימר בשיש בדעתו לחזור אבל אין בדעתו לחזור אפילו קודם לשלשים יום צריך לבדוק ובספק אבל בודאי אפי' מראש השנה. א"ר בא ואפי' יש בדעתו לחזור צריך לבדוק שמא ימלך ולא יחזור. הכל נאמנין על ביעור חמץ אפי' נשים אפי' עבדים. ר' ירמיה בשם ר' זעירה לית כאן אפי' נשים. נשים עצמן הן נאמנות מפני שהן עצילות והן בודקות כל שהוא כל שהוא. כותים כל זמן שעושין מצתן עם ישראל נאמנין הן על ביעור חמץ. אם אינן עושין מצתן עם ישראל אינן נאמנין על ביעור חמץ. א"ר יוסה הדא דתימר בבתים אבל בחצירות חשודין הן. דאינון דרשין (שמות יב) לא ימצא בבתיכם לא בחצרות. תני רשב"ג אומר כל מצוה שהכותים נוהגין בה הם מדקדקין בה יתיר מישראל. אמר ר"ש הדא דתימר בראשונה שהיו משוקעין בכופרניהן אבל עכשיו שאין להן לא מצוה ולא שירי מצוה חשודין הן ומקולקלין הן. שואלין בהלכות פסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג. בבית וועד שואלין קודם לשלשים יום. רשב"ג אומר שתי שבתות. אתייא דר' יוחנן כרבנין ודחברייא כרשב"ג. א"ר יוחנן טעמון דרבנן שכן משה עומד בפסח ראשון ואומר להן הלכות הפסח השני. ודחברייא כר' שמעון בן גמליאל שכן משה עומד בראש חודש ואומר להם הלכות הפסח: במה אמרו שתי שורות במרתף וכו'. רב חונה בשם רב דף ג,א פרק א הלכה א גמרא קולפו כמין גם. תני בר קפרא קולפו כמין שני גמין. היה נתון באמצע הבית על דעתיה דרב חונא מפשיטו חלוק אחד. על דעתיה דבר קפרא מפשיטו שני חלקות. היה עשוי מדריגות קולפו גמים גמים. רבי יעקב בר אחא בשם חזקיה שמעון בר בא בשם רבי יוחנן שורה החיצונה היא העליונה הרואה את הפתח ואת הקורה שלפנים ממנה תני שלמטה ממנה. הוון בעיי מימר מאן דאמר שלפנים הימנה כל שכן שלמטה הימנה מאן דמר שלמטה הימנה הא לפנים הימנה לא. נשתמש בחצי שורה פשיטא אותה שנשתמש יש לה שלפנים ממנה ושלמטה ממנה. אותה שלא נשתמש בה יש לה שלפנים ממנה. הדא דתימר במחוללות. אבל באפוצות מעביר עליהן את הנר ודיו. הדא אמרה שחשו לנפילה. א"ר פינחס דיפו אני אומר בשעה שסידרן הכניס שם חמץ: דף ג,א פרק א הלכה ב משנה אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום אם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף: דף ג,א פרק א הלכה ב גמרא א"ר יונה הכין צורכה מתני' מעיר לעיר ומחצר לחצר ממקום למקום ומבית לבית אם חושש את מעיר לעיר את חושש מחצר לחצר אם חושש את מחצר לחצר חושש את ממקום למקום. אם חושש את ממקום למקום את חושש מבית לבית. א"ר יוסה אפי' כמתני' אתיא היא. אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום. אם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף. שאם מבית לבית אי אתה חושש לא כל שכן ממקום למקום. אם ממקום למקום אי את חושש לא כל שכן מחצר לחצר. אם מחצר לחצר אי את חושש לא כ"ש מעיר לעיר. דף ג,ב פרק א הלכה ב גמרא יכולין הן כל ישראל לבדוק חמצן כאחת: דף ג,ב פרק א הלכה ג משנה ר' יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר וארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור וחכ"א אם לא בדק אור לי"ד יבדוק בי"ד אם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ומה שהוא משייר יניחנו בצינעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו: דף ג,ב פרק א הלכה ג גמרא א"ר יוחנן טעמא דר' יודה כנגד ג' פעמים שכתוב בתורה לא יראה לך שאור. והכתיב (שמות יב) תשביתו שאור מבתיכם. בעשה הוא. והא כתיב שבעת ימים שאור לא לא ימצא בבתיכם. א"ר יוסה מכיון שזה צריך לזה וזה צריך לזה כמי שכולן אחד. לא יראה לך הייתי אומר הפקיד אצלו יהא מותר. ת"ל לא ימצא בבתיכם. אי לא ימצא בבתיכם הייתי אומר ייחד לו בית יהא אסור ת"ל לא יראה לך. הא כיצד הפקיד אצלו אסור. ייחד לו בית מותר. מחלפה שיטתיה דר' יודה דתני ר' יודה אומר בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור. וחכ"א אם לאבדק אור לארבעה עשר יבדוק בי"דץ צריך לבדוק ג' פעמים. מה אם בשעה שלא הגיע זמן ביעורו את אמר צריך לבדוק ג' פעמים בשעה שהגיע זמן ביעורו לא כל שכן. לא צורכה דלא אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד. ומה שהוא משייר יניחנו בצנעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו. כיצד הוא עושה כופה עליו כלי כפה עליו כלי ולא מצאו אני אומר יד נטלתו. לא כפה עליו כלי ולא מצאו אותו הבית צריך בדיקה או שאר כל הבתים לא יהו צריכין בדיקה. נישמעינה מן הדא אבד כזית מן המת בבית בקשו ולא מצאו הבית טהור. לכשימצא הבית טמא למפרע. הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא. הדא ילפא מן ההיא איבד היא היניח. וההיא ילפא מן הדא אין לך צריך בדיקה אלא אותו הבית בלבד. וכר' יודה אפי' אותו הבית לא יהא צריך בדיקה. נישמעינה מן הדא א"ר יודה מעשה בשפחתו של מסיק אחד ברימון שהשליכה נפל אחד לבור ובא כהן אחד והציץ לידע מה שהשליכה ובא מעשה לפני חכמים וטיהרו דף ד,א פרק א הלכה ג גמרא שדרך חולדה וברדליס להיות גוררין אותו. רצה היא אחר הבשר. ואינה רחצה אחר הפת. ואפי' תימר רצה היא אחר הבשר ואחר הפת. בשר גוררת ואוכלת פת גוררת ומנחת. רבנין דקיסרין בשם ר' אבהו אין חוששין שמא גררה חולדה. וכרבי יודה חוששין: דף ד,א פרק א הלכה ד משנה ר"מ אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש ר' יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש: דף ד,א פרק א הלכה ד גמרא ר"מ אומר משש שעות ולמעלן מדבריהן. ר' יודה אומר משש שעות ולמעלן מדברי תורה. מה טעמא דר"מ (שמות יב) אך ביום הראשון זה חמשה עשר. יכול משתחשך ת"ל אך. הא כיצד תן לו לפני שקיעת החמה שעה אחת. מה טעמא דר' יודה אך ביום הראשון זה י"ד. יכול כל היום כולו ת"ל אך. הא כיצד חלוק את היום חציו לחמץ וחציו למצה. מחלפה שיטתיה דר"מ. תמן הוא אמר אך לרבות והכא הוא אמר אך למעט. א"ר שמואל בר אבידומא מיעטו שאינו בחמץ. ר"מ אומר (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ על אכילתו. ור' יודה אומר לא תאכל עליו חמץ על עשייתו. ר' יודה אית ליה עשה ולא תעשה על אכילתו עשה ולא תעשה על ביעורו. עשה על אכילתו (שם) שבעת ימים תאכל עליו מצות ולא חמץ. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה. לא תעשה על אכילתו לא תאכל עליו חמץ. עשה על ביעורו תשביתו שאור. לא תעשה על ביעורו (שמות יב) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. דף ד,ב פרק א הלכה ד גמרא הא ר"מ אומר משש שעות ולמעלה מדבריהן שביעית אסור משום גדר. ששית למה משום גדר. ויש גדר לגדר אלא שעה ששית מתחלפת בשביעית. הא ר' יהודא אומר מחמש ולמעלה מדבריהן ששית אסורה משום גדר חמישית למה משום גדר. ויש גדר לגדר. אלא שחמישית מתחלפת בשביעית. מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אמר אין חמישית מתחלפת בשביעית. א"ר יוסי תמן הדבר מסור לב"ד וב"ד זריזין הן. ברם הכא סוף חמישית תחילת שביעית. ותני כן שבתחילת חמש חמה במזרח וסוף שעה חמה במערב. לעולם אין החמה נוטה למערב אלא בסוף שבע. רב אמר דברי ר"מ המקדש בחמץ משש שעול ולמעלן לא עשה כלום. אמר רבי הונה ויאות אלו חטים קורטבניות חד בר נש אפקיד דיסיקייא דפיסתא גבי רבי חייה רובה. אמר רבי יוסי בי רבי בון יוחנן חיקוקיא הוה. אתא שאל לרבי א"ל תימכר על פי בית דין בשעת הביעור. חד בר נש אפקיד גרבא דכותחה גבי רב חייה בר אשי אתא שאל לרב אמר ליה ימכר על פי ב"ד בשעת הביעור. היידנו שעת הביעור. רבי ירמיה אמר בשחרית ר' בא אמר חמישית כר' יודה. אמר רבי יוסה יאות אמר רבי ירמיה כלום אמרו ליגע בהן למוכרן לא מפני השב אבידה לבעלים דף ה,א פרק א הלכה ד גמרא חמישית כרבי יודה לא טבה כלום. חברייא אמרין חמישית כר' יודה הקדישו מוקדש. עשאו תרומה אינה תרומה. הקדישו מוקדש הקדש דמים. עשאו תרומה אינה תרומה שלא ניתנה תרומה אלא לאכילה בלבד. אמר לון ר' יוסי לא מסתברא דלא חילופין הקדישו אינו מוקדש עשאו תרומה הרי זו תרומה. הקדישו אינו מוקדש שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים. עשאו תרומה הרי זו תרומה טהורה היא דבר תורה את הוא שגזרת עליה שריפה: דף ה,א פרק א הלכה ה משנה ועוד א"ר יהודה שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על גג האצטבע כל זמן שהן מונחות כל העם אוכלין ניטלה אחת מהן תולין לא אוכלין ולא שורפין ניטלו שתיהן התחילו כל העם שורפין רבן גמליאל אומר חולין נאכלין כל ארבע ותרומה כל חמש ושורפין בתחילת שש: דף ה,א פרק א הלכה ה גמרא ר' שמעון בן לקיש אמר בשם רבי ינאי כשירות היו משם מאי הוא פוסלן שלא לשהות עליהן את הזבח. דף ה,ב פרק א הלכה ה גמרא ולא בשחיטה הן קדושות ויפדה ויאכל. אמר רבי חנניה חולייא קומי לא אוכל ואת אמרת יפדה ויאכל. רבי אמר פסולות היו מפני שהן ממהרין להביא תודותיהן מפני חמץ שבתודה ואי איפשר שלא ישפך דמה של אחד מהן והיא נפסלת. תני שתי פרות חורשות בירושלם. וירושלם לא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בארבעה עשר הוא נראות כחורשות. אית תנויי תני שתי נרות דולקין אית תנויי תני שני סדינין. אמר רבי פינחס ולא פליגון מאן דאמר שתי פרות שתי נרות בחול. מאן דמר שני סדינין בשבת. רבי חנניה בעא קומי רבי מנא ויקבעו לה תקיעה. א"ל אם אומר את כן נמצאתה אומר שמא לתמיד הן תוקעין והן מתקלקלין. א"ל והא תנינן שלש להבטיל את העם מן המלאכה. ושלש להבדיל בין קודש לחול. א"ל תמן כל ערב שבת ושבת הן תוקעין ואינן טועין. ברם הכא אחת לקיצין הן. אם אומר את כן אף הן סבירין שמא לתמיד הן תוקעין והן מתקלקלין. למה מפני קדושתה או משום שאין אוכליה מצויין. מה נפיק מביניהון חלות תודה. אין תימר שאין אוכליה מצויין. אלו אוכלין מצויין. אין תימר מפני קדושתה אלו יש להן קדושה. דף ו,א פרק א הלכה ה גמרא ר' נתן אומר כשירות ניטלו שוהין להן שעה אחת לאכילתן ותולין אבל לא שורפין. אית לך מימר משום שאין אוכליה מצויין לא מפני קדושתה. אוף הכא מפני קדושתה. א"ר יודה בן פזי נראין דברים שתהא הלכה כרבן גמליאל שהוא אומר מעין שניהן. אתא ר' אבון ר' יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק הלכה כרבן גמליאל שהוא אומר מעין שניהן: דף ו,א פרק א הלכה ו משנה ר' חנניה סגן הכהנים אומר מימיהן של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שניטמא בוולד הטומאה עם בשר שניטמא באב הטומאה אע"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו: דף ו,א פרק א הלכה ו גמרא בר קפרא אמר אב הטומאה דבר תורה. וולד טומאה מדבריהן. ר' יוחנן אמר בין זה בין זה דבר תורה. על דעתיה דבר קפרא ניחא. על דעתיה דר"י אב הטומאה עושה ראשון וולד טומאה עושה שני שני שנגע בראשון הרי הוא במקומו שני דף ו,ב פרק א הלכה ו גמרא שהשלישי שנגע בראשון נעשה שני. תני בית שמאי אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא וב"ה מתירין. על דעתיה דבר קפרא ניחא שורפין פסול תורה עם פסול טומאת תורה. וצריכינן משמע טומאת דבריהן עם טומאת תורה. על דעתיה דר"י אם פסול תורה עם טומאת תורה שורפין כל שכן טומאת תורה עם טומאת תורה. ר' חנניה סגן הכהנים שנייה משם בית שמאי ובית הלל. א"ר מנא קומי ר' יוסה על דעתיה דר"י ניחא דמר ר' יוחנן ששה ספיקות היו תולין עליהן ובאין ובאושא גזרו עליהן שריפה. ר' חנניה סגן הכהנים לא לקודם לאושא היה. וקודם לאושא לא היתה שריפה לדבריהן. א"ל תיפתר שניטמא בכלי זכוכית. א"ל אפי' תימר ניטמא בכלי זכוכית. לא כן אמר ר' זעירא ר' אבונה בשם ר' ירמיה יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלם גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית. ר' יודא אמר יהודא בן טבאי ושמעון בן שטח גזרו על כלי מתכות הלל ושמאי גזרו על טהרת ידים. ר' ירמיה סבר מימר ארץ העמים וכלי זכוכית תלויה. ר' יוסי סבר מימר ארץ העמים תלויה וכלי זכוכית שריפה. אלו הן ששה ספקות על ספק בית הפרס על ספק ארץ העמים על ספק בגדי עם הארץ על ספק רוקק על ספק מי רגלי אדם שהוא כנגד מי רגלי בהמה על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן על אלו שורפין תרומה: דף ו,ב פרק א הלכה ז משנה הוסיף ר' עקיבה מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שניטמא בטמא מת אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו: דף ז,א פרק א הלכה ז גמרא על דעתיה דר' יוחנן תמן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. ובא להוסיף פסול תורה עם טומא' תורה. על דעתי' דבר קפרא תמן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה והכא פסול תורה עם טומאת תורה לא בא אלא לפחות. תיפתר בטבול יום מבית פרס שהוא מדבריהן. רבי חנניה סגן הכהנים שנייה משם בית שמאי ובית הלל. א"ר מנא קומי ר' יוסי ר' עקיבה כדעתיה דר' עקיבה אמר יטמא דבר תורה. א"ר יוסי בי ר' בון אע"ג דלית ליה לר' ישמעאל יטמא יטמא באוכלין אית ליה יטמא יטמא בכלים. אית תניי תני טמא מת אית תניי תני בטמא מת. מאן דאמר טמא מת בכלי שטף. מאן דאמר בטמא מת בכלי מתכות. מה טעמא (במדבר יט) וכל כלי פתוח וגומר טמא הוא הוא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא: דף ז,א פרק א הלכה ח משנה אמר ר' מאיר מדבריהן למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח אמר לו ר' יודה אינה היא המידה מודין רבי אליעזר ור' יהושע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה ועל מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שר' אליעזר אומ' תישרף זו לעצמה וזו לעצמה. ור' יהושע אומר שתיהן כאחת: דף ז,ב פרק א הלכה ח גמרא מהו בפסח בארבעה עשר. אמר ר"י מדברי רבי עקיבה מדברי רבי חנינה סגן הכהנים. רשב"ל אמר מדברי ר' אליעזר ומדברי רבי יהושע. א"ר זעירא קומי ר' יסי על דעתיה דר' יוחנן ניחא. על דעתיה דר"ש בן לקיש מה בא ר' ליעזר ורבי יושוע לכאן. אמר ליה תניין אינון. ר' יוסי בשם רבי יוחנן הכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה טהורה וטמאה. ר' יוסי מקשי למה ר' יסי אמר אינה המידה רבי יסי דו שמע דאמר ר' יוחנן מדברי רבי עקיבה ומדברי רבי חנינא סגן הכהנים. והוא שמע דבר קפרא אמר אב הטומאה דבר תורה וולד הטומאה מדבריהן ולא שמע דמר רבי יוחנן בין זה ובין זה דבר תורה. והוא מקשי כשם שמותר לשרוף איסור תורה עם טומאת תורה שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. כך יהא מותר לשרוף איסור דבריהן עם טומאת תורה שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה. אלא שנייא היא איסור שנייא היא טומאה. ואמר רבי יסי בשם רבי יוחנן הכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה טהורה וטמאה כשם שלא חלקת לנו בין איסור תורה לטומאת תורה שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה כך לא תחלוק לנו בין איסור דבריהן לטומאת תורה שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה. אלא בין זה ובין זה דבר תורה אתא רבי חייה בר בא מן צוד ואמר מן שמיה דר"י בין זה ובין זה דבר תורה ואמרית יאות תמן טומאת תורה עם טומאת תורה. ברם הכא פסול תורה עם טומאת תורה. בגין כך רבי יוסי אמר אינה היא המידה. וקשיא דרבי יוחנן על דרבי מאיר והדא דרבי יוסי אמר דף ח,א פרק א הלכה ח גמרא אינה היא המידה. סבר בר קפרא כרבי שמעון בן לקיש דרבי שמעון בן לקיש אמר מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע. וקשיא דבר קפרא על דרבי יוסי והדא דרבי מאיר אמר מדבריהם למדנו. אמר רבי אבין רבי מאיר כדעתיה דר' מאיר מחמיר מדבריהם כדברי תורה. אין אשכחן דרבי מאיר מחמיר מדבריהן כדברי תורה. אמר רבי חיננה כיי דתנינן תמן הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב דברי ר' מאיר וכחמים אומרים אין בכתמים משום זוב. תמן תנינן חבית של תרומה שנולד ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום תרופה יניחינה במקום מוצנע. ואם היתה מגולה יכסנה. רבי יושע אומר אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום תרופה ואם היתה מכוסה יגלנה. רבן גמליאל אומר אל יחדש בה דבר. אמר רבי יוסה בי רבי בון מדברי שלשתן תלויה אסור לשורפה. חברייא בשם רבי אלעזר חבית הראשונה כר' יוסי. השנייה כרבי מאיר. חברייא אמרין חבית הראשונה כרבי יוסי ולית רבי מאיר מודה בה. חבית השנייה כרבי מאיר ולית רבי יוסי מודה בה. אמר לון רבי יוסי חמון מה אתון אמרין. חבית הראשונה כרבי יוסי ברם כרבי מאיר שורפין וכרבי שמעון שורפין. וירבו רבי מאיר ורבי שמעון על ר' יוסה וישרוף. ועוד שמעינן מן הדא דף ח,ב פרק א הלכה ח גמרא מן מה דאנן חמיין רבנין עובדא את קומיהן ואינון אמרון איזיל תלי. הן אשכחנן דרבי שמעון אומר שורפין. הדא דתנינן מודה ר' ליעזר לר' יושוע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. אמר רבי יוחנן ר' שמעון שנייא. אין תימר לית לרבי מאיר תלויה. והא תני תרומה תלויה טהורה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בזמנה. א"ר עזריה קומי ר' מנא תיפתר בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה. אמר ליה וכן אמר רבי יוסי כל מה דאנן קיימין הכא בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה. אבל בתלויה שדעתו להשאיל עליה הרי זו טהורה. ותני כן תרומה תלויה שאמרו טהורה היא הרי זו טמאה אם אמר הרי אני מניחה על מנת להשאיל עליה הרי זו טהורה. מיי כדון אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר שנולד לה ספק טומאה עם דימדומי חמה ולית שמע מינה כלום ואתון אמרין חבית הראשונה כרבי יוסי ולית ר' מאיר מודה בה והתני בד"א בבור שיש בו כדי להעלות אבל בבור שאין בו כדי להעלות אפי' כל שהוא אסור לטמאות. ואין כר' מאיר היא בור שיש בו כדי להעלות והיא בור שאין בו כדי להעלות אפי' כל שהוא אסור לטמאות. ועוד מן הדא דתנינן אמר לו רבי יוסי אינה היא המידה. לית בר נש אמר אינה היא מכלל דו מודה על קדמייתא. מיי כדון אמר רבי יוסי בי ר' בון דף ט,א פרק א הלכה ח גמרא תמן כדי לחוס על נכסיהן של ישראל. והכא מאי אית לך אפילו הכא אינו מפסיד לישראל ממון שהוא צריך לשרוף עצים בפני עצמן וזו בפני עצמה. להפסיד מרובה חשו להפסיד ממעט לא חששו. א"ר חנניה קומי רבי מנא תיפתר כמאן דאמר מדברי ר' עקיבה מדברי רבי חנינה סגן הכהנים ולית שמע מינה כלום. רבי זעירא רבי אילא תריהון בשם ר' אלעזר חבית הראשונה כרבי יוסה. והשנייה בין כר"מ בין כר' יוסי. א"ר זעירא קומי ר' מנא לית הדא פליגא על ר' יוסי. א"ל ודלא כר' יוסי נימר ודלא כר"מ. לפי שמצינו רבי יוסי שורף תלויה בכל מקום. א"ר מנא אזלית לקיסרין ושמעית ר' זריקן בשם זעירא רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום. ואמרית לית אפילו כגון ההיא שהיא תלויה דבר תורה ואמר לו אין אנא פתר לה שנטמאת מדור עכו"ם. מה בידך. תני מדור עכו"ם תולין. רבי יוסה בי רבי יהודה אומר שורפין. רבי חונה בשם רבי זעירא רבי מאיר שורף תלויה בשאר ימות השנה. והא תני כן תרומה תלויה טמאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בזמנה. וישרוף בשחרית. תיפתר שנתעצל ולא שרף תדע לך שהוא כן דתני טמאה לא משנתעצל ולא שרף. אמר רבי אבא מרי אחוה דרבי יוסי תיפתר שנולד לה טומאה באותה שעה ולית שמע מינה כלום. אמר רבי יוחנן רבי שמעון ורבי יושוע שניהן אמרו דבר אחד. אמר רבי אילא רבי שמעון דבכורות ורבי יושוע דתרומות לא דין מודה לדין ולא דין מודה לדין. אמר רבי זעירא דף ט,ב פרק א הלכה ח גמרא מסתברא רבי שמעון יודה לרבי יושוע. אמר רבי בון בר חייא לרבי זעירא על דעתך דתימר רבי שמעון יודה לרבי יהושע והא תנינן אבל היאך נשרף תלויה עם הטמאה. מודה רבי ליעזר לרבי יושוע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. וישרוף שתיהן כאחת. טהורה היא דבר תורה את הוא שנגזרתה עליה שריפה טומאה מכל מקום לא נפסלה בהיסח הדעת. לא כן אמר רבי יוחנן הסיע דבר תורה. אחוזת דם כרבי שמעון תורה. חבית השנייה כר"מ תורה אינו כן אלא משמרה הוא שלא תגע בטהרות אחרות. התיב רבי יצחק בריה דרבי חייה כתובה הגע עצמך שהיתה נתונה על גבי הגחלים. אמר ליה לכשיתננה. אמר רבי מנא לרבי שמי אתון אמרין רבי שמעון יודה לרבי יושוע. אפילו רבי יושוע לית הוא רבי יושוע אמר ליה תניין אינון. תמן רבי מאיר בשם ר' יושוע ברם הכא רבי שמעון בשם רבי יושוע. תמן תנינן הבכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו את הדם דברי ר' יהודה. וחכ"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום אם עשה בו מום הרי זה לא ישחוט עליו. ר' שמעון אומר יקיז אע"פ שהוא עושה בו מום. ר' אבהו בשם ר' לעזר אתיא דרבי יודה כרבן גמליאל. דרבנין כרבי אליעזר דר' שמעון כר' יושוע תני בשם ר"ש יקיז אף על פי שהוא מתכוין לעשות בו מום ואתיא כר' יושוע אחרייא. א"ר בון בר חייה קומי רבי זעירא תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כר"ש. ר' אבהו בשם ר"ש בן לקיש טעמא דר' יודה (דברים יב) לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים לא היתרתי לך את דמו דף י,א פרק א הלכה ח גמרא אלא בשפיכה. התיב ר' אבא מרי אחוה דרבי יוסה והכתיב אף בפסולי המוקדשין כן לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. אמר ר' חייה בר אחא להכשיר אית אמרת. מה המים מכשירין אף הדם יהא מכשיר. ר' אבהו בשם רבי יוחנן שניהן מקרא אחד הן דורשין (ויקרא כב) תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו. ר' שמעון אומר בשעה שהוא לרצון אין את רשאי ליתן בו מום ובשעה שאינו לרצון אתה רשאי ליתן בו מום וחכמים אומרים אפילו כולו מומין אין את רשאי ליתן בו מום:
מסכת פסחים פרק בדף י,ב פרק ב הלכה א משנה כל שעה שהוא מותר לוכל מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומכרו לנכרי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו. לא יסיק בו תנור וכירים ר' יודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח או מטיל לים: דף י,ב פרק ב הלכה א גמרא א"ר אימי מאן תנא כל שעה שהוא מותר לוכל מותר להאכיל אסור לאוכל אסור להאכיל ר"מ. ברם כר' יודה חמישית אע"פ שהוא אסור לוכל מותר להאכיל. התיב ר' בא והתנינן שאור ישרף והאוכלו פטור. ואמר רב הונה בשם רבי מותר להאכילו לכלבים א"ר יוסה מה אתינן מיתני כל חמץ לא שעות מאן תנא שעות ר' מאיר. א"ר בון בר חייה קומי ר' זעירא זאת אומרת שמותר להאכילו לבהמת הבקר. התיב רבי ירמיה והתנינן מפרר. סבר ר' ירמיה ככרות א"ל ר' יוסה לא אמר אלא מפרר מכיון שפיררו בטל. ואיידא אמר דא (שמות יג) לא יאכל חמץ היום אפילו לכלבים הרי זה בא לאוסרו בהנייה. מה אנן קיימין אם לכלבו הני איסור הנייה אלא כי נן קיימין אפילו לכלב אחרים. זאת אומרת שאסור להאכילן לבהמת הבקר. ר' אבהו בשם ר"א כל מקום שנא' לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו דף יא,א פרק ב הלכה א גמרא את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה עד שיבא הכתוב ויפרוש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ונבילה. וכי מה פירש לנו באבר מן החי (שמות כב) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו. וכי מה פירש לנו בנבילה (דברים יד) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי. תני חזקיה ופליג וכי מי אסרו לכלב. והא כתיב (ויקרא ז) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. שנייא היא דכתיב (שם) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו. והכתיב (דברים יב) רק הדם לא תאכלו. מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. שנייה היא דכתיב (שם) על הארץ תשפכנו כמים. מה המים מותרין בהנייה אף הדם יהא מותר בהנייה. והכתיב (בראשית לב) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. א"ר אבהו קיימתיה בגיד הנשה שבנבילות. והא כתיב (ויקרא כד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה. א"ר אבא מרי אחוי דר' יוסי שנייה היא שקבע הכתוב זמן. והא כתיב (ויקרא יא) לא תאכלום כי שקץ הם. א"ר מיעט איסור הנייה שבו. ר' אבהו בשם ר' יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שבו מחוור. מכלאי הכרם לוקה. אמר רבי חנינא (דברים כב) פן תקדש פן תוקד אש. מערלה צריכה עשה לרחקו כתיב לא תיעשה לא תעשה לאוכלו כתיב לא תאכלו כתיב לא תיעשה לרחקו לא כתיב מתניתא פליגא על ר' יוחנן ממשמע שנ' (שמות כ) סקול יסקל השור וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה מה ת"ל לא יאכל את בשרו בא להודיעך שכשם הוא אסור באכילה כך הוא אסור בהנייה. מה עבד לה ר' יוחנן פתר לה בשקדמו דף יא,ב פרק ב הלכה א גמרא הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו. ר' זעירא בעא קומי ר' אבהו הכא תימר הכין והכא תימר הכין. א"ל חדא בשם ר' לעזר. וחדא בשם ר' יוחנן. רבנן דקיסרין ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל מקום שנאמר (ויקרא ו) לא תאכל לא תאכלו אין את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. לא תאכל לא יאכל את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה. בניין אב שבכולן (שם) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף. תני חזקיה מסייע לרבי יוחנן ממשמע שנאמר חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לאי זה דבר נא' וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה אפילו למלאכת גבוה. ממשמע שנאמר רק הדם לא תאכלו לאי זה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמים מה המים מכשירין אף הדם יהא מכשיר. ממשמע שנאמר לא תאכלו כל נבלה לאי זה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה. בא להודיעך גר תושב אוכל בנבילות. ממשמע שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו. מה ת"ל לכלב תשליכון אותו. אותו את משליך לכלב ואין את משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה. מתניתא מסייע' לדין ומתניתא מסייע' לדין. מתניתא מסייע' לר"א לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל. ואתה אומר לעשות המאכיל כאוכל או אינו אלא לאוסרו בהנייה וכשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ. הא למדנו שהוא אסור בהנייה מת"ל לא יאכל חמץ לעשות המאכיל כאוכל ד"ר יאשיה. ר' יצחק אומר אינו צריך. אי מה שרצים קלים עשה בהם את המאכיל כאוכל. חמץ החמור אינו דין שנעשה בו את המאכיל כאוכל. ומה ת"ל לא יאכל חמץ לא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנייה בגין כן כתיב לא יאכל הא מלא תאכל לית ש"מ כלום והדא מסייעא לר' יוחנן: לא יסיק בו תנור וכירים. דף יב,א פרק ב הלכה א גמרא עבר והסיק ייבא כהדא אם חדש יותץ אם ישן יוצן. תני ר' יודה אומר אין ביעור חמץ אלא בשריפה. דין הוא מה אם פיגול ונותר שאינו בבל יראה ובל ימצא אינו אלא בשריפה. חמץ שהוא בבל יראה ובל ימצא אינו דין שלא יהא אלא בשריפה. אמרו לו לר' יודה כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. הא אם לא נתמנה לו אור ישב לו ולא יבעיר אמרה תורה (שמות יב) תשביתו שאור מבתיכם. כיוצא בו א"ר יודה (ויקרא יב) אשה כי תזריע וילדה זכר מה תלמוד לומר לפי שנאמר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול. שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה. מניין ליוצא מת שהוא מטמא את אמו טומאת לידה. א"ר יודה הרי אני דן מה אם ביוצא חי שאינו מטמא את אמו ואת הבאין עמו ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעת מטמא את אמו טומאת לידה היוצא מת שהוא מטמא את אמו ואת הבאין עמו ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעה אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה. אמרו לו לר' יודה כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין. הא אם טיהר החי את אמו יטהר אף המת את אמו. אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת. כיוצא בו א"ר יודה (ויקרא כג) בסוכות תשבו סוכה של כל דבר שהיה ר' יודה אומר הדין נותן שלא תהא הסוכה באה אלא מארבעת המינין. מה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעת המינין סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינין. אמרו לו לר' יודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. הא אם טיהר החי את אמו יטהר אף המת את אמו. אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת. כיוצא בו א"ר יודה (ויקרא כג) בסוכות תשבו סוכה של כל דבר שהיה ר' יודה אומר הדין נותן שלא תהא הסוכה באה אלא מארבעת המינין. מה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעת המינין סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינין. אמרו לו לר' יודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. הא לא מצא מארבעת המינין ישב לו בלא סוכה ואמרה תורה תשבו בסוכות. סוכת של כל דבר וכן עזרא אמר (נחמיה ח) ואשר ישמיעון ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר וגו'. חזר ר' יודה ודנו דין אחר חמץ אסור באכילה ונותר אסור באכילה. מה זה בשריפה אף זה בשריפה. אמרו לו נבילה תוכיח שהיא אסורה באכילה ואינה בשריפה. אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה ונותן אסור באכילה ובהנייה. אל תוכיח נבלה שאינה אסורה בהנייה. אמרו לו והרי שור הנסקל יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה ואינו בשריפה. אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ונותן אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת. אל יוכיח שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת. אמרו לו והרי חלב שור הנסקל יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ואינו בשריפה. אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ואינו בשריפה. אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן. ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן. אל יוכיח חלב שור הנסקל שאין לו זמן. אמרו לו והרי אשם תלוי בשיטתך יוכיח שהוא אסור באכיל' ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן ואינו בשריפה ושתק רבי יודה. תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר. דף יב,ב פרק ב הלכה א גמרא משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה. ואתיא כרבי יודה. אית תניי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה. משהגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר. ואתיא כרבנין. ר' אומר תשביתו שאור מבתיכם דבר שהוא בל יראה ובל ימצא ואי זה זה בשריפה. רבי ירמיה בעי פטר חמור שהמית במה הוא מיתתו בעריפה או בסקילה. רבי בנימין בר לוי שאל חלות תודה שנעשו נותן נימא אם נעשו נותן עד שלא הגיע זמן ביעורן את מבערן בכל דבר. משהגיע זמן ביעורן את מבערן בשריפה: דף יב,ב פרק ב הלכה ב משנה חמץ של עכו"ם שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר (שמות יג) לא יראה לך. עכו"ם שהלוה את ישראל על חמיצו לאחר הפסח מותר בהנאה וישראל שהלוה את העכו"ם על חמיצו לאחר הפסח אסור בהנאה חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער רשב"ג אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו: דף יג,א פרק ב הלכה ב גמרא הא באכילה אסור. מתניתא במקום שלא נהגו לוכל פת עכו"ם אבל במקום שנהגו לאכול פת עכו"ם מותר אפילו באכילה. בתוך הפסח מהו. ר' ירמיה אמר מותר ר' יוסה אמר אסור. התיב ר' יוסה והתני לא ישכיר ישראל את בהמתו לעכו"ם להביא עליה חמץ. פתר לה בבא עמו. והתני לא ישכיר ישראל את ספינתו לעכו"ם להביא עליה חמץ. פתר לה בבא עמו. והא תני לא ישכיר ישראל את ביתו לעכו"ם ליתן בתוכו חמץ. אית לך מימר בדר עמו. גגו של עכו"ם שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל חמץ מגגו של עכו"ם לגגו של ישראל הרי זה דוחפו בקנה אם היתה שבת או יום טוב רב אמר כופה עליה כלי. רב אמר צריך לומר כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואינו יודע בו יבטל רב אמר צריך לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ביעור חמץ רב אמר הטח ביתו חמץ צריך לבער. תני א"ר שמעון בן אלעזר בצק שעשאו כופת בטל. פתר לה או חלוקין על ר"ש בן אלעזר או אהן כופת מאיס היא. ישראל ועכו"ם שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכר לעכו"ם או נותנו לו מתנה וחוזר ולוקחו ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה. אומ' הוא ישראל לעכו"ם עד שאת לוקח במנה בוא וקח לך במאתים עד שאת לוקח לך מעכו"ם בוא וקח לך מישראל שמא אצטריך ואקח ממך אחר הפסח. המשכיר בית לחבירו עד שלא יכנס לתוכו המשכיר צריך לבער משיכנס לתוכו השוכר צריך לבער. א"ר שמעון דף יג,ב פרק ב הלכה ב גמרא אימתי בזמן שמסר לו את המפתח אבל בזמן שלא מסר לו את המפתח אינו צריך לבער. אמר רבי יודה בר פזי בעי מסר לו את המפתח מהו א"ר זכריה חתניה דר' לוי מחלוקת ר"ש וחכמים דתנינן תמן המוסר מפתיחו לעם הארץ הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח תני רבי שמעון מטמא. עכו"ם שבא אצל ישראל ובידו חמץ אינו צריך לבער הפקיד אצלו צריך לבער ייחד לו בית אינו צריך לבער. לא ביער לאחר הפסח מהו ר' יונה אמר מותר ר' יוסה אמר אסור אמר רבי יוסה חמיצו של עכו"ם הוא ישראל הוא שעבר עליו ולא ביערו. דף יד,א פרק ב הלכה ב גמרא מאן תנא לא יראה לך ר' יודה דתני האוכל חמץ משש שעות ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי ר' יודה. רבי שמעון אומר כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה מודה רבי שמעון באסור שהוא אסור. איסורו מהו ר' ירמיה אמר איסורו דבר תורה רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין איסורו מדבריהן. מה טעמא דר' יודה (שמות יג) לא יאכל חמץ היום. מה אנן קיימין אם בתוך המועד כבר כתיב לא תאכל עליו חמץ אלא אם אינו ענין בתוך המועד תניהו לאחר המועד. מה מקיים ר"ש טעמא דר' יודה לא יאכל חמץ היום. א"ר בון בר חייה פתר לה כר"י הגלילי דתני ר"י הגלילי אומר אומר אני שלא היה פסח במצרים אלא יום אחד בלבד שנאמר לא יאכל חמץ היום. לא יראה לך אית תניי תני לא יראה לך לך אין את רואה אבל רואה את לגבוה אית תניי תני אפי' לגבוה. מאן דאמר לך אין את רואה רואה את לגבוה בשהקדישו קודם לביעורו מאן דאמר אפילו לגבוה כשהקדישו לאחר ביעורו. א"ר בון בר חייה קומי רבי זעירא תיפתר בקדשים שהוא חייב דף יד,ב פרק ב הלכה ב גמרא באחריותן כר"ש. לא יראה לך אית תניי תני לך אין אתה רואה רואה את בפלטייא אית תניי תני אפילו בפלטייא. מ"ד לך אין את רואה רואה את בפלטיא בשהבקירו קודם לביעורו מ"ד אפילו בפלטייא בשהבקירו לאחר ביעורו. א"ר בון בר חייה תיפתר בקדשים וגו'. הבקיר חמצו בג' עשר לאחר הפסח מהו ר' יוחנן אמר אסור רשב"ל אמר מותר. מתיב ר' יוחנן לרשב"ל אין את מודה לי משש שעות ולמעלן שהוא אסור א"ל תמן איסורו גרם לו הא מה אית לך למימר. א"ר יוסה לר' פינחס נהיר את כד הוינן אמרין אתייא לר' יוחנן כר' יוסה ודרשב"ל כר"מ. אינה כן אלא ר' יוחנן חשש להערמה ורשב"ל לא חשש להערמה. מה נפק מביניהון נפלה עליו מפולת מ"ד הערמה לית כאן הערמה והוא מותר מ"ד זכייה לית כאן זכייה והוא אסור. הכל מודין בגר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו מ"ד הערמה מותר ומ"ד זכייה מותר. תמן תנינן עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו משורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו רשב"ג [אומר] אינו כותב אלא משחרר מי משחרר רב אמר דף טו,א פרק ב הלכה ב גמרא בין רבו ראשון בין רבו אחרון. א"ר יוחנן אין משחרר אלא רבו ראשון בלבד. התיב ר' חגי קומי ר' יוסה מתני' פליגא על רב. ישראל שהלוה את העכו"ם על חמיצו לאחר הפסח מותר בהנייה אין תימר ברשות ישראל הוא יהא אסור. מה עבד לה א"ר יודן קל הוא בשיחרור כהדא דתני העושה עבדו אפותיקי מכרו אינו מכור שיחררו ה"ז משוחרר. חייליה דר' יוחנן מן הדא רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר. אילו המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה שמא אין בעל חוב בא וטורף. א"ר אבהו פתח לנו ר' יוחנן פתח מאיר כאורה לא מצאנו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד מעתה לא יכתוב שטר על דמיו א"ר אילא מוטב שיאמר לו תן לי מאתים זוז שיש לי בידך ואל יאמר לו עבדי אתה. רבנן דקיסרין בשם ר' נסא אתיא דרשב"ג כר"מ כמה דר"מ קונס בדברי' כן רשב"ג קונס בדברי' דתני שטר יש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה הריבית: רשב"ג אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו. עד איכן ר' אבון ר' יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק עד ג' טפחים: דף טו,ב פרק ב הלכה ג משנה האוכל תרומת חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש מזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים: דף טו,ב פרק ב הלכה ג גמרא תני ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"ש בן יוצדק מתניתא כשהפרישה מצה ונתחמצה אבל אם הפרישה חמץ לא בדא. הפריש מצה על חמץ א"ר זעירה כל תרומה שאינה מתרת את השירים לאכילה אינה תרומה אפילו הפריש חמץ על מצה א"ר זעירה מאחר שאילו מינה עליה אינה תרומה ואפילו הימינה למקום אחר אינה תרומה. ארבעת רבעים בפני עצמן וחימצן וארבעת רבעים בפני עצמן ועירבן. אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום האוכל חמץ בפסח לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור. אבל אם עירבן ואח"כ חימצן אם התרו בו משום האוכל טבל לוקה משום האוכל חמץ בפסח לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור. דף טז,א פרק ב הלכה ג גמרא עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואחר כך אכלו אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה משום האוכל עכו"ם לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור. אבל אם מירחו ואח"כ השתחוה לו אם התרו בו משום אוכל טבל לוקה משום עכו"ם לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור. ר' בון בר חייה בעי האוכל תרומת חמץ בפסח למי הוא משלם תפלוגתא דרבי יוחנן ודרשב"ל דאיתפלגון הגוזל תרומה מאבי אמו כהן ר' יוחנן אמר משלם לשבט רשב"ל אמר משלם לעצמו. א"ר מנא קומי רבי יוסה מסתברא יודה רשב"ל לר' יוחנן בחומש שהוא משלם לשבט א"ל אוף אנא סבר כן שכן תרומה טמאה אפרה לשבט. אתא ר' יוסה בר' בון בשם ר' אחא אפי' עליה פליגין. ר' יוסה בעי הנהנה מן ההקדש פחות מש"פ מהו שיהא חייב בתשלומין א"ל נישמעינה מן הדא (ויקרא ה) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם פרט לפחות משוה פרוטה. אית תניי תני לרבות לתשלומין. מאן דאמר פרט לפחות משוה פרוטה לתשלומין לקרבן. מאן דאמר לרבות בתשלומין כמה דתימר תמן פחות משוה פרוטה מזיד אף על פי שאינו משלם חומש ואשם ישלם לשבט ואמר אוף הכא כן. אמרין חברייא קומי רבי יוסה דף טז,ב פרק ב הלכה ג גמרא ולאו מתניתא היא האוכל תרומת חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש מזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים אמר לון תמן אינו ראוי להשלים עליה ברם הכא ראוי הוא להשלים עליה. שוגג בתרומה ומזיד בחמץ. שוגג בתרומה ומזיד בנזיר. שוגג בתרומה ומזיד ביום הכפורים אין תיפתרינה לשני דברים ניחא ואין תיפתרינה לדבר אחד מחלוקת רבי יוחנן ורשב"ל: דף טז,ב פרק ב הלכה ד משנה אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחיטי' ובשעורים ובכוסמין ובשיבולת שועל ובשיפון ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אין יוצא בהן עשאן למכור לשוק יוצא בהן: דף טז,ב פרק ב הלכה ד גמרא כתיב (במדבר טו) והיה באכלכם מלח' הארץ תרימו תרומה לה' הייתי אומר יהו כל הדברים חייבין בחלה ת"ל מלחם ולא כל לחם. אם מלחם לא כל לחם. אין לי אלא לחטים ולשעורים בלבד שאר מינין מניין ת"ל (שם) ראשית עריסותיכם ריבה וריבה את הכל. רבי יוסה בשם ר"ש תני רבי ישמעאל בן רבי יונה ר' זעירא רשב"ל בשם רבי ישמעאל א"ר מנא אזלית לקיסרין ושמעית רבי אחווא בר זעירא אמר ואנא הוה אמר לה בשם רבי ישמעאל נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה מה לחם שנאמר בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ אף לחם שנא' בחלה דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ. בדקו ומצאו שאין לך בא לידי מצה וחמץ אלא חמשתה המינין בלבד ושאר כל המינין אינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סירחון. רבי יוחנן בן נורי אמר דף יז,א פרק ב הלכה ד גמרא קרמית חייבת בחלה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנין אמרי אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה על עיקר בדיקתה הן חולקין. רבי יוחנן בן נורי אמר בדקו' ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ. תמן תנינן תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחימצה הרי זו אסורה שעורין שנפלו לתוך הבור של מים אע"פ שהבאישו מימיו מותרין תני ר' יוסה אומר מותר. רבי אחא רבי אבהו בשם רבי יוסה בר חנינה מה פליגין במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו דברי הכל מותר רבי יוסי כדעתיה כמה דו אמר תמן אין תבשילו תבשיל ברור כך הוא אמר הכא אין חמצו חמץ ברור. תני פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת ואם לאו אין ניטלין. מניין שהכהנים יוצאין ידי חובתן בחלה ובתרומה וישראל במעשר שני בפסח תלמוד לומר (שמות יב) תאכלו מצות ריבה. יכול יצאו ידי חובתן בביכורים ת"ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושב יצאו הביכורים שאינן נאכלין בכל מושב. התיבון הרי מעשר שני הרי אינו נאכל בכל מושב ראוי הוא להיפדות ולהיאכל בכל מושב. רבי בון בר חייה בעי הלקוח בכסף מעשר שנטמא לרבי יודה מהו. דתניא לקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה רבי יהודה אומר יקבר אמרו לו לרבי יודא מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה אמר להן לא אם אמרתם במעשר שני שכן הוא נפדה טהור בריחוק מקום תאמר בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה טהור בריחוק מקום הואיל ואינו ראוי להיפדות ולהיאכל בכל מושב אין יוצאין בו. ר' שמעון בן לקיש בעי מעתה חלת עיסת מעשר שני בירושלים הואיל ואינה ראויה להיפדות ולהיאכל בכל מושב אין יוצאין בה יכול יצאו ידי חובתן בחלות תודה ורקיקי נזיר. ת"ל (שם) שבעת ימים מצות תאכלו מצה נאכלת כל שבעה ואין חלות תודה דף יז,ב פרק ב הלכה ד גמרא ורקיקי נזיר נאכלין כל שבעה. ר' יונה בשם רשב"ל ממה שנאכלו חלות תודה ורקיקין נזיר בכל גבול ארץ ישראל לא צריך השונה להוציאן ממושב. ר' יוסה בשם רשב"ל זאת אומרת שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל ערי ישראל לפיכך לא צריך השונה להוציאן ממושב. ניחא חלות תודה ורקיקי נזיר אינו כן. אמר ר' יוחנן לית כאן נזירות נזירות חובה היא. א"ר בון בר כהנא תיפתר שקרבה חטתו בשילה ועולתו ושלמיו בנוב וגבעון. ר' חנניא רבי עזרה בעון קומי רבי מנא לא כן א"ר בשם ר' יוסה שלמי חגיגה הבאים בבמה כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אלא כרבי יהודה דר' יהודה אמר חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה אין חטאת ופסח ליחיד בבמה קטנה. לא אתיא אלא כרבי שמעון דר"ש אמר מכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים. רבי סימון בשם רבי יושוע בן לוי אותו כזית שאדם יוצא בו ידי חובתו בפסח צריך שלא יהא בו משקין רבי ירמיה אמר למצוה איתאמרת רבי אמר למצוה איתאמרת רבי יודה בן פזי אמר לעיכוב איתאמר'. מילתיה דרבי בון בר חייה אמר לעיכוב איתאמר'. התיב רבי בון בר חייה והתנינן חלות תודה אית לך מימר חלות תודה שאין בהן משקין. אמר רבי יוסה תמן. רביעית היא ורביעית מתחלקת לכמה מינין. והיידא אמרה דא יכול יצא ידי חובתו ברבוכה ת"ל (שמות יב) ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור יצאת זו שאינה צריכה שימור. מפני שאינה צריכה שימור. דף יח,א פרק ב הלכה ד גמרא הא אם היתה צריכה שימור יוצאין בה. והא תני יוצאין במצה מתובלת אף על פי שאין בה טעם דגן והוא שיהא רובה דגן. סברין מימר מתובלת משקין. נאמר מתובל' שומשמין מתובלת אגוזים. והיידא אמרה דא יכול שאינו יוצא בפסח אלא בפת הדראה. מניין אפילו כמצת שלמה תלמוד לומר (שמות יב) תאכלו מצות ריבה אם כן מה ת"ל (דברים טז) לחם עוני פרט לסורסין ולחלת המסרת ולאשישה. יוצאין במצה עבה עד טפח כלחם הפנים יוצאין במצה נא כדי שתיפרש ולא תיעשה גידין גידין. מצה הישנה תפלוגתא דבית שמאי ובית הלל אמר רבי יוסה דברי הכל הוא מכיון שלא עשאה לשם הפסח דבר ברי שלא דיקדק בה. יוצאין בסריקין בין מצויירין בין שאינן מצויירין אע"פ שאמרו אין עושין סריקין מצויירין בפסח. תני אמר רבי יודה שאל בייתוס בן זונין את רבן גמליאל וחכמים ביבנה מהו לעשות זריקין המצויירין בפסח אמרו לו אסור מפני שהאשה משתהא בהן והן באין לידי חמץ אמר להן אם כן יעשו אותן בטפוס אמרו לו יהו אומרין כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס בן זונין מותרין. תני רבי יוסה אומר עושין סריקין כרקיקין ואין עושין רקיקין כגלוסקאות: דף יח,א פרק ב הלכה ה משנה ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרחבינה ובמרור יוצאין בהן בין כמושין אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין בכזית ויוצאין בקלח שלהן ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו: דף יח,א פרק ב הלכה ה גמרא בחזרת חסין. בעולשין טרוקסימון. ובתמכה גנגידין. בחרחבינה רבי יוסי בר' בון אמר רבי יסי חלי. ובמרור ירק מר ופניו מכסיפין ויש לו שרף. התיבון הרי חזרת מתוק הרי אינו קרוי חזרת אלא מתוק. ר' חיי' בשם ר' הושעי' כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת מה חזרת תחילתה מתוק וסופה מר כך עשו המצריים לאבותינו במצרים בתחילה (בראשית מז) במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ואח"כ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים: בין כמושין. אית תניי תני אבל לא כמושין. אמר רב חסדא מ"ד כמושין בקלח מאן דאמר אבל לא כמושין בעלין. ר' חייה בשם ר' יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ ר' בנימין בר יפת בשם ר' יוחנן דף יח,ב פרק ב הלכה ה גמרא ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו א"ר שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעה לר' בנימין בר יפת אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. אם בעיינן הם יצא בהם ידי חובתו בפסח. א"ר זעירה מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות ר' חייה בר בא או ר' בנימין. לא ר' חייה בר בא. ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנין עלין לברייתה ונסבין תורמוסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמוסין לא שלוקין הן. אין תימר שנייה היא שאמרה תורה מרורים. תורמוסין כיון ששלקן בטלה מדתן. א"ר יוסי בי רבי בון ולא פליגין זית על ידי שדרכו ליאכל חי אפי' כבוש בעינו הוא ירק כיון ששלקו נשתנה: דף יח,ב פרק ב הלכה ו משנה אין שורין את המורסן לתרנגולין אבל חולטין האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא על בשרה יבש לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו מפני שהן מחמיצות: דף יח,ב פרק ב הלכה ו גמרא תני ר' ישמעאל בי ר' יוסי אמר משום אביו אי זו המעיסה הנותן חמין לתוך קמח. חליטה קמח לתוך חמין. והכא בין חמין לתוך מורסן בין מורסן לתוך חמין בשיש בהן שמנונית. מלוגמה שנסרחה אית תניי תני זקוק לבער ואית תניי תני אין זקוק לבער מאן דאמר זקוק לבער בשנתחמצה ואחר כך נסרחה ומאן דאמר אינו זקוק לבער בשנסרחה ואחר כך נתחמצה: דף יח,ב פרק ב הלכה ז משנה אין נותנין את הקמח לא לתוך חרוסת ולא לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד ר' מאיר אומר אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן מי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין: דף יח,ב פרק ב הלכה ז גמרא תני אין נותנין את הקמח לתוך חרוסת או לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד ובלבד שלא ישהא ר"מ אוסר מפני שהוא משהא. כתיב (שמות יב) ובשל מבושל במים אין לי אלא מים מניין לרבות שאר משקין ת"ל ובשל מבושל מ"מ דף יט,א פרק ב הלכה ז גמרא עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל קל וחומר מה אם מים שאינן מפיגין טעמן את אמר אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן. אין לשין מצה במשקין אבל מקטפין אותה במשקין. א"ר עקיבה אני הייתי עם ר' אליעזר ועם ר' יהושע בספינה ולשתי מצתן במשקין. אין לשין מצה ברותחין מפני שהן חולטין ולא בפושרין מפני שהן מחיצין אבל לשין אותן בצונין. והא תנינן כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו. ר' אמי בשם רשב"ל תמן הדבר מסור לכהנים והכהנים זריזין הן והכא הדבר מסור לנשים והנשים עצילות הן. לא צורכה דלא. הכהנים עצמן מהו שילושו מצתן בפושרין. ייבא ההדא תנא ר' זכריה חתניה דרבי לוי נדה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורקת נדה כהנת חופפת וסורקת שלא לחלוק בין נדה לנדה והכא שלא לחלוק בין מצה למצה: מי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין. אית תניי תני שופכן במקום אשבורן אית תניי תני שופכן במקום קטפרס א"ר יוסה מ"ד שופכן במקום אשבורן בשהיה אשבורן גבוה מאן דאמר במקום קטפרס בשהיה קטפרס גדול. א"ל ר' פינחס בשם ר' אילא הכין הוה רבי חיי בה שרה חיטין ושעורים במים נתחמצו אסורות לא נתחמצו מותרות. ר' יוסה אמר שרה שעורים במים נתבקעו הרי אלו אסורות שריין בחומץ מותר מפני שהחומץ צופדן. ר' שמואל בר רב יצחק היה לו יין קוסם יהב בגויה שערין בגין דיחמע שאל לרבי אימי א"ל צריך את לבער. ר' חנינא בריה דר' בחיי הוה ליה דבש מזוייף בסול' שאל לר' מנא א"ל צריך את לבער. חד מן אילין דר' כיריי הוה ליה גרבין דמשח בגו איצרה דחיטים שאל לרבנין אמרין ליה איזיל גרוף מן תוחתיהן. הורי ר' אימי באילין גרביא דכותחא ממלא אותן מים ג' ימים מעת לעת:
מסכת פסחים פרק גדף יט,א פרק ג הלכה א משנה ואלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי וזומן של צבעין ועמילן של טבחין וקולן של סופרים רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים זה הכלל דף יט,ב פרק ג הלכה א משנה כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח הרי אלו באזהרה ואין בהן משום כרת: דף יט,ב פרק ג הלכה א גמרא אמר רבי מנא וכולהון על ידי מויי. כותח הבבלי דו יהיב ביה מלמולין דליש. שכר המדי דו יהב ביה קמח דשערין. חומץ האדומי בסימה דרומיא. בראשונה שהיו עושין יין בטהרה לנסכים לא היה יין מחמיץ והוון יתבין בגויה שערין בגין דיחמע והוו צווחין ליה בסימית דרומיה. זיתום המצרי זייתיה. וזומי של צבעין דו יהב בגויה קוצם בגין דיקלוט ציבעא. עמילן של טבחין א"ר חייא בר בא מביא מלילות שלא הביאו שליש וכותשן ועושה אותן כחלות חריע ונותן בקדירה והוא עביד כילדין: וקולן של סופרין. באלכסנדריאה עבדין אמבטיות של בצק: רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים. אית תניי תני תכשיטי ואית תניי תני טיפולי מ"ד טיפולי כל שכן תכשיטי מ"ד תכשיטי הא טיפולי לא. כתיב (שמות יב) כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי שיהו באזהרה יכול יהו בהכרת ת"ל (שם) כי כל אכל חמץ ונכרתה. חברייא בעון קומי ר' יונה הכא כתיב כל והכא כתיב כל הכא את מרבה והכא את ממעט אמר לון כאן ריבה באוכלין כאן ריבה בנאכלין התיבון והתני יוצאין במצה מתובלת אף על פי שאין בה טעם דגן והוא שיהא רובה דגן ואלו הואיל ורובן חמץ יהא חייב אמר לון שנייא היא דכתיב לחם ואלו אינן לחם. התיב רבי יוסה והתני דף כ,א פרק ג הלכה א גמרא כל עצמו אינו קרוי לחם אלא מצה (דברים טו) שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. הכא את יליף מצה מחמץ. ועוד מן הדא דתני יוצא הוא אדם ידי חובתו ברקיק שרוי וברקיק מבושל שלא נמחה לא אמר אלא שלא נמחה הא אם נמחה לא ולענין חמץ את אמר המחה את החמץ וגמיו חייב. מאי כדון ר' יוסי בשם רבי אידי אין חימוצו חימוץ ברור. מהו שילקה ר' ירמיה בשם ר' לעזר ר' לא בשם ר' שמעון בן לקיש אף ללקות אין לוקה דתני על חמץ ברור חייב כרת ועל עירובו סופג ארבעים. רב אמר זה שיעור ואמר זה כותח הבבלי ושכר המדי. אמר רבי בון בר כהנא קומי ר' לא תיפתר בחמץ ומצה שנתערבו. אמר רבי יוסה קושייתה על הדא דר' בון בר כהנא מה נן קיימין אם בשרובו חמץ חייב כרת אם בשרובו מצה יוצא בהן ידי חובתו בפסח א"ר שמואל בר רב יצחק תנא ר' יושוע אונייה תיפתר שיש בו חמץ ואין בו כזית כרבי שמעון דרבי שמעון אמר כל שהוא למכות. ר' ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב קדירה שבישל בה מודה לא יבשל בה מאותו המין אלא לאחר הפסח הא ממין אחר מותר ובלבד לאחר שלשה תבשילין. כשם שהוא בטל על שאינו מינו כך יבטל על מינו. מין מעורר על מינו ליאסר. א"ר יעקב בר זבדי ר' אבהו מפקד לטחונייא דלא מיתן קופייא אילין על אילין דלא ירתחן ויחמען. ר' חיננא בר פפא דף כ,ב פרק ג הלכה א גמרא אזל ליה גבי טחונייא. ר' יוסי בי ר' בון טחן ליה צרף. רבי אבון הורי לטחונייא מיתן טרטין דמוי בגין מידייה ומתלנה ארבעה זימנין. ר' חנניה ור' מנא חד אמר בעשבין שרי מטננה אסור וחורנה מיחלף. א"ר חנניה בריה דרבי הלל ואפילו כמאן דאמר בעשבים שרי בלוקטן משש שעות ולמעלן מה דטלא פייגא מינהון: דף כ,ב פרק ג הלכה ב משנה בצק שבסדיקי העריבה אם יש כזית במקום א' חייב לבער פחות מיכן בטל במעוטו וכן לעניין הטומאה אם הקפיד עליו חוצץ אם רוצה הוא בקיומו הרי הוא כעריבה בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור: דף כ,ב פרק ג הלכה ב גמרא חברייא בשם ר' יוחנן רבי סימון בשם ר' יושוע בן לוי בנקלף כולו כאחת. עד כדון לח יבש מאחר שאילו היה לח היה נקלף כולו כאחת ואפילו יבש כזדר הזה. ר' ירמיה בשם ר' זעירה שני חצאתי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף בתוך הכלי הכלי מצרף. והא תנינן פחות מיכן בטל במיעוטו. כאן בתלוש וכאן במחובר. מהו מיעטו בטל או מכיון שנראה לבער צריך לבער את כולו. עד איכן סברין מימר עד רובה של ערבה מה מיעט רובה של ערבה בטל או מכיון שנראה לבער צריך לבער את כולו. דף כא,א פרק ג הלכה ב גמרא תמן א"ר ירמיה בשם רבי זעירה שני חציי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף בתוך הכלי הכלי מצרף והכא הוא אמר הכין. אם הקפיד עליו חוצץ הוא לטבילה ואם לאו אינו חוצץ לטבילה. היא טבילה היא הזייה. אינו חיבור לטומאה מן הדא אם רוצה הוא בקיומו הוא כעריבה ואם לאו כגופה של עריבה. רבי שמעון בן לקיש אמר כך שנה ר' צואה שתחת הכסא חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה. רבי שמעון בן לקיש בשם ר' שמעון בר כהנא אבר מדולדל צפורן מדולדלת וצואה שתחת הכסא והידוק קירויה וכרויה ר' יוסי בי ר' בון אמר אף כשות שליקטו חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה. מה בין טומאה מה בין הזייה. א"ר לא בהזייה כתיב והזה על האהל ועל כל הכלים ועל כל המקיימין שבכלי ברם הכא (ויקרא יא) לכם כל שהוא לצורך לכם. תמן אמרין טרקטה. הורי רבי יצחק מיעבד חד. תריי תלתא אסור אלא אין שזג ידוי במייא. תני קיבטיות בירתיות צריך לבער הורי רבי יוסי באילין פלולינא צריך לבער. רבי אבהו בשם רבי יוחנן בצק שצינן לא היה שם אחר. כיוצא בו שהחמיץ עד איכן. רבי יעקב בר אחא ר' עולא דקיסרין בשם רבי חנינה עד כדי הילוך ארבע מיל: דף כא,א פרק ג הלכה ג משנה כיצד מפרישין חלת טומאה בי"ט ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה בן בתירה אומר תטיל לצונן א"ר יהושע לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה: דף כא,א פרק ג הלכה ג גמרא מתניתא בשניטמאת לאחר גילגולה דף כא,ב פרק ג הלכה ג גמרא אבל אם ניטמאת קודם לגילגולה יעשנה קבין. ובשלשה בי"ט אבל אם לשה מערב יום טוב כהדא דתני הלש עיסה בי"ט מפריש חלתה בי"ט. לשה מערב י"ט ושכח להפריש חלתה אסור לטלטלה אין צורך לומר ליטול ממנה. עירס לא אמר אלא לש הא עירס לא. א"ר שמואל אחוי דרבי ברכיה תיפתר בעיסה טמיאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף. א"ר יוסה בי רבי בון בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא בסוף תקנה תיקנו בה שיפרשינה תחילה שלא תטמא את העיסה. מתניתא בי"ט של פסח הא בעצרת ובחג מותר רבי יוסה בי רבי בון רבי חונא בשם רבי אחא אפילו בעצרת ובחג אסור על שם (שמות יב) כל מלאכה לא יעשה בהם. מה בינה לקניבת ירק של תרומה זו ראויה לאכילה וזו אינה ראויה לאכילה. רבנין דקיסרין בעיין מה בינה לבורר קטנית בי"ט. כיצד יעשה על דר' אליעזר מערים ואומר זו אני רוצה לוכל וזו אני רוצה לאכול ואופה את כולה וכשהוא רודה מערים ואומר זו אני רוצה ליישן זו אני רוצה ליישן ומשייר אחת. אמר ליה רבי יושוע דף כב,א פרק ג הלכה ג גמרא לא נמצאת כשורף קדשים בי"ט. אמר לו רבי אליעזר מאיליהן הן נשרפין. אמר לו רבי יושוע לא נמצאת עובר על בל יראה ובל ימצא אמר לו מוטב לעבור מצוה בלא תעשה שלא באת לפניו ממצוה בלא תעשה שבאת לפניו. א"ר פינחס אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגוותא דתנינן תמן הניתנין במתנה אחת וכו'. אמר לו רבי אליעזר ולא נמצאת עובר על בל תגרע אמר לו רבי יהושע ולא נמצאת עובר על בל תוסף אמר לו מוטב לעבור על מצות בלא תעשה שלא באת לפני ממצוה בלא תעשה שבאת לפני. על דעתיה דרבי אליעזר יקרא לה שם וירדנה. אסורה לטלטל וירדנה. ויקרא לה שם שמא ישכח ויאכל. וירדנה ויקרא לה שם ויולך עמה אחרת לקרן זוית כהיא דתנינן תמן מטלטלין תרומ' טהור' עם הטמאה עם החולין. ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה. חברייא בעיי וישליכנה לאשפה ויקדשנה. ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו. ויקדישנה וישליכנה לאשפה. ויש אדם מבקיר דבר שאינו שלו. ר' ירמיה בעי ויפרידנה וישליכנה לאויר הבית ויקרא לה שם. תמן א"ר ירמיה בשם ר' זעירה שני חציי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף בכלי הכלי מצרף והכא הוא אומר הכין. אמר ר' יוסה דף כב,ב פרק ג הלכה ג גמרא עד שהוא באויר הבית יקרא לה שם. אויר הבית מצרף לחלה אין קרקע הבית מצרף לחמץ. אותו ואת בנו שנפלו לבור רבי אליעזר אומר יעלה את הראשון על מנת לשחוט וישחוט והשני עושין לו פרנסה שלא ימות. ר' יושוע אמר יעלה את הראשון ע"מ לשחוט ולא ישחוט ויערים ויעלה את השני אע"פ שחישב שלא לשחוט אחד מהן מותר. ר' בון בר חייה בעי מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר תמן הוא אמר אסור להערים והכא הוא אמר מותר להערים. הכא משום בל יראה ובל ימצא תמן מה אית לך. מחלפה שיטתיה דר' יהושע תמן הוא אמר מותר להערים והכא הוא אמר אסור להערים. אמר רבי אדי כאן שבות וכאן חיוב חטאת. אמר רבי יוסי בי ר' בון תמן כדי לחוס על נכסיהן של ישראל הכא מה אית לך. ר' יצחק ור' יאשיה חד כהדין וחד כהדין. דרש ר' ברכיה כהדא דבן בתירה. מתניתא אמרה כן תפח תלטוש בצונין. מיליהון דרבנין פליגין דמר ר' חזקיה ר' אבהו בשם ר' לעזר כל מקום ששנה רבי מחלוקות וחזר ושנה סתם הלכה כסתם: דף כב,ב פרק ג הלכה ד משנה רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור א' זו אחר זו וחכ"א ג' נשים עוסקות בבצק אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה ר' עקיבה אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורין שוין זה הכלל תפח תלטוש בצונן: דף כב,ב פרק ג הלכה ד גמרא תני הראשונה כדי שיהא כדי הסיקה והשניה כדי שני הסיקין ואפייה אחת והשלישית כדי ג' הסיקין ושתי אפיות. אם עשת ככר ראשון אחרון כדי ג' הסיקין וג' אפיות. תני גמרה זה לישתה וגמרה זה קיטופה וגמרה זה הסיקה הראשונה שיהא כדי הסיקה והשניה כדי הסיקה ואפיית חבירתה והשלישית כדי שני הסיקין ואפייה אחת. אם עשת ככר ראשון אחרון דף כג,א פרק ג הלכה ד גמרא כדי שני הסיקן ושתי אפיות: רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת אופות בתנור אחד זו אחר זו וחכמים אומרים ג' נשים עסוקות בבצק אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה. תני ר' הושעיה אחרת באה ולשה תחתיהן. אית תניי תני בחיטין שלשת קבין ובשעורין ארבעת קבין אית תניי תני בחיטין ארבעת קבין ובשעורין שלשת קבין מ"ד בחטין שלשת קבין בשיש בהן שמנונית בשעורין ארבעת קבין בשאין בהן שמנונית מ"ד בחיטין ארבעת קבין דאינון חטין ובשעורין שלשת קבין דאינון רטישין: דף כג,א פרק ג הלכה ה משנה שיאור ישרף והאוכלו פטור סידוק ישרף והאוכלו חייב כרת ואי זהו שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו סדקיו זה בזה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת איזהו שיאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו: דף כג,א פרק ג הלכה ה גמרא רב הונא בשם רב מותר להאכילו לכלבו. תני בר קפרא אין לך סדק מלמעלן שאין תחתיו כמה סדקין: דף כג,א פרק ג הלכה ו משנה ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת דברי ר"מ וחכמים אומרים בזמנן רבי אליעזר ברבי צדוק אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן: דף כג,א פרק ג הלכה ו גמרא אתיא דרבי מאיר כרבי ליעזר וריבה מן דרבי אליעזר דרבי אליעזר אומר שלא יבוא לידי בל יראה ובל ימצא. רבי מאיר אומר שלא יבוא לספק בל יראה ובל ימצא. אתיה דרבנין כר' יהושע וריבה מר' יושוע דרבי יושוע אומר אין שורפין את הקדשים ביום טוב ורבנין אמרין אפילו בחול אין שורפין את הקדשים. תני א"ר יודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על תרומה טהורה שאסור לשורפה על מה נחלקו על התלויה שבית שמאי אומרים אין שורפין ובית הלל אומרים שורפין. אמרו בית שמאי לב"ה דף כג,ב פרק ג הלכה ו גמרא כלום אתם אומרים בטהורה שלא תישרף אלא שאני אומר שמא כהן אחד שבת בתוך התחום והוא בא ואוכלה בשבת. אף תלויה לא תישרף שאני אומ' שמא אליהו שבת בהר הכרמל והוא בא ומעיד עליה בשבת שהיא טהורה. אמרו להן בית הלל מובטחין אנו שאין אליהו בא לא בשבתות ולא בימים טובים רבי אבהו בשם ר' יוחנן אתיא דרבי אלעזר בי רבי צדוק כרבן גמליאל כמה דרבן גמליאל אמר מה שני בין חולין לתרומה כן ר' אלעזר בי רבי צדוק אמר מה שני בין חולין לתרומה. כמה דתימר הלכה כרבן גמליאל ודכוותה הלכה כרבי אלעזר ב"ר צדוק: דף כג,ב פרק ג הלכה ז משנה ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לא יבטל בלבו להציל מיד הגייס ומיד הנהר ומן הדליקה ומן המפולת יבטל בלבו ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד: דף כג,ב פרק ג הלכה ז גמרא א"ר יוסה בי ר' בון בוא וראה מה גדול הוא השלום שהוקש לשני דברי' שחייבין עליהן כרת מילת בנו ושחיטת פסחו. מי קודם אמר רבי פינחס מן מה דכתיב (שמות יב) המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו. הדא אמרה שמילת בנו קודמת לשחיטת פיסחו אפילו יכול לחזור ולבער ולילך ולהציל דף כד,א פרק ג הלכה ז גמרא אפילו יכול לילך ולשבות לחזור ולבטל שאין שביתת הרשות אצל רבו או אצל מי שהוא גדול ממנו בחכמה. כך שנה רבי המעשה קודם לתלמוד. נמנו בעליית בית אריס בלוד התלמוד קודם למעשה. ר' אבהו שלח לרבי חנינה בריה יזכי בטיבריה. אתון ואמרין ליה גמל הוא חסד שלח ומר ליה המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריא. שכבר נמנו וגמרו בעליית בית אריס בלוד שהתלמוד קודם למעשה. רבנין דקיסרין אמרין הדא דתימר בשיש שם מי שיעשה אבל אם אין שם מי שיעשה המעשה קודם. דלמא ר' חייא רבי יוסי ר' אימי ענון למיתי גבי רבי אלעזר אמר לון אן הויתון. אמרין ליה גמל חסד. אמר לון ולא הוה תמן חורנין אמרין ליה מגור היה: דף כד,א פרק ג הלכה ח משנה וכן מי שיצא מירושלם ונזכר שיש בידו בשר קודש אם עבר הצופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו בפני הבירה מעצי המערכה עד כמה הן חוזרין ר' מאיר אומר זה וזה בכזית רבי יהודה אומר זה וזה בכביצה וחכמים אומרים בשר קודש בכזית וחמץ בביצה: דף כד,א פרק ג הלכה ח גמרא רבי סימון בשם רבי יושוע בן לוי כתיב (זכריה יד) ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קדש וגו'. עד מקום שהסוס רץ ואינו עושה צל. רבי שמואל בר רב יצחק בעי אם קודש הוא ישרפנו במקומו שכן אפילו בירושלם שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה. דף כד,ב פרק ג הלכה ח גמרא ההן יוצא מה את עבד ליה כי מטמא בחוץ או כי מטמא בפנים אמר רבי יוסה מכיון שנמצא פסול מחמת מקומו נעשה כמטמא בחוץ. אמר רבי יוסי בי רבי בון טהור הוא דבר תורה את הוא שגזרת עליו טומאה לא דייך שגזרת עליו טומאה אלא שאת מבקש לעשותו כמטמא בחוץ אלא כמטמא בפנים. אית תניי תני ומחלף רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסי כמתניתין. אמר ר' יודן סימנא מן ההיא דברכות עד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה תני פחות מיכן אין מטריחין עליו שיחזיר מה בין זה לזה זה יש לו ביטול. עד כדון בשר קודש חמץ מניין אמר רבי יוסי בי רבי בון מן מה דתנינן וכן מי שיצא מירושלם הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין:
מסכת פסחים פרק דדף כד,ב פרק ד הלכה א משנה מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאינן עושין או ממקום שאינן עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם דף כה,א פרק ד הלכה א משנה ואל ישנה אדם מפני המחלוקת: דף כה,א פרק ד הלכה א גמרא כתיב (דברים טז) שם תזבח את הפסח בערב. אין לי אלא הוא שלוחו מניין תלמוד לומר ובשלת ואכלת. מה תלמוד לומר שם תזבח את הפסח בערב אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב אבל אסרו מלעשות מלאכה כהא דתני להן כל איניש דיהוי עלויה אעין וביכורין. האומר הרי עלי עצים למזבח וגיזורים למערכה אסור בהספק ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום. אמר רב יונה אילין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון אם יהוו כל ישראל עולין לירושלם לית כתיב אלא (שם) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין והכתיב (דברים יא) ואספת דגנך מי אוסף להן את הדגן אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות על כל משמר ומשמר היה עומד בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראלים. תני עשרים וארבעה אלף עמוד מירושלם וחצי עמוד מיריחו. אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד הכהנים לעבודה והלוים לדוכן וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחיהן של כל ישראל. תני רבן שמעון בן אלעזר אומר כהנים ולוים וישראלים ושיר מעכבין את הקרבן. רבי אבון בשם רבי אלעזר טעמא דרבי שמעון בן אלעזר (דברי הימים ב כט) כל הקהל משתחוים אלו ישראל. והשיר משורר. אלו הלוים. וחצצרות מחצצרים אלו הכהנים. הכל עד לכלות העולה הכל מעכבין את הקרבן. רבי תנחומא בשם רבי לעזר שמע לה מן הדא (במדבר ח) ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל אלו הלוים. לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד אלו הכהנים. דף כה,ב פרק ד הלכה א גמרא ולכפר על בני ישראל זה השיר. ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש אלו ישראל. מניין שהשיר קרוי כפרה חיננה אבוי דרב ינטח בשם ר' בניה ולכפר על בני ישראל זה השיר. מניין שהשיר מעכב ר' יעקב בר אחא ר' שמעון בולוטה בשם ר' חנינה ולכפר על בני ישראל זה השיר. הרי פסחי הרי קרבנן של כל ישראל הוא ותלו אותו מנהג. אמר רבי אבהו שנייא הוא שאין הפסח קרב אלא משש שעות ולמעלן. ר' אבהו בעי אמר הרי עלי עולה משש שעות ולמעלן מותר לעשות מלאכה משש שעות ולמטן. ר"ר יוסה פסח שהקריבו בשחרית אינו פסח עולה שהקריבוה בשחרית עולה הוא כל הדברים תלו אותן במנהג. נשיי דנהיגין דלא למיעבד עובדא באפוקי שובתא אינו מנהג. עד יפני סדרה מנהג. בתריי' ובחמשתה אינו מנהג עד יתפני תענית' מנהג. יומא דערובתה אינו מנהג מן מנחתה ולעיל מנהג יומא דירחא מנהג. א"ר זעירה נשייא דנהגן דלא למישתייה מן דאב עליל מנהג. שבו פסקה אבן שתייה מה טעם (תהילים יא) כי השתות יהרסון. א"ר חיננא כל הדברים מנהג. אעין דשיטין הוו במגדל צבעייה אתון ושאלון לר' חנינא חבריהון דרבנן מהו מיעבד בהן עבודה אמר להן מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. ר"א בשם ר' אבון כל דבר שאינו יודע שהוא מותר וטועה בו באיסור נשאל והן מתירין לו וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור נשאל אין מתירין לו. יושבין על ספסלו של עכו"ם בשבת. מעשה בר"ג שישב לו על ספסל של עכו"ם בשבת בעכו אמרו לו לא היו נוהגין כן להיות יושבין על ספסלו של עכו"ם בשבת ולא ר"ל להן מותר לעשות כן אלא עמד והלך לו. מעשה ביהודה ובהלל בניו של רבן גמליאל לרחוץ במרחץ בכבול אמרו להן לא נהגו כאן דף כו,א פרק ד הלכה א גמרא להיות רוחצין שני אחים כאחת ולא רצו לומר מותר כן אלא נכנסו זה אחר זה. ועוד שיצאו לטייל בקורדקיות של זהב בלילי שבת בבירו. אמרו להן לא נהגו כאן להיות מטילין בקורקדקיות של זהב בשבת ולא רצו לומר להן מותר כן אלא שלחו ביד עבדיהן. ולא סוף דבר פסח אלא אפילו מנהג קיבלו עליהן חרמי טיבריה וגרוסי ציפורין. דשושי עכו. שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד. ניחא גרוסי ציפורין דשושי עכו. חרמי טיבריה ואינן ממעטין בשמחת הרגל. צד הוא בחכה צד הוא במכמורת אפילו כן אינן ממעטין בשמחת הרגל. רבי אימי מיקל לון שהן ממעטין בשמחת הרגל. גלו ממקום למקום וביקשו לחזור בהן ייבא כהדא דא"ר בא בני מיישא קיבלו עליהן שלא לפרש בים הגדול. אתון שאלון לרבי אמרין ליה אבותינו נהגו שלא לפרש בים הגדול אנו מה אנו. אמר להן מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. ואין אדם נשאל על נדרו. תמן משנהדר נשאל ברם הכא אבותיכם נדרו. כל שכן יהו מותרות א"ר חנניה לא מן הדא אלא מן הדא. ר' תלמידיה דר' יודה הוה דר' יודה אמר אסור לפרש בים הגדול. ר"ש בן לקיש שאל לר' יוחנן ואינו אסור משום בל תתגודדו. א"ל בשעה שאלו עושין כב"ש ואלו עושין כב"ה. ב"ש וב"ה אין הלכה כב"ה. א"ל בשעה שאלו עושין כר"מ ואלו עושין כר' יוסה. ר"מ ור' יוסי אין הלכה כר' יוסי. א"ל תרי תניין אינון על דר"מ ותרין תניין אינון על דר' יוסי. א"ל הרי ר"ה וי"ה ביהודה נהגו כר"ע דף כו,ב פרק ד הלכה א גמרא ובגליל נהגו כר' יוחנן בן נורי. אמר רבי שנייה הוא שאם עבר ועשה ביהודה בגליל ובגליל ביהודה יצא. הרי פורים הרי אלו קורין בי"ד ואלו קורין בט"ו. א"ל מי שסידר את המשנה סמכה למקרא משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר. ניחא ממקום שעושין למקום שאין עושין. ממקום שאין עושין למקו' שעושין. ויבטל שהרי כמה בטילין יש לו באותו מקום. ר' סימון בשם רבי יוחנן במתמיה: דף כו,ב פרק ד הלכה ב משנה כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער רבי יהודה אומר צא והבא לך אף אתה: דף כו,ב פרק ד הלכה ב גמרא כולו מטיבריה ולא כלו מציפורין. אמר לו מציפורין הבאתים אם אין את מאמינני צא והבא לך אף אתה. ר' חנניה ור' פינחס ר' יודה ור' יוסה שניהן אמרו דבר אחד דתנינן תמן אוכלין על המופקר ואין אוכלין על השמור ר' יוסי אומר אף על השמור. אמר לון מן השמור הבאתים ואם אין את מאמינני הרי שדה פלוני משומרת לפניך צא והבא לך אף אתה: דף כו,ב פרק ד הלכה ג משנה מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו"ם מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ואל ישנה אדם מפני המחלוקת ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחים שלמין ושבורין רבי יהודה מתיר בשבורה בן בתירה מתיר בסוס: דף כו,ב פרק ד הלכה ג גמרא מותר לגדל. א"ר בא כגון מהיר שהוא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל. דף כז,א פרק ד הלכה ג גמרא הוון בעיי מימר מאן דמר מותר למכור מותר לייחד מאן דאמר אסור למכור אסור לייחד. ר' יונה רבי לעזר בשם רב ואפילו כמאן דאמר מותר למכור אסור לייחד. מה בין למכור מה בין לייחד תמן מכיון שהוא מוכרה לו כבהמתו של עכו"ם היא ברם הכא בהמתו של ישראל היא והוא חשוד עליה: מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. למה שהיא מוציאה מידי גיזה. הגע עצמך שהיתה עז. שהוא מוציאה מידי בכורה. הגע עצמך שהיה זכר. שהוא מוציאו מידי מתנות. מעתה חיטין אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי חלה יין ושמן אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי ברכה: בכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. מה בין גסה מה בין בהמה דקה בהמה גסה יש בה חיוב חטאת בהמה דקה אין בה חיוב חטאת. ואינו חולב ואינו גוזז. תמן הוא מתחייב ברם הכא היא מתחייבת. וכיון שהוא מוכרה לו לא בהמתו של עכו"ם הוא ברם הכא בהמתו של ישראל הוא והוא חשוד עליה. א"ר אימי בבליי בשם רבנין דתמן פעמי' שהוא מוכרה לו לניסיון והוא מחזירה לו לאחר ג' ימים ונמצא עובר עבירה בבהמתו של ישראל. מעתה לניסיון אסור שלא לניסיון מותר. זו מפני זו. עבר ומכר קונסין בו כשם שקונסין להלכה כך קונסין למנהג. מניין שקונסין בו למנהג. חד ב"נ זבין גמלא לחד ארמאי אתא עובדא קומי רשב"ל וקנסיה בכיפלה בגין דייחזר ליה גמלא. א"ר יוסה בי ר' בון לסרסור קנסו והוון צווחין ליה ברא דמסרסק לארמאה. מה ר' שמעון בן לקיש כר' יודה דתנן בשם ר' יודה הלוקח בהמה מן העכו"ם וילדה בכור מעלה עמו בשוה ונותן חצי דמים לכהן נתנה לו בקבלה מעלה עמו אפילו עשר דמים בשוה ונותן כל הדמים לכהן וחכמים אומרים הואיל ואצבע העכו"ם באמצע נפטרה מן הבכורה. ר' שמעון בן לקיש כר' יודה דף כז,ב פרק ד הלכה ג גמרא ורבה מן דרבי יודה מה דאמר רבי יודה משום הילכות בכורה מה דאמר רבי שמעון בן לקיש משום הילכות בהמה גסה: רבי יודה מתיר בשבורה. לא אמר רבי יודה אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפאות. אמרו לו והרי מביאין לה זכר ונרבע' ממנו א"ל אף אני לא אמרתי אלא בשבור זכר שאינו יכול להתרפאות. אמרו לו והרי מביאין לו נקיבה והוא רובעה והיא יולדת. רב אבון בשם רבנין דתמן זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע. תמן תנינן הלוקח עובר חמורו של עכו"ם המוכר לו אע"פ שאינו רשאי המשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה. רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי לית הדא אמרה שאסור להמציא להן עבדים. אמר ליה כבר קדמך רבי אבון דמר ר' אבון בשם רבנין דתמן זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע: בן בתירה מתיר בסוס. לא אמר ר' יודה אלא בסוס זכר שהוא הורג בעליו במלחמה. יש אומרים שהוא רץ אחר נקיבה ויש אומרים שהוא עומד ומשתין. מה נפק מן ביניהון הסריס: מאן דמר שהוא רץ אחר נקיבה זה אינו רץ אחר נקיבה מאן דמר שהוא עומד ומשתין אף הוא עומד ומשתין דברי חכמים. רבי אחא בשם רבי תנחום בר חייה לכשיזקין הוא כודנו בריחיים: ר' יוסה בי רבי בון בשם ר' חונה בן בתירה ור' נתן אמרו דבר אחד דתני הוציא בהמה וחיה ועופות בין חיים בין מתים חייב ר' נתן אומר מתים חייב חיין פטור. רבנין אית להון משום חייב חטאת. ואינון מתיבין ליה הכין כשיטתו השיבוהו כשמתוך שאת אומר משום הלכות בהמה גסה אוף אית לן לכשיזקין הוא כודנו בריחיים. ר' אומר אומר אני שהוא אסור משום שני דברים משום כלי זיין ומשום הלכות בהמה גסה ותני כן חיה גסה כבהמה גסה. מאן תניתא רבי דברי חכמים ר' ביסנא חנין בר בא בשם רב חיה גסה כבהמה דקה: דף כז,ב פרק ד הלכה ד משנה מקום שנהגו לוכל צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לוכל אינן אוכלין דף כח,א פרק ד הלכה ד משנה מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכיפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואו' אפילין ועל גבי החולין: דף כח,א פרק ד הלכה ד גמרא ר' בא בעא קומי ר' אימי אפי' בשר עגל אפי' בשר עוף. א"ל אפי' בשר עוף. סברין מימר אפי' ביצה אפי' קולקס א"ר יודן בי ר' חנין ובלבד מן השחטה. תני ר"ש בן אלעזר אומר יה"כ שחל להיות בשבת אפילו במקום שלא נהגו להדליק מדליקין. ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסה בן שאול בשם רבי הלכה כר"ש בן אלעזר דרש ר' חייה בר בא לטיבריה כהדא דר"ש בן אלעזר. ר' יוסה אמר לה רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ר' חזקיה ואמרי לה ר' יעקב בר אחא בשם ר' שמואל בר נחמן מקום שנהגו להדליק משובח ממקום שנהגו שלא להדליק. א"ר ירמיה תדע שהוא כן שהרי יום הכיפורים שחל להיות בשבת אפילו מקום שנהגו שלא להדליק מדליקין. ר' בא ור' סימון תריהון אמרין תדע לך שהוא כן שהרי האיש הזה צנוע ואינו משמש מטתו לאור הנר. בין כמ"ד מדליקין בין כמ"ד אין מדליקין מפני הרגל עבירה. מאן דאמר מדליקין שהוא רואה ומתבייש ומ"ד אין מדליקין שלא יראה ויתאוה. תני אפילו בתי כנסיות ובתי מרחציות. לכן צריכה אפילו מקום שלא נהגו להדליק מדליקין. יה"כ שחל להיות בשבת מהו להדיח כבשין ושלקות מן המנחה ולמעלן רב אמר אסור ר' לעזר אמר מותר. ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר מה טעם אמרו מדיחין כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן מפני סכנה. שנייא היא יה"כ שחל להיות בחול. התיב ר' חנניה חברון דרבנין מתניתא פליגא על ר"א יה"כ שחל להיות בשבת חלות מתחלקת לערב שנייא היא שע"י שהוא דבר קל שמא ישכח ויאכל. התיב ר' פינחס מתניתא דר' לעזר פליגא עלוי יום הכפורים שחל להיות בשבת שבתון שבות ובחול שבתון שבות. אם בחול את שובת לא כ"ש בשבת. לא צורכה דלא אפילו דברים שאת מותר לעשותן בחול את שובת עליהן בשבת ואי זו זו הדחת כבשים ושלקות. רבי יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו נראין דברים בדבר שדרכו לבוא בצונין אבל דבר שדרכו לבוא ברותחין עד דיידא גלשה הוא מקנב. אמר ר' מנא אם אומר את כן דף כח,ב פרק ד הלכה ד גמרא אף מתבייש ולא מקנב ונמצא בא לידי סכנה. ר' בא בעא קומי ר' אימי מהו להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן אמר ליה שרי. רבי יעקב בר אחא שאל לרבי חייה ולרבי יסה מהו להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן אמר ליה שרי. רבי זעירה בעא קומי רבי אימי מהו מימר לחליטה עבד לי חליטה אמר ליה שרי. עבד לי תופין שרי עבד לי פתילה. אמר ליה לא. מה בין זה לזה זה אוכל נפש וזה אינו אוכל נפש: דף כח,ב פרק ד הלכה ה משנה מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אינן עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין ר' שמעון בן גמליאל אומר יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים: דף כח,ב פרק ד הלכה ה גמרא רבי אבון רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יודן נשייא כמתמיה יעשו כל אדם עצמן תלמידי חכמי'. כל עצמן לא גזרו חכמי'. בטילה בתשעה באב: דף כח,ב פרק ד הלכה ו משנה וחכמים אומרים ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל לא היו עושין כל עיקר הלילה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין עד שתנץ החמה: דף כח,ב פרק ד הלכה ו גמרא הא יום אסור רבי לעזר בשם רבי הושעיה יום פסח הוא לה'. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן רבי לא בשם רבי לעזר שני תלמידים שנו אותה. אמר רבי זעירא אשכחית אמר תלתא אינון חד אמר אסור וחד אמר מותר וחד אמר מנהג: דף כח,ב פרק ד הלכה ז משנה ר"מ אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לי"ד גומרה בי"ד אבל לא יתחיל בה בתחילה בי"ד אע"פ שיכול לגומרה וחכ"א שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים החייטים והספרים והכובסין ר' יוסי בי ר' יהודה אומר אף הרוצענים: דף כח,ב פרק ד הלכה ז גמרא ובלבד דבר שהוא לצורך המועד. אבל לא יתחיל בארבעה עשר אפילו דבר שהוא לצורך המועד. וחכמים אומרים שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד הספרין שכן נזירין ומצורעין מגלחין במועד הכובסין שכן דרך העולין מטומאה לטהרה להיות מכבסין במועד. רבי יוסי בן ר' יהודה אומר אף הרוצענין שכן דרך עולי רגלים להיות מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד. ורבנין אמרין עשירים היו בבהמה היו עולין דף כט,א פרק ד הלכה ח משנה מושיבין שובכין לתרנגולין בארבעה עשר תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה גורפין מתחת רגלי הבהמה בארבעה עשר ובמועד מסלקין לצדדין מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אף על פי שאינן לצורך המועד: דף כט,א פרק ד הלכה ח גמרא הא במועד אסור. אין מרביעין את הבהמה במועד אבל מוליכין אותה לבקורת. ר' יודה אומ' חמורה שהיא תובעת זכר מרביעין אותה שלא תיצן ושאר כל הבהמה מוליכין אותה לבקרות. ומקיזין דם לאדם ולבהמה במועד ואין מונעין רפואה מאדם ומבהמה במועד: תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה. והן שיחזירוה שלשה ימים למרידה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה. והוא שישבה על ביצה שלשה ימים מעת לעת. א"ר מנא מתניתא אמרה כן שלשה עשר ארבעה עשר חמשה עשר. ומקצת היום ככולו. א"ר אבון תיפתר שישבה מאיליה ולית ש"מ כלום. זבל שבמבוי מסלקו לצד. שברפת ושבחצר מוציאו לאשפה. א"ר בא הדא דתימר בחצר קטנה אבל בחצר גדולה מסלקו לצד. הרפת בין גדולה בין קטנה מוציאו לאשפה. אמר רבי בא מפני שניוולה קשה: דף כט,א פרק ד הלכה ט משנה ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל ג' לא מיחו בידם אלו שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ולא מיחו בידן אלו שמיחו בידן מתירין בגמזיות של הקדש דף כט,ב פרק ד הלכה ט משנה ואוכלין מתחת הנשרים בשבת ונותנין פיאה לירק ומיחו בידן חכמים: דף כט,ב פרק ד הלכה ט גמרא מאן תנא קוצרין ר"מ מאן תנא גודשין ר' יודה. א"ר יעקב בר' סוסיי קומי ר' יוסי כל עמא מודיי שקוצרין וכל עמא מודיי שאין גודשין. מפליגין בהרכבת דקלים. ר"מ אומר מרכיבין דקלים כל היום וברצון חכמים היו עושין ר' יודה אומר לא היו עושין ברצון חכמים כיצד היו כורכין את שמע. אמר רב אחא אמר רבי זעירה א"ר לא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אלא שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה דברי רבי מאיר רבי יודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ר' יוסה אמר ר' זעירה ר' לא שמע ישראל ה' וגו' אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך דברי רבי מאיר רבי יודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כיצד היו מתירין בגמזיות של הקדש. אמרו להן חכמים אין אתם מודין לנו בגידולי הקדש שהן אסורין. אמרו להן אבותינו כשהקדישו לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף שהיו באו ונוטלין אותן בזרוע. מה רבנין סברין מימר קורות ופירות הקדישו אפילו תימר קורות הקדישו ופירות לא הקדישו צריכא לרבנין. המקדיש שדה אילן מהו שישייר לו מן הגידולין נשמעינה מן הדא משנודעו העוללות העוללות לעניים. שנייא היא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. מעתה אפילו לא נודעו העוללות יהו העוללות לעניים שנייא היא שהוא כרם להקדש כהדא דתני הנוטע כרם להקדש פטור מן הפרט מן הערלה ומן הרבעי ומן העוללות וחייב בשביעית. ר"ז בשם ר' יוחנן (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' אפילו דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו. ר' חייה בר אבא בעא קומי דר' מנא לאוכלו בלא פדיון אי אפשר שא"א להקדש לצאת בלא פדיון פדותו ולאוכלו אין אתה יכול שלא יהא דף ל,א פרק ד הלכה ט גמרא כלוקח לו קורדום מדמי שביעית. אמר ליה הגזבר היה מחלפן ביד אחר. א"ר מתנייה למה לי נן פתרין לה דברי הכל כההיא דמר ר' יוחנן דברי ר' יוסה מפני שקדם נדרו להבקירו. והכא מפני שקדם הבקר נדרו להקדישו. א"ר יוחנן וחורון כר' יוסה. לית הדא פליגא על ר' יוחנן דרבי יוחנן אמר מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה. שנייא היא בערים שדרכו לבחן. אפילו על דר' אושעיה לית היא פליגא דרבי הושעיה אמר רומס הייתי זיתים עם רבי חייה הגדול ואמר לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה. שנייא היא שכל רוגלות ורוגלות אומן בפני עצמו. רבי אבא בר כהנא בעא קומי רבי אימי המשכיר בית לחבירו ונצרך לדמיו א"ל לא עלה על דעת שימות ברעב. ר' זעירא רבי לא תריהון אמרין מיסתיוסיס באוני הוא ונקנית במקח. תני המשכיר בית לחבירו ועמד והקדישו הרי זה דר בתוכו ומעלה שכר להקדש אימתי בזמן שלא הקדים לו שכרו אבל בזמן שהקדים לו שכרו הרי זה דר בתוכו חנם. ביומוי דר' מנא הוות נימורת בציפורין והוון בניהון מישכונין גבין מדאתאי מיזל לון אפיק ר' מנא כדון כהיא דר' אימי אמר לא דאנא סבר כדעתיה אלא בגין ציפרייא דלא יחלטון בניהון: ואוכלין מתחת הנשרים. מהן נן קיימין אם בשנשרו מעי"ט דברי הכל מותר אם בשנשרו בי"ט דברי הכל אסור אלא כי נן קיימין בסתם: ונותנין פיאה לירק. לא היו נותנין דף ל,ב פרק ד הלכה ט גמרא אלא מן הלפת ומן הקפלוטות שליקיטתן כאחת רבי יוסה אומר אף לאכרוב. מעשה בבן מביא יין שנתן בנו פיאה לירק לעניים ובא אביו ומצאן עומדין על פתח הגינה אמר להן הניחו מה שבידכם הניחו מה שבידן ונתן להם בכפליהן מעושרין לא שהיתה עינו צרכה אלא שהיה חושש לדברי חכמים. חד זמן צרכין רבנן נידבא שלחון לר' עקיבה ולחד מן רבנין עמיה. אתון בעיי מיעול לגביה ושמעון קליה דטלייא א"ל מה ניזבין לך יומא דין א"ל טרוכסמין לא מן יומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל. שבקון ליה ואזלון לון מן דזכין כל עמא אתון לגביה אמר לון למה לא אתיתון גביי קדמיי כמה דהויתון נהיגין אמר כבר אתינן ושמעינן קליה דטלייא אמר לך מה ניזבון לך יומא דין ואמרת ליה טרוכסימון לא מן דיומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל. אמר מה דביני לבין טלייא ידעתין. לא מה ביני לבין בריי. אע"פ כך אזלון ואמרו לה והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין אזלין ואמרין לה אמרה לון מה אמר לכון גדיל או מחיק ואמרי לה סתם אמר לן. אמרה לון אנא יהבה לכון גדיל ואין אמר גדיל הא כמילוי. ואין לא אנא מחשבנא גודלנה מן פרני. כיון ששמע בעלה כך כפל לה את כתובתה:
מסכת פסחים פרק הדף ל,ב פרק ה הלכה א משנה תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת חל ערב פסחים להיות ערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה והפסח אחריו: דף ל,ב פרק ה הלכה א גמרא כתיב (שמות כט) וזה אשר תעשה על המזבח וגו' הייתי אומר יקרבו שניהן בשחרית ושניהן בין הערבים ת"ל (שם) את הכבש אחד תעשה בבקר. הייתי אומר יקרב של שחר עם הנץ החמה ושל בין הערבים עם דמדומי החמה ת"ל בין הערבים. נאמר כאן בין הערבים ונאמר להלן בין הערבים מה בין הערבים שנאמר להלן משש שעות ולמעלן אף בין הערבים שנא' כאן משש שעות ולמעלן. מה חמית מימר בין הערבים משש שעות ולמעלן אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיהו ו) אוי לנו כי פנה היום דף לא,א פרק ה הלכה א גמרא כי ינטו צללי ערב. מה ערב שנאמר להלן משש שעות ולמעלן אף ערב שנאמר כאן משש שעות ולמעלן. ויהא כשר משש שעות ולמעלן. ר' יושוע בן לוי אמר בין הערבים כיצד חלק בין הערבים ותן לו שתי שעות ומחצה לפניו ושתי שעות ומחצה לאחריו ושעה אחת לעיסוקו נמצאת אומר שהתמיד קרב בתשע שעות ומחצה. אמר רבי יוסה שבק ר' יהושע בן לוי רישא ואמר סופה דלכן כהדא דתני חנניה בן יהודה אומר שומע אני בין ערבים בין הערבו של ארבעה עשר ובין ערבו של חמשה עשר יכול היום והלילה בכלל ת"ל (שמות יב) יום. כשהוא אומר יום יצא לילה אי יום יכול בשתי שעות ביום ת"ל (דברים טז) בערב. אי בערב יכול משתחשך ת"ל בין הערבים הא כיצד חלוק בין הערבים ותן שתי שעות ומחצה לפניו ושתי שעות ומחצה לאחריו ושעה אחת לעיסוקו נמצאת אומר שהתמיד קרב בתשע שעות ומחצה לאחריו ושעה א' לעיסוקו. נמצאת אומר שהתמיד קרב בתשע שעות ומחצ'. א"ר יוסה הדא דתימר למצוה אבל לעיכוב הדא היא דתנינן שחטו קודם לחצות פסול לאחר חצות מיד כשר. קודם לתמיד כשר. ויימר אף בשחרית כן. הכא כתיב בין הערבים. אית לך מימר תמן בין הבקרים. ר' יושוע בן לוי אמר תפלות מאבות למדו. אב בית דין. מאן תנא בין בחול בין בשבת ר' ישמעאל דתני כסדרו בחול כך סדרו בשבת דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר כסדרו בע"ש כך סדרו בשבת. הא ר' ישמעאל מאחר שעה לפילפולו. ור"ע מקדים שעה אחת לעיסוקו כדי שלא יכנסו למצוה משוכרין. ויקרב פסח תחילה ותמיד אחריו. אם אומר את כן נמצאת מבטל בין הערבים של פסח. אם מקיים את בין הערבים של פסח לא נמצאת מבטל בין הערבים של תמיד. תמיד אם מבטלו את עכשיו אימתי את מקיימו לאחר זמן פסח אם מבטלו את עכשיו אימתי את מקיימו. דף לא,ב פרק ה הלכה א גמרא ויקריב פסח תחילה ותמיד אחריו יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד. ר' ירמיה בעי מה חמיית מימר ערב מאוחר או נאמר ערב מוקדם אלא כיני יאוחר דבר שנאמר בו בין הערבים כבוא השמש לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לבד. מתניתא מסייעה לר' ירמיה (דברים טז) שם תזבח את הפסח בערב בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל מועד צאתך מארץ מצרים אתה צולה אית תניי תני בערב אתה אוכל כבוא השמש אתה זובח מועד צאתך מארץ מצרים אתה צולה ויקרבו שניהן כאחת א"ר יוסה כבש שני אין פסח שני. תני ר' נתן אומר בכל יום ויום תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה. מהו בכל ערב פסח ופסח א"ר יוסה בי ר' בון טעמיה דהדין תנייה כדי ליתן חצי שעה בין כת לכת. תני דם תמיד ואיבריו קודמין לפסח ופסח לקטורת והקטורת להטבת נרות אית תניי תני דם תמיד ואיבריו קודמין לקטורת והקטורת לפסח ופסח להטבת הנרות כדי שיקרבו נסכי תמיד עמו. אין מוקדם לתמיד של שחר ולא מאוחר לתמיד של בין הערבים אלא הפסח והקטורת בערבי פסחים. מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל (ויקרא ו) עליה עולה ומנין שלא יהא דבר מעכב לתמיד של בין הערבים ת"ל עליה שלמים רשב"ל אמר וערך עליה עולה אין כתיב כאן אלא וערך עליה העולה שלא תהא העולה קודמת לתמיד של שחר. תני ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה אומר מחוסרי כפרה מביאין כפרתן אחר התמיד של בין הערבים כדי שיטבלו ויאכלו פסחיהן לערב א"ר יודן הדא דתימא במצורע עשיר אבל במצורע עני לא עוף הוא מביא. אמר ר' שמעון בר אבדומא אינו מביא אשם: דף לא,ב פרק ה הלכה ב משנה הפסח ששחטו שלא לשמו קיבל והילך וזרק שלא לשמו או לשמו ושלא לשמו או שלא לשמו ולשמו דף לב,א פרק ה הלכה ב משנה פסול כיצד לשמו ושלא לשמו לשום פסח ולשום שלמים שלא לשמו ולשמו לשם שלמים ולשם פסח: דף לב,א פרק ה הלכה ב גמרא מנין שהוא צריך לשוחטו לשמו ר' בא בשם רב (שמות יב) ואמרתם זבח פסח הוא לומר אם שחטו לשם פסח הרי הוא פסח ואם לאו אינו פסח. שאר כל מעשיו מנין (דברים טז) ועשית פסח שיהו כל מעשיו לשם פסח מעתה אפילו הקטר אימורין ת"ל זבח מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה. חטאת מניין (ויקרא ד) ושחט אותה לחטאת ושאר כל מעשיו מנין (ויקרא יד) ועשה את האחד חטאת. מעתה אפילו הקטר אימורין ת"ל ושחט מה שחיטה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה. חטאת לשם בעלים מנין א"ר ירמיה (שם) ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטומאתו. א"ל ר' יוסי מעתה אפילו הקטר אימורין ת"ל וכפר מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה. פסח לשם בעלים מנין ודין הוא מה אם החטאת שאין מחשבת ערלים וטמאים פוסלין בה צריכה שתהא לשם בעלים פסח שמחשבת ערלים וטמאים פוסלין בו אינו דין שיהא צריך לשם בעלים לא אם אמרת בחטאת שהיא קדש קדשים תאמר בפסח שהוא קדשים קלין. א"ר יוסה ולא מחשבה למדת התורה ריבה מחשבה בפסח יותר מן החטאת. אמר רבי חנניה קומי רבי מנא ומחטאתו של מצורע אנו למדין. וכי חטאתו של מצורע לא לחידושה יצאת שתהא טעונה נסכים לשם בעלים ודבר שיצא לחידושו אין למידין ממנו. א"ל וכי חטאתו של מצורע מאיכן למידה שתהא פסולה שלא לשמה לא מן הדין קרייא דכתיב ושחט אותה לחטאת וכתיב (ויקרא ז) זאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות. אלא ממקום שהוא למידה משם היא מלמדת. שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו. א"ר יוחנן יש שלא לשמו בעבודה לעבודה והוא פסול ר' שמעון בן לקיש אמר יש שלא לשמו מעבודה לעבודה ויהא כשר. אמר רבי אילא ממחשבת פיגול לימד רבי יוחנן אילו זרק שלא לשמו שמא אינו פיגול. שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול. אמר רבי יוסי דף לב,ב פרק ה הלכה ב גמרא מן תרתין מילין לא דמיא מחשבת פיגול למחשבת פסול אילו שחטו לשמו לקבל דמו שלא לשמו שמא אינו כשר. שחטו שלא לשמו לקבל דמו לשמו פסול. אילו שחטו שלא לשמו להקטיר אימוריו לשמו שמא אינו פיגול שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו כשר. א"ר יוסה אנא חמית לרבי ירמיה תפיס לרבי בא אמר ליה אמר לי טעמא דר' יוחנן למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול. נעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו והוא פסול. א"ל ואין כיני אפילו שחטו שלא לאוכליו לזרוק את דמו שלא לאוכליו וייעשה משעה ראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו ויהא כשר. לית יכול דמר ר' אילא בשם ר' יוחנן שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר. אתא ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר רבי יוסה נסיב חייליה מן תרין טעמיה דר' יוחנן למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול נעשה משעה הראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו והוא פסול. למה שוחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר. נעשה הראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו והוא כשר. רבי חנניה אמר קומי רבי מנא בשם רבי יודן טעמא דרבי יוחנן כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב לה מחשב הוא מעבודה אחרת לה. אילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו. שמא אינו פיגול. שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פיגול. אילו שחטו לקבל דמו שלא לשמו שמא אינו כשר. דף לג,א פרק ה הלכה ב גמרא ובשעת קבלה מחשב הוא. הרי כל שאילו יבא לאותה העבודה ואינו מחשב לה הוא מחשב מעבודה אחרת לה. אילו שחטו לשמו להקטיר אימורין שלא לשמו שמא אינו פיגול. ובשעת הקטרה אינו מחשב הרי כל שאילו יבא לאותה העבודה והוא מחשב לה אינו מחשב מעבודה אחרת לה. א"ל לא תתיביני מפיגול על פסול דמר ר' יוסה מן תרין מילין לא דמייא מחשבת פיגול למחשבת פסול. מה נפיק מן ביניהון א"ר שמואל בר אבודמא חילופין בשאר ימות השנה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו בשאר ימות השנה על דעתיה דרבי יוחנן כשר על דעתיה דר' שמעון בן לקיש פסול. אמר רבי יוחנן על דא אמר לי אבא בר אבא דאינון אמרין מניין שהפסח משתנה לשם שלמים ת"ל (ויקרא ב) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא מן הצאן בא שלמים. התיבון הרי עולה מן דבר שאינו בא אלא מן הצאן. יוצא העולה שהיא באה אפי' מן הבקר התיבון הרי אשם א"ר בון בר כהנא מן הצאן דבר הבא מכל הצאן יצא אשם שאינו בא אלא מן האילים בלבד. בכל אתר את אמר מן לרבות והכא את אמר מן למעט. א"ר מנא מיעטו שאינו בא אלא מן האילים בלבד התיבון והכתיב (שם) אם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים לעולה. דף לג,ב פרק ה הלכה ב גמרא מעתה מותר הפסח אין בא עולה אמר רבי אבין משנין דבר שהוא לאכילה בדבר שהוא לאכילה ואין משנין דבר שהוא לאכילה בדבר שאינו לאכילה. א"ר יוסי בי ר' בון משנין קדשים קלין לשם קדשים קילין ואין משנין קדשי' קלין לשם קדשי קדשים. א"ר יוחנן על דאמר רבי חנינה דאתון אמרין אין הפסח משתנה לשם שלמים אלא א"כ שחטו לשם שלמים ואני אומר אפילו לשם עולה. אמר רבי לא טעמא דרבי יוחנן ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא זבח בא שלמים. משתנה למחשבת פסול. היך עביד שחטו לשם עולה על מנת לזרוק דמו למחר. מכל מקום פסול הוא. אין תימר משתנה למחשב' פסול פיגון אין תימר אינו משתנה למחשבת פסול פסול לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה. רבי בון בר חייה בשם שמואל בר אבא מכיון שאין לו שם נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר. אמר ליה ואין כיני אפילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו ויעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה ויהא כשר. אמר ר' אבא מרי מאן אמר בשתיקה כשר או נאמר בשתיקה פסול: דף לד,א פרק ה הלכה ג משנה שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו לערלים ולטמאים פסול לאוכליו ושלא לאוכליו למנויי ושלא למנוייו למולים ולערלים לטמאים ולטהורים כשר שחטו קודם לחצות פסול שנאמר בו בין הערבים קודם לתמיד כשר ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד ואם נזרק כשר: דף לד,א פרק ה הלכה ג גמרא מניין שהוא צריך לשוחטו לאוכליו. רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל (שמות יב) איש לפי אכלו תכסו. א"ר יאשיה לשון סורסי הוא זה כאדם שהוא אומר לחבירו כוס לי את הטלה הזה. כיצד שלא לאוכליו שחטו לשם חולה לשם זקן שאינן יכולין לוכל כזית. כיצד שלא למנוייו שחטו לשם בני חבורה אחרת. הדא אמרה שהקטן יש לו מניין לפסול הדא אמרה היה נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו פסול. הדא אמרה הדא מסייעא לדרומיי דדרומיי אמרין אימורין שאבדו מחשב להן כמי שהן קיימין. הדא אמרה דף לד,ב פרק ה הלכה ג גמרא שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו פסול. א"ר חגיי קומי ר' יוסה תיפתר שהיו כולן חולין. אמר ליה ניתני לשם בני חבורה פסולין. א"ל בשהיו שם כשירים ושחטו לשם פסולין. א"ר אלעזר מתניתא בששחטו לאוכליו ונתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו אבל אם שחטו משעה ראשונה ונתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו פסול. רבי שמלאי אתי גבי ר' יונתן אמר ליה אלפן אגדה. א"ל מסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי רוח ומעוטי תורה. ואת נהרדעאי ודר בדרום. אמר ליה אמור לי חדא מילתה מה בין לשמו ושלא לשמו מה בין לאוכליו ושלא לאוכליו. אמר ליה לשמו ושלא לשמו פסולו מגופו לאוכליו ושלא לאוכליו פסולו מאחרים. לשמו ושלא לשמו אין את יכול לבור פסולו מתוך הכשירו לאוכליו ושלא לאוכליו את יכול לבור פסולו מתוך הכשירו. לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים לאוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בפסח. א"ר יוסי מן הדא דר' לעזר את שמע תרתיי. דמר רבי לעזר מתניתא בששחטו לאוכליו ונתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו. אבל אם שחט משעה הראשונה ונתכפ' בו לאוכליו ושלא לאוכליו פסול הרי פסולו מחמת אחרים ואת יכול לבור פסולו מתוך הכשירו ואת אמר הכין. אלא כיני לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים לאוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בפסח. אמר רבי אבין אית לך חורי לשמו ושלא לשמו נוהג בכל העבודות לאוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בשחיטה. דף לה,א פרק ה הלכה ג גמרא לאוכליו כזיתין ושלא לאוכליו כזיתין כשר. לאוכליו כזיתין ושלא לאוכליו כחצי זיתין וכל שכן כשר. לאוכליו כחצי זיתין ושלא לאוכליו כחצי זיתין מה אנן קיימין אם כשהיתה המחשבה לכושר תהא המחשבה לפסול. אם אינה המחשבה לפסול לא תהא המחשבה לכושר. אמר רבי יוסי מתניתא אמרה שהמחשבה לכושר דתנינן תמן לוכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין. שחטו שתתכפר בו חצי חבורתו. רבי יונה פוסל נעשה כמתפיש כפרה אלו לאלו מאחר שלא נתכפר לאלו לא נתכפר לאלו רבי יוסה אמר כשר. במחזורה תיניינא חזר ביה רבי יוסי. א"ל רבי פינחס לא כן אולפן רבי כשרו. אמר ליה הא קביעה גבך כמסמרא שחטו קודם לפסח פסול. לאחר חצות מיד כשר קודם לתמיד כשר. ותני כן יכול אם קדם פסח לתמיד לא יואחר התמיד תלמוד לומר תעשה ריבה. אמר רבי אבין מתניתא אמרה פסח עצמו כשר אין תימר פסול כמי שלא קדמו. תמן את אמר דם תמיד ואיבריו קודמין לפסח ופסח לקטורת והקטרת להטבת הנרות וכא את אמר הכין א"ר לא כאן בחי וכאן בשחוט: דף לה,ב פרק ה הלכה ד משנה השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה רבי יהודה אומר אף התמיד רבי שמעון אומר אף הפסח בארבעה עשר לשמו חייב ושלא לשמו פטור ושאר כל הזבחים בין לשמן ובין שלא לשמן פטור ובמועד לשמו פטור ושלא לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן ובין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה: דף לה,ב פרק ה הלכה ד גמרא מניין לשוחט פסח על החמץ שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר (שמות לד) לא תשחט על חמץ דם זבחי אין לי אלא השוחט הזורק מנין תלמוד לומר לא תשחט על חמץ דם. אמר רבי שמואל בר רב יצחק ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרת פסח עצמו כשר. אמר רבי יוסה תיפתר שנתמנה לו חמץ בין שחיטה לזריקה או שהיה זה שוחט וזה זורק. תני חזקיה לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראת אותו זבחי. אמר רבי מנא אילולי דתניתה חזקיה מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת. המחמץ את הפסולה אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור אמר רב חסדא מאן דאמר חייב בשנפסלה מחמת חימוצה מאן דאמר פטור בשלא נפסלה מחמת חימוצה. הקטיר אימורין על החמץ אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור. מאן דאמר חייב דם מכל מקום מאן דאמר פטור זבח. מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבה הכפרה יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה. דף לו,א פרק ה הלכה ד גמרא מלק עוף על חמץ אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור. מאן דאמר חייב דם מכל מקום ומאן דאמר פטור זבח יצא עוף שאינו זבח. ר' יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסה מ"ד חייב ניחא מאן דאמר פטור מה טעמא. א"ל למידין עונש מעונש ואין למידין עונש מפטור. רבנן דקיסרין בעיין יכול המקבל והמהלך על חמץ יהא חייב תלמוד לומר זבח. מה זביחה מיוחדת שחייבין עליה בחוץ יצא המקבל והמהלך על חמץ שאין חייבין עליה בחוץ. יכול המקטיר אימורין על חמץ יהא חייב תלמוד לומר (ויקרא יד) וכפר. מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה. ר' יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסה עד דאת דיין לה לפטור. דונה לחיוב יכול המקבל והמהלך על חמץ יהא פטור ת"ל זבח. מה שביחה מיוחדת שחייבין עליה בחוץ אף אני ארבה הקט' אימורין שחייבין עליהן בחוץ. יכול המקטיר אימורין על חמץ יהא פטור ת"ל וכפר. מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה אף אני ארבה המקבל והמהלך שהן מעכבין את הכפרה. א"ל דבר שוה בשניהם מלמד דבר שאינו שוה בשניהן אינו מלמד. זבח מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה וחייבין עליה בחוץ יצא המקבל והמהלך שאין חייבין עליהן בחוץ יצאו הקטר אימורים שאינן מעכבות את הכפרה. תמן תנינן בש"א שאור כזית חמץ בכותבת ובה"א זה וזה בכזית. רבי זריקן בשם רבי יוסה בן חנינא לא שנו אלא לביעורו אבל לאכילה כזית רבי אבהו בשם רבי יוחנן בין לביעורו בין לאכילה כזית. קם ר' מנא עם רבי חזקיה א"ל מנן שמע ר' הדא מילתה. א"ל מן רבי אבהו א"ל ואנן אמרין רבי אבהו בשם רבי יוחנן בין לביעורו בין לאכילה כזית. שחטו על חמץ אחר מי את מהלך אחר אכילתו או אחר ביעורו. תמן א"ר ירמיה בשם רבי זעירה שני חצאי זיתים בתוך הבית אין הבית מצטרף בתוך הכלי הכלי מצטרף. שחטו עליהן מאחר שאילו בתוך הבית ואין הבית מצטרף פטור או מאחר שאילו בתוך הכלי והכלי מצטרף חייב. שחטו על שיאור מאחר דאמר רב הונא בשם רב מותר להאכילו לכלבו פטור או מאחר דרב אמר לוקין על אכילתו חייב. ר' שמעון בן לקיש אמר עד שיהא לשוחט לאחד מבני חבורה ר' יוחנן אמר לשוחט אף על פי שאינו מבני חבורה לאחד מבני חבורה אע"פ שאינו שוחט. ר"י אמר אפי' נתון עמו בירושלם ר' שמעון בן לקיש אמר עד שיהא נתון עמו בעזרה. דין כדעתיה ודין כדעתיה דאיפלגון דף לו,ב פרק ה הלכה ד גמרא שני י"ט של גליות ר' יוחנן אמר מקבלין התרייה על ספק רשב"ל אמר אין מקבלין התרייה על ספק. הכל מודין שאם היה נתון כנגדו בחלון בירושלם. מאן דאמר ספק ודאי מאן דאמר בעזרה בירושלים הוא. מה טעמא דרבי יודה דם זבחי. דם פסח ודם תמיד. אמר רבי יוחנן טעמא דרבי שמעון כתוב אחד אומר לא תשחט על חמץ דם זבחי וכתוב אחד אומר (שמות כג) לא תזבח על חמץ דם זבחי. אחד הפסח בארבעה עשר אח' שאר כל הזבחים בחולו של מועד. מה ראית לרבותן בחולו של מועד ולהוציאן מן ארבעה עשר. אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני אותן בחולו של מועד שהוא בל יראה ובל ימצא ומוציאן מארבעה עשר שאינן בל יראה ובל ימצא. ואתיא כיי דאמר ר' מאיר דר' מאיר אמר משש שעות ולמעלן מדבריהן. א"ר מנא להן דכתיב (שמות לד) זבח חג הפסח ארבעה עשר אנן קיימין. אמר רבי יוחנן חבורה היתה מקשה מה אנן קיימין אם בשאבד ונמצא קודם לכפרה בין לשמו בין שלא לשמו כשר וניתק לרעייה. אם בשאבד ונמצא לאחר כפרה בין לשמו בין שלא לשמו פסול שלמים הוא. וקיימנה בשניטמאו הבעלים או שהזידו וכבר נדחה לפסח שני. לשמו פטור והוא פסול שלא לשמו חייב והוא כשר. והיידונו לשמו פטור. תמן אמרין בשם רב חסד' בשעבר' שנתו בין ראשון לשני. רבי לא בשם ר' יוחנן דף לז,א פרק ה הלכה ד גמרא בשעיבר זמן כפרתו. פסח שעיבר זמנו ושחטו לשמו בזמנו או ששחט אחרים לשמו בזמנו רבי ליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר רבי ליעזר פוסל שהוא כשוחט פסח לשם שלמים ורבי יהושע מכשיר שהוא כשוחט שלמים לשם פסח. מכיון שעיבר זמנו לא שניא. היא השוחט פסח לשם שלמים היא השוחט שלמים לשם פסח. על דעתיה דרב חסדא בשעיבר שנתו בין ראשון לשני על דעתיה דרבי לא בשם רבי יוחנן בשעיבר זמן כפרתו: דף לז,א פרק ה הלכה ה משנה הפסח נשחט בשלש כתות שנאמר (שמות יב) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל קהל ועדה וישראל נשחטה נכנסה כת הראשונה ונתמלאת העזרה נעלו דלתות העזרה תקעו והריעו ותקעו הכהנים עומדין שורות שורות ובידיהם בזיכי כסף ובזיכי זהב שורה שכולו כסף כסף שורה שכולה זהב שהב ולא היו מעורבין ולא היו לבזיכין שוליים שמא יניחום ויקרש הדם. דף לז,א פרק ה הלכה ה גמרא רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום. ומה היה אומר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת וממקום פלוני ועד מקום פלוני כת אחת. ולא תתמה ומה אם אבק שאין דרכו להלך את מר (שמות יד) והיה לאבק בכל ארץ מצרים קול שדרכו להלך לא כל שכן. אמר רבי לוי כשם שניתן כח בקולו של משה כך ניתן כח בקולו של פרעה. והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום ומה היה אומר (שם) קומו צאו מתוך עמי. לשעבר הייתם עבדי פרעה מיכן והילך אתם עבדי ה'. באותה שעה היו אומרים (תהילים קכג) הללויה הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה. תני תמיד שיש לו נסכים תוקעין לנסכים פסח שאין לו נסכים תוקעין לשחיטתו. דלמה רבי זעירא ורבי יעקב בר אחא ורבי אבינא הוון יתיבין. אמר רבי אבינא מפני הרמאין. אמר ליה רבי יעקב בר אחא בכל פומך אמר ליה רבי זעירא אמר ליה בפלגות פומך אתא רבי ירמיה בשם רבי יוחנן מפני הרמאין: דף לז,ב פרק ה הלכה ו משנה שחט ישראל וקיבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו מקבל את המלא ומחזיר את הריקן כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד: דף לז,ב פרק ה הלכה ו גמרא כתוב אחד אומר (במדבר יח) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם ואת דמם תזרק על המזבח וכתוב אחד אומר (דברים א) ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך. אם שפיכה למה זריקה ואם זריקה למה שפיכה. תני ישפך לא יטיף ישפך לא יזה ישפך לא יזרוק. ופירש בקבלה כהנים זורקין את הדם מידי הלוים. הכל מודין בשפיכה די הכן ובהזייה די הכן ומה מפליגין בזריקה ר' מנא אמר זריקה כעין שפיכה ר' חנניה אמר זריקה כעין הזייה. אמר ר' יוחנן בר מרייא קרייה מסייע לרבי חנניה (במדבר יט) כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה וגו'. הא דיי לא קיים גבה הזיית ואת צווח לה זריקה: דף לז,ב פרק ה הלכה ז משנה יצאת כת הראשונה ונכנסה שנייה יצאת שנייה ונכנסה שלישית. כמעשה הראשונה כך מעשה שנייה ושלישית קראו את ההלל אם גמרו שנו אם שנו שילשו אע"פ שלא שילשו מימיהם רבי יהודה אומר מימיה של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע ה' את קולי מפני שעמה מועטין: דף לז,ב פרק ה הלכה ז גמרא תמן תנינן יצאו ואכלו ושתו ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדולה אי זו היא הלל הגדולה ר' פרנך בשם רבי חנינה (תהילים קלו) הודו לאלהי האלהים. א"ר יוחנן ובלבד משעומדים בבית ה'. למה באילין תרתין פרשתא רבי זעירא רבי אבהו בשם רבי שמואל בר נחמן מפני שירידת גשמים כלולה בהן. על דעתיה דר' יוחנן ניחא דכתיב (תהילים קלה) מעלה נשיאים מקצה הארץ. וכרבי חנינה מה בגין דכתיב דף לח,א פרק ה הלכה ז גמרא (תהילים קלו) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. רבי בא ור' סימון תריהון אמרין הדא דידן. ר' יושוע בן לוי אמר הדא דידן בר קפרא אמר הדא דידן. בר קפרא כדעתיה דתנינן מימיה של כת השלישית לא הגיעה (תהילים קטז) לאהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני מפני שעמה ממועטין תני בר קפרה זו היא הלל הגדולה. חד בר אבייה עבר קומי תיבותא אמר לון ענין בתריי מה דנא אמר הדא אמרה לית הדא דידן. א"ר מנא הדא דידן נסא הוה רב בגין כן אמר לון ענין בתריי מה דנא אמר. תני היא היתה נקראת כל עצלים. א"ר אבון מה אם דבר שמצותו לכן היא היתה נקראת כת עצלים מפני שהוא מתעצל במצוה על אחת כמה וכמה: דף לח,א פרק ה הלכה ח משנה כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכהנים מדיחין את העזרה שלא ברצון חכמים ר' יהודה אומר כוס היה ממלא מדם התערובת וזורקו זריקה אחת ע"ג המזבח ולא הודו לו חכמים: דף לח,א פרק ה הלכה ח גמרא א"ר יונתן לא כל שבות התירו במקדש והיו הכהנים משתקעין בדם עד ארכובותיהן. כיצד היו עושין מסטיות היו עושין להן. תמן תנינן ר' יודה מחייב בדם התמצית <ורבי יודה מחייב בדם התמצית> אמר רבי יוחנן לא ריבה אותה רבי יודה אלא להכרת אתא. אמר רבי יוחנן לא ריבה אותה רבי יודה אלא להכרת אתא. רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי יוחנן לא ריבה אותה רבי יודה אלא להכרת. תמן אמר בשם רב חסדא מתניתא כן אמרו לו והלא דם התמצית הוא ודם תמצית פסול ע"ג המזבח. ועוד מן הדא ורובו לא נתקבל בכלי ודם שלא נתקבל בכלי פסול מע"ג המזבח. ואית לר' יודה דם מבטל דם כמה דלית ליה הדא והוא מקבל מינהון כן לית ליה הדא והוא מקבל מינהון. רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא מתניתא אמרה כן אין לי אלא דם הנפש במוקדשין דבר שהוא ראוי לכפרה מניין דם הנפש בחולין ודם תמצית בין בחולין בין במוקדשין דף לח,ב פרק ה הלכה ח גמרא ת"ל (ויקרא טז) דם. וכל דם שהוא אצל נפש הוא מזכיר כפרה אצל תמצית אינו מזכיר כפרה: דף לח,ב פרק ה הלכה ט משנה כיצד תולין ומפשיטין אונקליות של ברזל היו קבועין בכתלים ובעמודין שבהן תולין מפשיטין כל מי שאין לו מקום לתלות מקלות דקין חלקין היו שם מניח על כתיפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט רא"א י"ד שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתיפו ותולה ומפשיט: דף לח,ב פרק ה הלכה ט גמרא רבי זעירא בשם רבי אלעזר קנים ומקלות קודם להתרת הכלים נשנו: דף לח,ב פרק ה הלכה י משנה קרעו והוציא את אימוריו נתנם במגס והקטיר' ע"ג המזבח יצאת כת הראשונה וישבה לה בהר הבית שנייה בחיל השלישית במקומה עומדת חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן: דף לח,ב פרק ה הלכה י גמרא כתיב (ויקרא ח) והזה ממנו מכולו. אמר ר' אבינא ובלבד מזבח שלם. כתיב (ויקרא ג) והקטירו אותו והקטירו והקטירם מה תלמוד לומר והקטירו אותו הכשר ולא הפסול. והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים והקטירם כולן כאחת. הכא את מר והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים והכא את מר הקטירן כולן כאחת. אמר רבי לא כאן במגס וכאן על גבי המזבח. לא כן תני ר' חייה לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. ואמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש אפילו למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה. תיפתר שסמך עצמו לכותל וישב לו. והא כתיב (דברי הימים א יז) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' וגו'. אמר רבי אייבו בר נגרי ויישב עצמו לתפלה. יצאת כת הראשונה וישבה לה בהר הבית והשנייה בחיל והשלישית במקומה. רבי נחמן בשם רבי מנא מה אתינן מיתני וישבה לה במקומה עמדה לה במקומה:
מסכת פסחים פרק ודף לט,א פרק ו הלכה א משנה אלו דברים בפסח דוחין את השבט שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין הרכבו והבאתו חוץ לתחום וחתיכת יבלתו אינן דוחין רבי אליעזר אומר דוחין: דף לט,א פרק ו הלכה א גמרא זו הלכה נעלמה מזקני בתירה פעם אחת חל ארבעה עשר להיות שבת ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השב' אם לאו. אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו ששימש את שמעיה ואבטליון יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. איפשר שיש ממנו תוחלת. שלחו וקראו לו אמרו לו שמעת מימיך כשחל י"ד להיות בשבת אם דוחה את השבת אם לאו. אמר להן וכי אין לנו אלא פסח אחד בלבד דוחה את השבת בכל שנה והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. אית תניי תני מאה אית תניי תני מאתים אית תניי תני ג' מאות מאן דאמר מאה תמידין מאן דאמר מאתים תמידין ומוספי שבתות מאן דאמר ג' מאות תמידין ומוספי שבתות של ימים טובים ושל ראשי חדשים ושל מועדות. אמרו לו כבר אמרנו שיש עמך תוחלת. התחיל דרוש להן מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שוה. מהיקש הואיל ותמיד קרבן ציבור ופסח קרבן ציבור. מה תמיד קרבן ציבור דוחה שבת אף פסח קרבן ציבור דוחה את השבת. מקל וחומר מה אם תמיד שאין מחייבין על עשייתו כרת דוחה את השבת פסח שחייבין על עשייתו כרת אינו דין שידחה את השבת. מגזירה שוה נאמר בתמיד (במדבר כח) במועדו ונאמר בפסח (במדבר ט) במועדו מה תמיד שנאמר בו במועדו דוחה את השבת אף פסח שנאמר בו במועדו דוחה את השבת. אמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי. היקש שאמר' יש לו תשובה. לא אם אמרת בתמיד שכן יש לו קיצבה תאמר בפסח שאין לו קיצבה. ק"ו שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שהוא קדשי קדשים תאמר בפסח שהוא קדשים קלין. גזירה שוה שאמרת שאין אדם דן גזירה שוה מעצמו. רבי יוסי בר רבי בון אמר בשם ר' אבא בר ממל אם בא אדם לדון אחר גזירה שוה מעצמו עושה את השרץ מטמא באהל. ואת המת מטמא בכעדשה דו דרש (ויקרא יא) בגד עור (במדבר לא) בגד עור לגזירה שוה. כך אם יהיה השרץ בידו של אדם אפילו טובל במי שילוח או במי בראשי' אין לו טהרה עולמית השליכו מידו מיד הוא טהור. ר' יוסה בי רבי בון בשם רבי בא בר ממל אדם דן גזירה שוה לקיים תלמודו ואין אדם דן גז"ש לבטל תלמודו. רבי יוסי בי רבי בון בשם ר' בא בר ממל אדם דן ק"ו לעצמו ואין אדם דן גזרה שוה לעצמו לפיכך משיבין מק"ו ואין מושיבין מגזרה שוה. אע"פ שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו ממנו עד שאמר להן יבוא עלי כך שמעתי משמעיה ואבטליון כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן. כיון שמינו אותו נשיא עליהן התחיל מקנתרן בדברים ואומר מי גרם לכם לצרך לבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעיה ואבטליון שהיו יושבין אצליכם כיון שקינתרם בדברים דף לט,ב פרק ו הלכה א גמרא נעלמה הלכה ממנו. אמרו לו מה לעשות לעם ולא הביאו סכיניהם אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הניחו לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הן. מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה תוחבה בגיזתו גדי היה קושרה בין קרניו נמצאו פסחיהן מביאין סכיניהם עמהן כיון שראה את המעשה נזכר את הלכה אמר כך שמעתי משמעיה ואבטליון. ר' זעירה בשם ר"א כל תורה שאין לה בית אב אינו תורה. תמן תנינן רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר בה את הנהר קיפל עליה את המוסירה נתן טליתו עליה פסולה. אבל קושרה במוסירה עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פרש טליתו עליה מפני הזבובין כשרה. זה הכלל כל שהוא לצרכה כשרה לצורך אחר פסולה. הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא הדא מן ההיא שאם תלה בה סכין לשוחטה כשרה וההיא ילפה מן הדא שכל עבודה שהיא לשם קדשים אינה עבודה. ויתיר להן ע"י חולה אלא כר' אימי. ואפילו תימר כר' סימון כשם שנעלמה זו נעלמה זו. א"ר אבון והלא א"א לשני שביעית שיחול י"ד להיות בשבת. ולמה נתעלמה הלכה מהן כדי ליתן גדולה להלל. א"ר מנא אנא שמעית מר' יודן ומן כל רבנין מפני מה נוהגין ב"ד שלמטן בכבוד שלא ירבו המחלוקת בישראל. שלשה הניחו כתרן בעה"ז וירשו חיי העה"ב ואילו הן יונתן בן שאול ואלעזר בן עזריה. וזקני בתירה. יונתן בן שאול אמר רבי לא אפילו נשיא מאחורי הקוריין יודעות היו שדוד עתיד למלוך. אלעזר בן עזריה תניין הוה לית לך כהדא דזקני בתירה דשרין גרמון מן נשיאות ומניני נשיא. רבנין דקיסרין אמרין אף רבי חנינה דציפורין לרבי מנא. אמר רבי יושוע בן קבסיו כל ימי הייתי בורח מן השרר' עכשיו שנכנסתי כל מי שהוא בא ומוציאני בקומקום הזה אני יורד לו. מה הקומקו' הזה כווה ומפציעו מפחם בו כך אני יורד לו. אמר רבי יוסי בי רבי בון ח"ו דהוה בעי לה אלא דהיה אמר מאן יימר לי דחורן מקדש שם שמיא דכוותי. על ג' דברים עלה הלל מבבל. (ויקרא יג) טהור הוא יכול יפטר וילך לו תלמוד לומר וטהרו הכהן. אי וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור דף מ,א פרק ו הלכה א גמרא תלמוד לומר טהור הוא וטהרו הכהן על זה עלה הלל מבבל. כתוב אחד אומר (דברים טז) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר וכתוב אחד אומר (שמות יב) מן הכבשים ומן העזים תקחו הא כיצד צאן לפסח וצאן ובקר לחגיגה. כתוב אחד אומר (דברים טז) ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר (שמות יב) שבעת ימים מצות תאכלו הא כיצד ששה מן החדש ושבעה מן הישן ודרש והסכים ועלה וקיבל הלכה: מיחוי קרביו. א"ר יוחנן (משלי טז) כל פעל ה' למענהו שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך מזבח מנוול. תני רבי ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת. תני ר' ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקה אומר בשבת היה מפשיט את החזה מ"ט דרבי ישמעאל שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול. מה עבד לה רבי ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה מתוך שהוא הופכו אינו כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול. א"ר יוחנן ר' ישמעאל ור' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה אמרו דבר אחד כמה דרבי ישמעאל אמר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה כך ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה אומר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה. אין תאמר מובחר הוא יקרענו ויוציא אימוריו. א"ר יוסי בי רבי בון לא אתייא אלא כרבי שמעון דתני הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב רבי שמעון בן אלעזר אומר הגורד עד שיגור כל צרכו הקודח עד שיקדח כל צרכו הקוצץ עד שיקצוץ כל צרכו והמעבד את העור עד שיעבד כל צרכו. אמר רבי יעקב בר אחא לא אתיא אלא כר"ש דר"ש לא עבד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה. דף מ,ב פרק ו הלכה א גמרא וקשי על דרשב"ג אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום. אמר רב אתייא דרשב"ג כרבי יהודה דתני השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו והכא מפני שהוא כמיישב בידו: והקטר חלביו. (שמות כג) לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביום טוב. א"ר אבהו קיימתיה בשחל ארבעה עשר להיות בשבת. רבי יונה בעי אם בשחל ארבעה עשר להיות בשבת אין חגיגה באה עמו. אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא תבא לידי בל תאחר. א"ר חיננא אילו עבר והביא שמא אינו כשר מאחר שאילו עבר והביא כשר עובר: אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין. תנינן חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן ואת אמר הכין. דף מא,א פרק ו הלכה א גמרא לשילשולו לתנור להרכבו והבאתו מחוץ לתחום לא אמר אלא חוץ לירושלים הא חוץ לעזרה מותר משום שבות שהתירו במקדש: חתיכת יבלת. תמן תנינן וחותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסור הכא את אמר דוחה וכא את אמר אינו דוחה. ר' סימון ר' יהושע ב"ל בשם בר פדייה מפני קלקול פייסות. א"ר יוסה והן שהפיסו. ר"ש ב"ל בשם ר' סובייה כאן בנפרכת וכאן בשאינה נפרכת. ר"ש בן יקים אמר כאן בלחה וכאן ביבשה ר' יוסי בי ר' חנינה אמר כאן ביד וכאן בכלי. אתיא דרשב"ל כבר קפרא ודר' יוסי בר חנינה כר' יוחנן דתני כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר והעושה חבורה בר קפרא אמר אפילו אינו צריך לדם אפילו אינו צריך לאפשר אמר רבי יוחנן והוא שיהא צריך דם והוא שיהא צריך לאפר. רבי אחא ר' חנינה בשם ר' יוחנן כאן וכאן בלחה אנן קיימין והוא שיהא צריך לדם: הבאתו חוץ לתחום שבות הדאמסייע' להדא דמר ר' יונתן קומי ר' חייא רבה בשם ר"ש בר יוסי בר לקוניא לוקין על תחומי שבת דבר תורה. א"ל ר' חייה רבה והלא אין בשבת אלא סקילה וכרת. א"ל והכתיב (שמות יב) אל תאכלו ממנו נא. א"ל מי כתיב לא אל כתיב. א"ל והכתיב (שמות טז) שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי א"ל מי כתיב לא אל כתיב. אמר רבי יוסי בי ר' בון אף על פי כן זה עומד בשמועתו וזה עומד בשמועתו. חתיכת יבלתו בכלי שבות. דף מא,ב פרק ו הלכה א גמרא אמר רבי אבהו לא תני רבי יוסי בן חנינה אלא הרכבתו והבאתו הא חתיכת יבלתו לא. מן בגין דו סבר בכלי הא אין לא סבר בכלי שבות. לא כן א"ר אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה מה פליגין כשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן. והדין זבח כאחר הוא. א"ר יוסה שנייא היא הכא דכתיב זבח. א"ר מנא הזייה שבות ואלו שבות הזייה דוחין ואלו אינן דוחין אלא שזה בזבח וזה בזובח מילתיה דר' זעירא אמר היא זבח היא זובח. תני ר' יודה בר פזי דבר קפרא קומי ר' זעירא תמיהני היאך קיבל ר' ליעזר מר' יהושע את התשובה שזה בזבח וזה בזובח א"ל בר קפרא תמה. ר' אליעזר אומר לא תמה: דף מא,ב פרק ו הלכה ב משנה א"ר אליעזר ומה אם שחיטה שהוא משום מלאכ' דוחה את השבת אלו שהם משום שבות לא ידחו את השבת אמר לו רבי יהושע י"ט יוכיח שהתיר בו שמום מלאכה ואסר בו משום שבות אמר לו ר"א מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה: דף מא,ב פרק ו הלכה ב גמרא מה שבות לא כן תנינן המחלל את הקדשים דף מב,א פרק ו הלכה ב גמרא והמבזה את המועדות והמיפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. אמר רבי ירמיה מהו רשות רצה בישל רצה לא בישל. אמר רבי יוסה הכין הוה ר' ליעזר צריך מתבזה לר' יהושע הרי חגיגת יום טוב כשיטתך תוכיח שהתירו בה מלאכה ואסרו בה משם שבות. והוה ליה מימר בה לא אם אמרת בחגיגת יום טוב שאין חייבין עליה כרת תאמר בפסח שחייבין עליו כרת. ויתיביניה במתניתן לא אם אמרת בי"ט שאין חייבין עליה כרת תאמר בפסח שחייבין עליו כרת. כיי דמר ר' אימי עשירין היו בתשיבות או יבא כיי דמר ר' יסא כאינש דאית ליה תרין טעמין והוא מתיב חד מינהון: דף מב,א פרק ו הלכה ג משנה השיב ר"ע הזייה תוכיח שהיא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת אף אתה אל תתמה על אלו שאע"פ שהן מצוה והן משום שבות לא ידחו את השבת אמר לו ר' אליעזר ועליה אני דן מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת הזייה שהיא משום שבות לא תדחה את השבת אמר לו ר"ע או חילוף מה אם הזייה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת אף שחיטה שהיא משום מלאכ' לא תדחה את השבת אמר לו ר"א עקיבה עקרת מה שכתוב בתורה בין הערבים במועדו בין בחול בין בשבת אמר לו הבא לי מועד לאלו כמועד בשחיטה כלל א"ר עקיבה כל מלאכה שאיפשר לה ליעשות מע"ש אינה דוחה את השבת שחיטה שאי אפשר לה ליעשות מע"ש דוחה את השבת: דף מב,א פרק ו הלכה ג גמרא שלש עשרה שנה עשה ר"ע נכנס אצל ר' ליעזר ולא היה יודע בו. וזו היא תחילת תשובתו הראשונה לפני ר' ליעזר אמר לו ר' יהושע הלא זה העם אשר מאסת בו צא נא עתה והלחם בו. תמן תנינן אי זו היא דרך רחוקה מן המודיעית ולחוץ וכמידתה לכל רוח דברי ר' עקיבה רבי אלעזר אומר מאסקופת עזרה ולחוץ. א"ר יוחנן לא א"ר אליעזר אלא לפוטרו מן ההכרת א"ר לעזר מתניתא אמרה כן: השיב ר"ע הזייה תוכיח שהוא מצוה ומצוה להזות. תיפתר שחל יום השביעי שלו להיות בארבעה עשר שחל להיות בשבת שאילו חול היה היה מזה עליו ואח"כ בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו בערב מכיון שהיא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכב מן המצות. אמר רב הושעיה תיפתר שחל יום השביעי שלו להיות בשלשה עשר שחל להיות בשבת שאילו חול היה היה מזה עליו ולמחר הוא בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו לערב מכיון שהיא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכב מן המצות. דף מב,ב פרק ו הלכה ג גמרא אשכח תני כהדין קדמייא. א"ר יודה בר פזי תיפתר כמאן דאמר מאסקופת ירושלם ולחוץ. משיבין דבר מחוץ לירושלם על דבר שבירוש'. ואית בר נש אמר לרביה או חילוף. לפי שהיה ר' ליעזר מלמדו הלכה ובא שאין חגיגה דוחה שבת וכפר בו בשעת הדין לפום כן הוא א"ל או חילוף. תני ר"א אומר כשם שהשחיטה דוחה שבת כך מכשירי שחיטה דוחין את השבת אמר לו ר"ע לא אם אמרת בשחיטה שא"א לה לעשות מע"ש דוחה את השבת תאמר במכשירי שחיטה שאיפשר להם ליעשות מע"ש אין דוחין את השבת אמר לו רבי ליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהוא יכול לעשותן מוצאי שבת והרי הן דוחין את השבת. מה לי מכשירי שחיטה לפני שחיטה מה לי מכשירי שחיטה לאחר שחיטה. אמר לו ר' עקיבה מה למכשירי שחיטה לאחר שחיטה דוחין את השבת שכבר דחת שחיטה את השבת. ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה ואדיין לא דחת שחיטה את השבת. ד"א שאם ימצא הזבח פסול ונמצא דוחה את השבת בלא שחיטה. גבי מה אית לך שמא יחלה התינוק ונמצא דוחה את השבת בלא מילה. התיבון הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינו ראוי לבנות מאתמול. הגע עצמך שנולדה לו יבולת הרי אינו ראוי לחותכה בשבת. מין יבולת ראויה ליחתך מאתמול. הגע עצמך שחל יום השביעי שלו להיות בשבת הרי אינו ראוי להזות בשבת מין הזייה ראוי מאתמול: דף מב,ב פרק ו הלכה ד משנה אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובממועט בזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה. חגיגה היתה באה מן הצאן ומן הבקר מן הכשבים ומן העזים מן הזכרים ומן הנקבות ונאכלת לשני ימים ולילה אחד: דף מב,ב פרק ו הלכה ד גמרא תני חגיגת ארבעה עשר היתה באה מן המעשר. ר' יעקב בר אחא בשם שמואל בר אבא זאת אומרת שהוא רשות אין תימר חובה דבר שהוא בא חובה בא מן המעשר. תני חגיגה הבאה עם הפסח היתה נאכל' תחילה כדי שיאכל הפסח לשבע. ולא יאכל הפסח לשבע. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יעקב בר דסיי שלא יבא לידי שבירת עצם. תני חגיגה הבאה עם הפסח היתה מתבערת עמו. איתא חמי חגיגה נאכלת לשני ימים ופסח נאכל עד חצות תימר הכין דף מג,א פרק ו הלכה ד גמרא בעולה עמו על שולחנו התבשילין העולים עמו על השלחן צריכין להתבער עמו. א"ר יוסה הדא אמרה ההין דאוכל חומץ ובדעתיה מיכול קופד צריך מבער פיסת: דף מג,א פרק ו הלכה ה משנה הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ושאר כל הזבחים ששחטן לשם הפסח אם אינן ראויין חייב אם ראויין ר' אליעזר מחייב חטאת ר' יהושע פוטר א"ר אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששינה את שמו חייב זבחים שהן אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בפסח ששינה את שמו בדבר אסור תאמר בזבחי' ששינן בדבר מותר א"ל ר' אליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן חייב א"ל ר"י לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קיצבה תאמר בפסח שאין לו קיצבה ר"מ אומר אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור: דף מג,א פרק ו הלכה ה גמרא מתניתא ביודע בו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים היה יודע בו שהוא שלמים ושחטו לשם עולה רבי מנא אמר יש בעשייתו מצוה רבי יוסה אמר אין בעשייתו מצוה. אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אילים שמא לא עלו לציבור לשם אילים. דף מג,ב פרק ו הלכה ה גמרא ותני כן אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אילים כבר עלו לציבור לשם חובה. מתניתא בסבור בו שהוא פסח ושחטו לשם פסח היה יודע בו שהוא שלמים אלא שהיה סבור לומר שמותר לשנות שלמים לשם פסח רבי מנא אמר אין בעשייתו מצוה רבי יוסה אמר יש בעשייתו מצוה. מסתברא דר' מנא בקדמייתא ודרבי יוסה באחרייתא. אמרין לית הדא דרבי ליעזר תתובה על דרבי יהושע דו יכיל מימיר ליה האיך את משיביני מדבר שדרכו לחלף על דבר שאין דרכו ליתחלף. ולא הדא דרבי יושוע תתובה על דרבי אליעזר דו יכיל מימיר ליה הרי פסחו של ראובן ששחטו לשם שמעון הרי שינהו לדבר כשר ותימר חייב. רבי מאיר אומר השוחט לשם אימורי צבור פטור. א"ר לעזר דברי רבי מאיר אפילו עגל את שמע מינה תרתיי. את שמע מינה דבר שאין לו קיצבה ודבר שאין דרכו להתחליף ויש בעשייתו מצוה. דף מד,א פרק ו הלכה ה גמרא ר"ש בן לקיש אמר יש בעשייתו מצוה כגון יבמתו נדה ובא עליה ר' יוחנן אמר אין בעשייתו מצוה כגון שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבילה וביקש לוכל מזה ואכל מזה. מתניתא פליגא על רבי יומנן שבת ומל את שלאחר שבת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר הרי אין בעשייתו מצוה ור' יהושע פוטר. שמואל קפודקי' אמר למחר יש בעשייתה מצוה. אמר רבי יוחנן דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר דבר שיש בעשייתה מצוה פטור דבר שאין בעשייתו מצוה חייב. במחלוקת דף מד,ב פרק ו הלכה ה גמרא רבי שמעון אומר דבר שיש בעשייתו מצוה חייב ושאין בעשייתו מצוה פטור. כמחלוקת רבי יוסי ר' יהושע דברי רבי מאיר והוא שיהא שה תמים ובן שנה ושלמים וראוי להשתנות לשם פסח את ש"מ תלת. את ש"מ דבר שאין לו קצבה ודבר שאין דרכו להחליף ודבר שיש בעשייתו מצוה. אית לך דבר שאין לו קצבה. רבי ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. רבי יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מיניינן. רבי יוסה כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו רבי ירמיה אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מיניינן אלא שלא נתנה התורה קיצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. אמר רב חסדא דברי רבי שמעון תיפתר שהיה שם חבורה אחת שלא שחטה. אמר רבי זעירא מילתיה דרבי ינאי אמרה והוא ששכח ומל את של שבת בערב שבת מלו בשחרית רבי זעירא אמר סבר רבי ינאי פטור רבי אבא אמר חייב. וליידה מילה אמרה רבי ינאי בא להודיעך היך דרכן של תינוקות להתחלף על דעתיה דרבי זעירא כרבי ינאי על דעתיה דרב כר"מ. א"ר מנא קומי רבי יוסה מה דאמר רב חסדא כרבי שמעון. מה דאמר רבי ינאי כרבי מאיר משיבין דבר בין רבי מאיר לרבי שמעון אשכחנן פלוגא בין רבי מאיר לרבי שמעון בשיור אילין תינוקות ספיקות מה את עבד לון כדבר שיש לו קיצבה או כדבר שאין לו קיצבה. אפילו אין שם תינוק אחד למול. ואין תעבדינון כדבר שאין לו קיצבה והוא שיהא שם תינוק אחד למול. איתא חמי דף מה,א פרק ו הלכה ה גמרא הקדים זמנו פטור איחר זמנו חייב. רב הונא אמר מחלפא היא מתניתא דתני א"ר שמעון לא נחלק רבי ליעזר ורבי יהושע על מישהיה לו למול לאחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב ועל מה נחלקו על מי שהיה לו למול בערב שבת ומלו בשבת שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. א"ר יוסי בי רבי בון מן קושיי מקשי לה רבי ינאי והוא ששכח ומל את של שבת בערב שבת. רב אדא בר אחוא אמר זו דברי רבי מאיר ורבי שמעון. אבל דברי רבי יוסי אפילו דבר שאינו בעשייתה מצוה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור. פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי יוחנן דברי רבי יוסה אפילו פירש וחזר אף על הציצין שאין מעכבין את המילה. היידין רבי יוסי ההיא דתנינן רבי יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות אף בסכין של מילה כן אף במצה כן. מן מה דאמר רבי יוחנן דברי רבי יוסי אפילו פירש וחזר אפילו על הציצין שאין מעכבין את המילה הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן: דף מה,א פרק ו הלכה ו משנה שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו לערלים ולטמאים חייב לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאים פטור שחטו ונמצא בעל מום חייב שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידן או שמתו או שניטמאו פטור מפני ששחט ברשות: דף מה,א פרק ו הלכה ו גמרא אמר רבי לעזר למי נצרכה לר' מאיר אתיא דרבי לעזר כרבי שמעון בן לקיש כמה דרבי שמעון בן לקיש אמר יש בעשייתו מצוה כן רבי לעזר אמר יש בעשייתו מצוה. דף מה,ב פרק ו הלכה ו גמרא אין תימר שנייא הוא שהוא בעל מום ובעל מום אין דרכו להתחלף. הרי עגל הרי אין דרכו להתחלף ואמר ר' לעזר דברי רבי מאיר אפילו עגל. א"ר יוסי אין יסבור רבי לעזר כרבי יוחנן אתיא היא דאמר ר' יוחנן בעל מום אין דרכו להתחלף עגל דרכו להתחלף שכן נצרכה לחלל הא בגלוי חייב. אמר רבי יוחנן דר"ש הוא. ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם רשב"ל דר"ש הוא. ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יוסי בי ר' חנינה המושך ידו מפסחו גופו קרב שלמים. ר' יונה אמר שלמים כשירים ר' יוסה אמר שלמים פסולים והא תנינן פטור. סברין מימר פטור וכשר פתרון ליה פטור ופסול. ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים. והא תנינן פטור. סברין מימר פטור כשר פתרין לה פטור פסול שמואל אמר כל שאמרו בחטאת מתה כיוצא בו בפסח גופו קרב שלמים. והא תנינן פטור. סברין מימר פטור פסול פתרין לה פטור כשר. רבי יסא בשם רבי יוחנן דרבי יהודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ור' יוסה מתיר. ר' זעירא בעא קומי רבי מנא הן אשכחנן פטור וכשר. אמר ליה תנינן הכא פטור. ותנינן תמן כשר. דף מו,א פרק ו הלכה ו גמרא ועל כולם היה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. רבי לעזר בי רבי יוסי בעא קומי ר' יוסי ניחא שמתו ושנטמאו שמשכו הבעלים את ידם. מה אנן קיימין אם בחיים פסול מכשיר פסול הוא. אם לאחר שחיטה יש משיכה לאחר שחיטה מכיון שיש לו רשות למשוך פסול מכשיר הוא וטעון צורה:
מסכת פסחים פרק זדף מו,א פרק ז הלכה א משנה כיצד צולין את הפסח שפוד של רמון תוחבו מתוך פיו ועד בית נקובתו ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי ר"י הגלילי ר"ע אומר כמין בישול הוא אלא תולין חוצה לו: דף מו,א פרק ז הלכה א גמרא למה של רימון א"ר חייה בר בא כל העצים בוצצין משקין ושל רימון אינו בוצץ מזקין. מה אנן קיימין אם בלחין אפילו של רימון בוצץ אם ביבישין אפילו כל העצים אינן בוצצין. אלא כיני כל העצים יבישין מבחוץ ולחין מבפנים רימון יבש מבחוץ יבש מבפנים. תני בשם ר' יודה אומר צולה אותו בשפוד של מתכת אמרו לו והרי הוא רותח ומרתיח אמר להן כשם של עץ אינו נשרף כך של מתכת אינו מרתיח. אמרו לו לא דומה העץ למתכת שהעץ חם מקצתו לא חם כולו ושל מתכת חם מקצתו חם כולו. אית תניי תני תוחבו מבית נקובתו עד שהוא מגיע לתוך פיו. על דעתה דהדין תנייה בריי חוזר והופכו מה כיריך עבה עבד ליה ר"י הגלילי אי קריי' דרש (שמות יב) ראשו על כרעיו ועל קרבו. דף מו,ב פרק ז הלכה א גמרא מה נפק מביניהון צלייו בגדי של חולין אין תימר כיריך עבה עבד ליה ר' יוסי הגלילי פסול אין תימר קריי' דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו כשר. חתך ממנו בשר וצלייו בו אין תימר כיריך עבה עבד ליה ר"י הגלילי כשר אין תימר קריי' דרש ראשו על כרעיו ועל קרבו פסול. צלייו בחלב של קדירה אין תימר כיריך עבה עבד לה ר"י הגלילי פסול אין תימר קריי' דרש (שמות יב) ראשו על כרעיו ועל קרבו כשר. לא כן תני (שם) צלי אש לא צלי קדרה שני לה בנוגע בגופה של קדירה הדא אמרה קריי' דריש. הכל מודין בעליו שהוא סמוך מה מפליגין בעל. אבא שאול אומר על המערכה סמוך למערכה ורבנין אמרין על המערכה על גגה של מערכה. אתיא דאבא שאול כרבי עקיבה ודרבנין כרבי יוסי הגלילי. רבי אומר אפילו עשאן שני סדרין של ארבע עשרה רואין את העליונות כאילו אינן והתחתונות כשירות. ר' יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן רבי ואבא שאול בשיטת רבי מאיר בשולחן. תוך בר דברי רבי טרפון. רבי ישמעאל אומר מקולס אתיא דרבי טרפון כרבי עקיבה ודרבי ישמעאל כרבי יוסי הגלילי. דתני רבי יוסי הגלילי אומר אי זהו גדי מקולס דף מז,א פרק ז הלכה א גמרא כולו צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו. שלק מקצת או בישל מקצת אין הגדי מקולס. מכניסין גדי מקולס בלילי יום טוב הראשון של חג וביום טוב האחרון של פסח. מכניסים עגל מקולס בלילי יום טוב הראשון של פסח אבל לא גדי מקולס. תני אמר ר' יוסה תודוס אי רומי הנהיג את אנשי רומי שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים שלחו חכמים ואמרו לא אילולא שאת תודוס לא היינו מנדין אותך. מהו תודוס אמר רבי חנניה דהוה משלה פרנסתהון דרבנין. לא נמצאת מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ שכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ צריך נידוי. רבי יוסה בי רבי בון בשם רב זאת אומרת שאסור לאדם לומר לחבירו הא לך את המעות וצא וקח לך בהם בשר לפסח אבל אומר הוא לו הא לך את המעות הללו וצא וקח לי בהם בשר לצלות. רבי אימי בעי גרף את התנור וצלייו בו. אמר רבי ירמיה מה צריכה ליה כרבי יוסי הגלילי ברם כרבי עקיבה פשיטה ליה. א"ר יוסי ואפילו כרבי עקיבה צריכה ליה משל גחלים לאויר התנור נצלה לחצי שעה גחלים לאויר העולם נצלה לשעה. מה בין נצלה מקצתו מחמת התנור מה בין נצלה כולו מחמת התנור. אמר ר' יוסה בי רבי בון תנור אינו מועיל לגחלים כלום אינו אלא מכניס את הכל בשעה שהגחלים באויר התנור נצלה לחצי שעה בשעה שהגחלים לאויר עולם נצלה לשעה: דף מז,א פרק ז הלכה ב משנה אין צולין את הפסח לא בשפוד ולא באסכלה אמר ר' צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו: דף מז,א פרק ז הלכה ב גמרא צלי אש ולא צלי שפוד לא צלי קדירה לא צלי אסכלה לא צלי מתכת ולא צלי כל דבר. (שמות יב) מכות אש יכול מורר' ת"ל והיתה מחית המכוה אם מחית המכוה דף מז,ב פרק ז הלכה ב גמרא יכול עד שתעשה צלקת תלמוד לומר מכות אש הא כיצד חיתה ולא חיתה. וכן הוא אומר למטן צרבת המכוה היא עד שתקרום כקליפת השום. וכא הוא אומר הכין. אמר ר' לעזר תמן צלי אש. כי אם צלי אש שנה עליו הכתוב לעכוב ברם הכא והיתה מכות המכוה מכל מקום. אמר ר' שמואל בר אבודמא תמן חוקה תורה מעכב. הכא מאי אית לך לית לרבן גמליאל צלי אש אית ליה פסח מצרים צלי אש אין פסח הדורות צלי אש. א"ר יוסי בי רבי בון רבן גמליאל לא עבר תולדות אש כאש ורבנין עבדין תולדות אש כאש. רבן גמליאל חלוק על חכמים ועושה הלכה כיוצא בו. אילו אמר לא תאכלו ממנו כי אם צלי אש ולא נאמר נא הייתי אומר היבהבו וצלייו מותר הוי צורך הוא שיאמר נא. או אילו אמר לא תאכלו ממנו כי אם צלי אש ולא אמר ובשל הייתי אומר שלקו וצלייו יהא מותר הוי צורך הוא שיאמר ובשל. או אילו אמר אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש ולא אמר מבושל הייתי אומר בישלו וצלייו יהא מותר הוי צריך הוא שיאמר נא וצריך הוא שיאמר בשל וצריך הוא שיאמר מבושל. אבל כזית נא מבע"י אית תניי תני חיב ואית תניי תני פטור. מאן דאמ' חייב אל תאכלו ממנו נא מכל מקום ומאן דאמר פטור בשעה שהוא בקום אכול צלי הוא בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא. שבר בו עצם מבעוד יום אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור מאן דאמר חייב (שמות יא) ועצם לא תשברו בו מכל מקום ומאן דאמר פטור בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו משום ועצם לא תשברו בו בשעה שהוא בקום אכול צלי הוא משום ועצם לא תשברו בו. נגע בחרסו של תנור פסול גוף הוא ונשרף מיד. נטף מרוטבו על החרס פסול מכשי' הוא וטעון צורה. נטף מרוטבו על הסלת יקמוץ את מקומו. חייה בר אחא בשם רבי שמעון בן לקיש דף מח,א פרק ז הלכה ב גמרא הדא דתימא ברותחת אבל בצוננת אסור. א"ר לעזר לא אמרה התורה הוא לא יצלה את אחרים אלא הוא לא יצלה מחמת אחרים: דף מח,א פרק ז הלכה ג משנה סכו בשמן של תרומה אם חבורת כהנים יאכלו אם של ישראל אם חי ידיחנו אם צלי יקלו' את החיצון סכו בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים עם בני חבורה לפי שאין מוכרין מעשר שני בירושלם: דף מח,א פרק ז הלכה ג גמרא לא אמר אלא סכו הא אם טיבלו אסור. חד בר נש בישל תרנגולתא בשמן שריפה. אתא שאיל לרבי ביסנא אמר ליה אזל שולקה כיני מתניתא אין פודין מעשר שני בירושלים: דף מח,א פרק ז הלכה ד משנה חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם ולשחם הפנים וזבחי שלמי ציבור ושעירי ראשי חדשים הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחילתו אלא לאכילה: דף מח,א פרק ז הלכה ד גמרא וכל קרבנות ציבור אינן באין בטומאה. לא אתא אלא מימיר לך אע"פ שהן באין בטומאה אינן נאכלין בטומאה. בין כמאן דאמר הלחם עיקר בין כמאן דאמר כבשים עיקר. ארבעה אנון תנייה חש לון ותניתון חמשה. אית תניי תני כלהום למדין מן הפסח אית תניי תני כל א' ואחד למד במקומו. מאן דאמר כולהון למידין מן הפסח מה מועדו שנאמר בפסח דוחה את הטומאה אף מועדו שאמר בכולן דוחה את הטומאה. מ"ד כל אחד ואחד למד ממקומו מנין ליה. ואתיא כהדא דתני רבי אומר מה ת"ל (ויקרא כד) וידבר משה את מועדי ה'. לפי שלא למדנו אלא על הפסח והתמיד שידחו את השבת שנאמר בהם במועדו שאר כל קרבנות ציבור מניין. ת"ל (במדבר כט) אלה תעשו לה' במועדיכם לעומר ולקרב עמו ולשתי הלחם ולקרב עמהן לא שמענו וכשהוא אומר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל קבען חובה שכולם יבואו בטומאה. וכשם שהן באין בטומאה כך יהוא נאכלין בטומאה. גזירת הכתוב הוא דף מח,ב פרק ז הלכה ד גמרא (ויקרא ז) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. יאמר אף בפסח כן. שנייה היא שלא בא מתחילתו אלא לאכילה: דף מח,ב פרק ז הלכה ה משנה ניטמא הבשר והלב קיים אינו זורק את הדם ניטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם ובמקדשין אינו כן אלא אע"פ שניטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם: דף מח,ב פרק ז הלכה ה גמרא ודלא כר' נתן דר' נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה מ"ט (שמות יב) ושחטו אותה כל קהל עדת ישראל בין הערבים. אותו אע"פ שאין שם אלא פסח אחד כולהון יוצאין בזריקה אחת. ואיפשר כזית לכל אחד ואחד. פשיטא דא מילתה נטמא הבשר והאימורים קיימים זורק את הדם על האימורים נטמאו האימורים והבשר קיים זורק את הדם על האימורים נטמאו האימורים והבשר קיים זורק את הדם על הבשר נטמא הבשר ואבדו האימורים. א"ר שמי ההן קיימא לא כמו שנטמא הבשר ואבדו האימורין הוא את אמר קומץ אוף הכא זורק. אמר רבי תיפתר כרבי ליעזר דר' ליעזר אמר אע"פ שאין שירים. יש קומץ בטומאת עובדין. היך עבידה שחטו אותו בעלי מומין וזרקו אותו טהורין. א"ר הילא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הרי לא יגע בו טמא. והבשר כל טהור יאכל בשר. הרי יש כאן טהורים שיאכלוהו. רבי זעירא מאחר שאילו הפסח הבא בטומאה ונאכלת בטומאה והכא כמי שבא בטומאה ויידא אמר דאמר רבי היך עבידא מאחר שאין מתרין לו לזרוק כמי שבא בטומאה או מאחר שאילו עבר וזרק הורצה כמי שלא בא בטומאה. נישמעינה מן הדא דא"ר הושעיה (שמות כח) ונשא אהרן את עון הקדשים דף מט,א פרק ז הלכה ה גמרא עון הקריבים לא עון המקריבים. הפריש בין קריבים ליחיד לקריבים לצבור הקריבין ליחיד אם יש לו אומרין לו הבא ואם לאו אין מתירין לו לזרוק את דמו עבר וזרק הורצה המקריבים ליחיד בין שיש לו בין שאין לו לא הורצה הקריבין לצבור אם יש אומרים לו הבא ואם לאו מתירין לו לזרוק בתחילה המקריבין לצבור בין שיש לו בין שאין לו עבר וזרק הורצה. אמר רבי לעזר מתניתא בבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה. שחטו בטהרה ונטמא הציבור יזרק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר בטומאה רבי לא בשם רבי יוחנן רבי נתן היא דרבי נתן אמר יוצאין בזריקה אבל אכילה שחטו בטהרה. ונטמא הדם הציבור יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה. רבי ירמיה בשם ר"י מפני מראית העין שלא יאמרו ראינו פסח בא בטהרה ונזרק בטומאה. מעתה לא יזרק הדם בטומאה שלא יהו אומר ראינו פסח שבא בטהרה ונזרק בטומאה. הא סופך מימר דר' נתן היא מודה רבי נתן בחולה ובזקן. מודה רבי נתן היא בחבורה שנטמא עובד שלהן שהן נדחין לפסח השני. מודה רבי נתן בחבורה שנמצאת יבולת בעור' שהן נדחין לספח השני. חמש חבורות שנתערבו עורות פסחיהן ונמצאת יבולת בעורה של אחת מהן כולהון יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני. סברי מימר דרבי נתן היא דף מט,ב פרק ז הלכה ה גמרא תיפתר דברי הכל במיטמא בספק קבר התהום וכרבי נתן זורק את הדם. רבי יוחנן רבי ישמעאל בשם רבי יהושע כתוב אחד אומר (במדבר יח) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז וגו' וכתוב אחד אומר (ויקרא יז) וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פסח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח לה'. עד שיהא שם או בשר לאכילה או אימורין להקטר. תמן תנינן נטמאו שיריה נשרפו שיריה עבדו שיריה כמידת רבי אליעזר כשירה וכמידת רבי יהושע פסולה. שלא בכלי שרת פסולה רבי ישמעאל מכשיר הקטיר קמצו פעמים כשירה. על דעתיה דרבי אליעזר אם אין דם אין בשר אע"פ שאין בשר יש דם. אם אין קומץ אין שיריים אע"פ שאין שיריים יש קומץ. על דעתיה דר' יהושע אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם. אם אין קומץ אין שיריים אם אין שיריים אין קומץ. א"ר מנא תיפתר כר' אליעזר דרבי אליעזר אמר אף על פי שאין שיריים יש קומץ א"ר יוסה בי רבי בון רב ורבי יוחנן תריהון אמרין מודה רבי יהושע שאם עבר וזרק את הדם שהורצה: דף מט,ב פרק ז הלכה ו משנה ניטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהור יעשו בטומאה ניטמא מיעוט הקהל הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני: דף מט,ב פרק ז הלכה ו גמרא מאן תנא רוב ר"מ דתני ר"מ אומר היא מחצית כל השבטים. היא מחצית כל שבט ושבט ובלבד רוב. ר' יודה אומר דף נ,א פרק ז הלכה ו גמרא חצי כל שבט ושבט ובלבד רוב שבטים שלימים שבט אחד גורר כל השבטים. ר"מ אומר כל השבטים קרויים קהל ר' יודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל מה נפק מביניהון גרירה. ר"מ אומר אין שבט אחד גורר כל השבטים ר' יודה אומר שבט אחד גורר כל השבטים. אתיא דר' יודה כר"ש כמה דר"ש אמר שבט אחד גורר כל השבטים כן רבי יודה אומ' שבט אחד גורר כל השבטים אע"ג דרבי יודה אמר שבט אחד גורר כל השבטים מודה הוא שתהא הוריה מלשכת הגזית. א"ר יוסה טעמא דהן תנייה (דברים טז) מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. מה טעם דר' יודה (במדבר טו) ונסלח לכל עדת בני ישראל מה טעמא דר"ש (שם) כי לכל העם בשגגה. מה מקיים ר"ש טעם דר' יודה ונסלח לכל עדת בני ישראל פרט לנשים ולקטנים מה מקיים ר' יודה טעם דר"ש כי לכל העם בשגגה פרט לשתחילתה בזדון וסופה בשגגה. ר' אבון בשם ר' בנימין בר לוי קרייא מסייע למ"ד כל שבט ושבט קרוי קהל. (בראשית לד) גוי וקהל גוים יהיה ממך ואדיין לא נולד בנימין. א"ר חייה בר בא כשם שהן חולקין כאן כך הם חלוקין בטומאה דתני היה הציבור חציים טהורין וחציין טמאים. הטהורין עושין את הראשון והטמאים השני דברי ר"מ ר' יהודה אומר הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. אמרו לו אין הפסח בא חציין אלא או כולם יעשו בטהרה או כולם יעשו בטומאה. מנו אמרו לו כר' יודה דף נ,ב פרק ז הלכה ו גמרא דתנינן תמן נטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרים. ר' יהודה אומר שניהם יצאו לבית השריפה שאין קרבן ציבור חלוק. וחכמים אומרים הטמא בטומאתו והטהור יאכל. ר' יוסה בי ר' בון בשם ר' יוחנן מני אמרו לו חכמים שהן כשיטת ר' מאיר. על דעתיה דרבי מאיר ההן מחצה על מחצה מה את עבד ליה כרובה במיעוט אין תימר כרוב הטהורים אינן עושין את הראשון אין תימר במיעוט הטמאין אין עושין את השני. אמר רבי יוסה לא אמר רוב טהורים אינן עושין את הראשון ורוב טמאין אינן עושין את השני לא אמר אלא רוב טמאין לא ידחו לפסח שני. על דעתיה דרבי יודה ההן מחצה על מחצה מה את עבד ליה. רבי בא משם רב מטמאין אחד בשרץ שמואל אמר משלחין אותו לדרך רחוקה. אתיא כמאן דאמר היחיד מכריע על הטומאה ברם כמ"ד אין היחיד מכריע על הטומאה משלחין שנים. דרב כר"א כמה דא"ר לעזר היה הציבור מגעי נבילות מגעי שרצים עושים בטומאה שאין שם מים לטבול אבל אם יש מים לטבול אינן עושין בטומאה. א"ר לעזר הבא בטומאת כלי שרת הבא בטומאה הוא בא בטומאת כלי שרת הבא בטומאת ידים הבא בטומאת סכינין. היה ציבור שליש זבין שליש טמאין שליש טהורין. ר' מנא בשם חזקיה זבין וטמאין רבין על הטהורין ועושין בטומאה וזבין אינן עושין לא הראשון ולא את השני. א"ר זעירא דף נא,א פרק ז הלכה ו גמרא הזב עשו אותו כמומר בהורייה כמה דתימר תמן מומר בהורייה אינו לא מעלה ולא מוריד אוף הכא אינו לא מעלה ולא מוריד. בני חבורה שנטמא אחד מהן ואין ידוע איזהו צריכין לעשות פסח שני. ציבור שנטמא אחד מהן ואין ידוע איזהו ר' זעיר' אמר יעשו בטומא' תני ר' הושעיה יעשו בספיקן. לא מסתברא דלא כהדא דתני ר' הושעיה שלא לענוש ליחיד כרת. רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש להורייה הילכו אחר ישיבת ארץ ישראל לטומאה הילכו אחר רוב נכנסין לעזרה. מה בכל כת וכת משערין או אין משערין אלא כת הראשונה בלבד. אמר רבי יוסה ברבי בון עד שהן מבחוץ הן משערין עצמן. א"ר יהושע בן לוי דראייה הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים. רבי תנחומא בשם ר' חונה טעמא דר' יהושע בן לוי (מלכים א ח) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו וגו': דף נא,א פרק ז הלכה ז משנה הפסח שנזרק דמו ואח"כ נודע שהוא טמא הציץ מרצה נטמא טומאת הגוף אין הציץ מרצה מפני שאמרו נזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף נטמא טומאת התהום הציץ מרצה: דף נא,א פרק ז הלכה ז גמרא מתניתא בשנטמא משירד לאוירו של כלי אבל אם נטמא עד שהוא מלמעלן נעשה כמקבל מים. מניין לספק קבר התהום. רבי יעקב בר אחא בשם רבנין (במדבר ט) או בדרך רחקה לכם מה לכם בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגלוי. עד כדון עושי פסח נזיר מניין. רבי יוחנן בשם ר' (במדבר ו) וכי ימות מת עליו מה עליו שהוא בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגלוי. ציבור שנטמא בספק התהום מהו שירצה עליו את הציץ. קל וחומר מה אם היחיד דף נא,ב פרק ז הלכה ז גמרא שהורעת כוחו בטומאה ידועה ייפיתה כוחו בספק קבר התהום ציבור שייפיתה כוחו בטומאה ידועה אינו דין שייפיתה כוחו בספק קבר התהום. קל שאת מיקל ביחיד את מחמר בציבור. קל שאתה מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה בשביל שלא ידחה לפסח שני. את מחמיר עליו בצבור שאם נתוודע לו לאחר זריקה ייעשה כמו שנטמא לפני זריקה בשביל שלא יאכל הבשר. קל שאת מיקל בנזיר טהור שאם נתוועד לו לפני זריקה יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה שלא יביא קרבן טומאה את מחמיר בנזיר טמא שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמו שנטמא וחזר ונטמא מביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד כהדא דתנא נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד. עובד של פסח מהו שירצה עליו את הציץ. קל וחומר ומה אם הבעלים שהורעתה כוחן בזקן ובחולה ייפיתה כוחן בספק קבר התהום. עובד שייפיתה כוחו בזקן ובחולה אינו דין שתייפה כוחו בספק קבר התהום לא אם אמרת בבעלים שייפיתה כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה תאמר בעובד שהורעתה כוחו בשאר כל הטמאים שבשנה הואיל והורעת כוחו בשאר כל הטמאות של כל השנה תורע כוחו בטמא מת בפסח. מיי כדון ר' נחמן בשם ר' מנא לכם בין לו בין לעובד שלו. עד כדון עושי פסח נזיר מניין ר' יוסה בשם רב חסדא הוינן סברין מימר עליו לא על העובד שלו. מן מה דתני היא נזיר היא עושה פסח הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין. איזהו קבר תהום המת שנקבר בקש ובתבן ובעפר ובצרורות אבל אם נקבר במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים אינו עושה קבר התהום. כללו של דבר כל שאת יכול לפנותו עושה קבר תהום. וכל שאין את יכול לפנותו אינו עושה קבר התהום. וקש ותבן אין את יכול לפנותו מתניתא דלא כרבי יוסי דרבי יוסי אמר דף נב,א פרק ז הלכה ז גמרא תבן וביטלו בטל. רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא דברי הכל היא. מאן דאמר רבי יוסי בשבלל בעפר. יש תבן שהוא כעפר ויש עפר שהוא כתבן תבן שאין עת עתיד לפנותו הרי הוא כעפר עפר שאת עתיד לפנותו הרי הוא כתבן. דבית ר' ינאי אמרי חופהו מחצלות בטל. איתא חמי מילאה מחצלות לא בטל חיפהו מחצלות בטל מילהו חייות צריכה. ר' זריקן רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש אפילו רק. איזהו קבר התהום כל שאין אדם זוכרו וחש לומר שמא אחד בסוף העולם יודע בחזקת החי כחי. תיפתר שמצאו קמצוץ. תני אין לך עושה קבר תהום אלא המת בלבד הא נבלה לא ק"ו מה אם המת שאינו עושה משכב ומושב עושה קבר תהום נבלה שהיא עושה משכב ומושב אינו דין שתעשה קבר תהון. לאי זה דבר נאמר אין לך דבר עושה קבר תהום אלא המת בלבד להוציא משכב ומושב. תמן תנינן כל הזבחים שקיבל דמן זר אונן וטבול יום מחוסר בגדים מחוסר כיפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ערל טמא יושב עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי חבירו פסל. דרומאי אמרו בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת אנן קיימין אבל בטמא מת אינו מחלל. מאחר שהותר מכלל טומאה לרבים בפסח. מתיב ר"ש בן לקיש לדרומאיי מה אם הבעלים שייפית' כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה הורעתה כוחן בטמא מת בפסח עובד שהורעתה כוחו בשאר טמאות של כל השנה אינו דין שתורע כוחו בטמא מת בפסח. ועוד ששנה ר' הציץ מרצה על טומאת הדם אין הציץ מרצה על טומאת הגוף. אין תימר בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת אנן קיימין דף נב,ב פרק ז הלכה ז גמרא לית יכיל דתנינן מטמא טומאת תהום הציץ מרצה. מה עבדין לה דרומאיי פתרין לה בבעלים. והא תנינן נזיר פתרין לה בעובדין. על דעתיה דרשב"ל לא שנייא היא בעלים היא עובדין. א"ר ירמיה הרי זה ק"ו שיש עליו תשובה דאינון יכלין מימר ליה לא אם אמרת בבעלים שהורעתה כוחן בזקן ובחולה תאמר בעובד שייפיתה כוחו בזקן ובחולה. וכל ק"ו שיש עליו תשובה בטל קל וחמר. אמר רבי חנניה הרי זה ק"ו שיש עליו תשובה דאינון יכלין מימר ליה לא אם אמרת בבעלים שמילת זכריו ועבדיו מעכבין אותו תאמר בעובד שאין מילת זכריו ועבדיו מעכבין אותו. וכל ק"ו שיש עליו תשובה בטל ק"ו. רבי יצחק בר גופתא בעיא קומי רבי מנא אילו יחיד בפסח למד מן הציבור בפסח עובד בשאר ימות השנה למד מן הציבור בפסח. ר' אמי בעי ההן טמא מה את עבד לי בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת. והתנינן מחוסרי כפרה אם משטבל הוא מחלל לא כל שכן עד שלא טבל. ההן טבול יום מה את עביד ליה בטבול יום מן המת. איתא חמי טמא מת אינו מחלל לא כל שכן טבול יום מן המת. אלא טבול יום מן השרץ. איתא חמי טבול יום מן המת אינו מחלל לא כל שכן טבול יום מן השרץ. אמר רבי שמואל רב יודן מגעי זבין. רבנן דקיסרין פתרין כולה בזב טבול יום שראה אחת טמא מת שראה שתים מחוסר כיפורים שראה שלש. על דעתין דרומאיי מגע זב כזב. נישמעינה מן הדא דאמר רבי אליעזר בשם ר' הושעיה (שמות כח) ונשא אהרן את עון הקדשים עון הקריבים לא עון המקריבין מהו עון הקריבין דם זב לא מגע זב. ודכוותה עון המקריבין מגע זב. הדא אמרה היה הציבור מגעי זבין ומגעי זבות אינן עושין בטומאה: דף נב,ב פרק ז הלכה ח משנה נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכ' נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן הציקנים שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה: דף נג,א פרק ז הלכה ח גמרא ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יוסי בן חנינה כדי לפרסמו להודיע שקילקל בו. אמר הריני שורפו לפני הבירה מעצי עצמו אין שומעין לו. לא צורכה דלא אמר הריני שורפו על גגי מעצי עצמי כל שכן אין שומעין לו. רבי ירמיה בשם רבי הילא להודיע לבוא אחריו שהוא צוייקן. תדע לך בכל אתר לא צווח ליה צוייקן וכא את צווח ליה צוייקן. קל הקילו באכסניי. אמר ר' יוחנן מגדל היה עומד בהר הבית והיה קרוי בירה רבי שמעון בן לקיש אמר כל הר הבית קרוי בירה (דברי הימים א כט) ולעשות הכל ולבנות הבירה אשר הכינותי: דף נג,א פרק ז הלכה ט משנה הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד נטמאו הבעלים או שמתו תעובר צורתו ויצא לבית השריפה ר"י בן ברוקה אומר אף ישרף מיד שאין לו אוכלין: דף נג,א פרק ז הלכה ט גמרא תני רבי חייה פסול פגול גוף הוא ונשרף מיד. נטמאו בעלים או שמתו פסול מכשיר טעון צורה. א"ר יוסה מתניתא אמרה כן פסח שיצא או שנטמא פסול גוף הוא ונשרף מיד נטמאו הבעלים או שמתו פסול מכשיר הוא וטעון צורה. רבי חמא בר עוקבה בשם ר' יוסה בר חנינה רבי נחמיה ר' יוחנן ברוקה שניהם אמרו דבר אחד דתני א"ר נחמיה וכי מפני אנינה נשרף והא לא נשרף אלא מפני הטומאה שאילו מפני אנינה נשרף היה לשלשתן לישרף. דבר אחר והלא פינחס היה עמהן. דבר אחר והלא מותר לאוכלו מבערב. על דעתיה דרבי נחמיה ישרוף וימנה. סבר רבי נחמיה שלשתן נשרפו. היה לו לפינחס לוכל ואדיין לא נתמנה כהן גדול. והיה לו לאהרן לוכל מבערב. סבר רבי נחמיה אנינה לילה תורה. דף נג,ב פרק ז הלכה ט גמרא א"ר ירמיה אוף ר"י הגלילי דכוותהון תנינן תמן חטאת שקיבל דמה בשני כוסות יצא אחד מהן לחוץ הפנימי כשר. נכנס אחד מהן לפנים ר"י הגלילי מכשיר בחיצון וחכמים. פוסלין. אמר ר"י הגלילי ומה אם במקום שמחשבה פוסלת בחוץ לא עשה בה המשואר כיוצא מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים אינו דין שלא נעשה המשואר כנכנס. נכנס לכפר אע"פ שלא כפר פסול דברי ר"א ר' שמעון אומר עד שיכפר ר' יודה אומר אם הכניס ושגג כשר. כל הדמים פסולין שנתנו ע"ג המזבח לא הורצה הציץ אלא טמא שהציץ מרצה על טמא ואינו מרצה על היוצא. א"ר לעזר תדע לך שהוא פסול מכשיר כר"י הגלילי שהרי חבירו מבחוץ והוא כשר. תדע לך שהוא פסול גוף כרבנן שהרי הוא במחיצתו והוא פסול. רבנן דרשין מפני שלא נכנס מקצת דמה לפנים (ויקרא י) אכול תאכלו אתה. הא אם נכנס מקצת דמה לפנים יפה עשיתם ששרפתם ר"י הגלילי דרש מפני שלא נכנס כל דמה לפנים אבל תאכלו אתה האם אם נכנס כל דמה לפנים יפה עשיתם ששרפתם. מה טעמא דרבנן (ויקרא ו) וכל חטאת אשר יובא מדמה אפילו מקצת דמה מה טעמא דר"י הגלילי (ויקרא י) הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה. כהדא דתני ר"י הגלילי אומר אין כל העניין הזה מדבר אלא בפרים הנשרפין ובשעירים הנשרפים ליתן עליהן לא תעשה על אכילתן וללמד שפסוליהן נשרפין בבית הבירה. אמרו לו מניין לחטאת שאם נכנס מדמה לפנים תהא פסולה לא מן הדין קרייא הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה הא אינו אומר מדמה אלא כל דמה. תשובה לר' עקיבה שהיה אומר מדמה לא כל דמה: דף נד,א פרק ז הלכה י משנה העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ואם חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב: דף נד,א פרק ז הלכה י גמרא עצם שאין עליו בשר ר' יוחנן אמר אסור לשוברו ר"ש בן לקיש אמר מותר לשוברו. מתיב ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש והא תנינן העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ויקוץ מפני המוח שבקולית ויחלוץ את הבשר מהן עצם ויהנה מן העצם. סברין מימר אין חולצין את הפסול אמר ר"א ואפילו תימר חולצין פתר לה כר' יעקב דר' יעקב אמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם. ר' אימי בשם ר' לעזר מה טעם אמרו העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר שהשורף יש בו משום שובר. שמואל אמר נמנין על מוח שבראש ואין נמנין על מוח שבקולית נימנין על מוח שבראש שהוא יכול להוציאו דרך האוזן ואין נמנין על מוח שבקולית שאין יכול להוציאו אלא דרך שבורה. ר' יוחנן אמר נימנין על מוח שבקולית ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אין נמנין על מוח שבקולית ואם נמנה נמנה. על דעתיה דר' יוחנן וישרף וימנה מפני אבדן קדשים. על דעתיה דשמואל ישרף וימנה דף נד,ב פרק ז הלכה י גמרא סבר שמואל כר' יעקב דר' יעקב אמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם. מה חמית מימר (שמות יב) ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו אחר שני בקרי' אחר בוקרו של ארבעה עשר ואחר בוקרו של חמשה עשר. וכתיב (ויקרא ז) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף מהו להצית את האור במדורת חמץ מאן דיליף מן הנותר אסור מאן דלא יליף מן הנותר מותר. אמר רבי בון בר חייה ירדו לה כשיטת רבי ישמעאל כמה דרבי ישמעאל אמר תמן תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום ובין בלילה והכא עיבר זמנו נשרף בין ביום ובין בלילה: דף נד,ב פרק ז הלכה יא משנה כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך וראשי כנפים והסחוסין השובר את העצם בפסח טהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה את הארבעי': דף נד,ב פרק ז הלכה יא גמרא גידים הרכים ר' יוחנן אמר נמנין עליהן ר"ש בן לקיש אמר אין נמנין עליהן. רבי יעקב ר' אחא בשם ר' זעירה מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן מחלפה שיטתיה דר"ש בן לקיש. דאיתפלגון דתנינן תמן אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של יישוב ר' יוסה אומר אף עור של חזיר הבר. עור חטרת גמל הרכה עור הראש של עגל הרך עור בית הפרסות עור בית הבושת ועור השליל ועור שתחת האליה ועור האנקה והכח והלטאה והחומט. ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור האדם. ר' יוחנן בן נורי אומר שמנה שרצים יש להן עורות א"ר יוחנן דף נה,א פרק ז הלכה יא גמרא לא שנו אלא לאיסור ולטומאה אבל ללקות עור הוא ואין לוקין עליו משום נבלה. ר"ש בן לקיש אמר משנה שלימה שנה רבי בון לאיסור בין ללקות בין לטומאה. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש תמן הוא עבד ליה בשר וכא לא עבד ליה בשר. אמר רבי יודה בר פזי שנייא היא תמן שהוא עור ועור סופו להקשו'. כל שכן מחלפה שיטתיה דר"ש בן לקיש מה אין תמן שסופו להקשות הוא עבד ליה בשר כאן שאין סופו להקשות לא כל שכן. א"ר אבין טעמא דר"ש בן לקיש ואכלו את הבשר לא גידים. רבנן דקיסרין א"ר חייה ר' איסי חד מיחלף וחד כהדין תניי. מאן דמחלף לית ליה כילין קישוי'. וכמה ישבור ר' יוסי ור' זעירא בשם ר' יוחנן עד כדי שתהא היד מחגרת. ר' יונה א"ר זעירא ור' בא תריהון בשם רבי יוחנן חד אמר כדי שתהא היד מחגרת וחורנה אמר אפילו צפורן. מ"ד יד כל שכן צפורן מ"ד צפורן אבל יד לא. ר' יוחנן ור"ש בן לקיש תריהון אמרי לעולם אינו חייב עד שישבור עצם שיש עליו בשר וממקום בשר. ר' יעקב בר אחא אמר שמואל בר אבא בעי מעתה לעולם אינו חייב עד שיטול אבן וירסס עצם לחייב על כל עצם ועצם. הדא דתימר בהתרייה אחת אבל בשתי התריות שכן אפילו עצם אחד ושברו וחזר ושברו חייב שתים. ר' ירמיה בעי הדא פליגא על ר' שמעון בן לקיש דר' שמעון ב"ל אמר עצם שאין עליו בשר מותר לשוברו לא אמר אלא שלא ילקה הא לאסור אסור: אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים. רבי אבון בשם ר"א מתניתא כשבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא כבא בטהרה ולוקין על שבירתו. דף נה,ב פרק ז הלכה יא גמרא מתיב ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש והא תנינן עצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר ויקוץ. מפני מוח. ויחלוץ בשר מן העצים ויקוץ. שלא לפקע תחת הבשר: דף נה,ב פרק ז הלכה יב משנה אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך ובמוקדשין קוצץ בקופיץ שאין בהן שבירת העצם מן האגף ולפנים כלפנים ומן האגף לחוץ כלחוץ החלונות ועובי החומה כלפנים: דף נה,ב פרק ז הלכה יב גמרא ר' סימון ר' יהושע בן לוי בשם בר פדייה הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים עד כדי עונשן בכזית מהו שיפסלו בתרומה ק"ו אם מטמאין את הידים לפסול בתרומה הן עצמן לא כ"ש. ההן יוצא מה את עבד ליה מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים אין תימר ההן יוצא מטמא את הידים פיגול ונותן אינן פוסלין בתרומה אין תימר פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה ההן יוצא לא גזרו עליו כלום דלא כן יטמא צד החיצון וצד הפנימי. א"ר אבין מאן אית ליה דבר טמא מחמת עצמו לא רבי מאיר. לא כן אמר רבי יוחנן כל הדברים טהורין ברובן כיון שחיתך רובן לאו כפרוש הוא. יהא כמגיעי בו ויהא פסול. א"ר חנניה דף נו,א פרק ז הלכה יב גמרא במחתך כל שהוא ומשליך. ר' בא בשם רב יהודה לא קידשו תחת האגוף שבירושלם. ר' ירמיה בשם רב שמואל בר רב יצחק כדי שיהו מצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ודכוותה לא קידשו תחת האגוף של הר הבית כדי שיהו זבין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. מצורע אין לו איכן להגן זב יש לו איכן להגן זב יש לו איכן להגן בכל ירושלם. רבי יוחנן בר מדייא בשם רבי פינחס מן מה דאנן חמיי רבנן שלחין סנדליהון תחת האגוף של הר הבית הדא אמר שלא קידשו תחת האגוף של הרב הבית. רב שאול לרבי חיי רבה גגנות ירושלם מה הן א"ל מן מה דמתלין מתלא פיסחא כזיתא והלילה מתבר אגרייא הדא אמרה גגות ירושלם קודש. ר' ירמיה ר' מיישא רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב גגות ירושלם חול. והא תנינן מן האגוף ולפנים כלפנים מן האגוף ולחוץ כלחוץ פתר לה בגג מבוצר לאויר חצר הא מתניתא. והא תנינן החלונות ועובי החומה כלפנים. עוד היא בגג מבוצר לאויר חצר היא מתניתא. ואתיא כההיא דאמר רבי אחא בשם רבי חיננ' (איכה ב) ויאבל חיל וחומה. שורא ובר שורא. אם עובי החומה קידשו כל שכן חלון א"ר אחא בחלון שעל גבי האגוף נצרכה אף ע"ג דתימר לא קידשו תחת האגוף של ירושלם חלון שע"ג האגוף קודש. תני בשם ר' יהודה מחילות שתחת ההיכל חול וגגות ההיכל קודש ר' אימי בשם ר"ש בן לקיש מתניתא אמרה כן מדורה היתה שם ובית כסא של כבוד וזה היה כבודו מצאו נעול יודע שיש שם אדם פתוח ידוע שאין שם אדם. א"ר יוסה וכי צואה טומאה והלא אינה אלא נקיות. ויידא אמר דא יוצא והולך לו במסיב' ההולכת תחת הבירה ונרות דולקין מיכן ומיכן עד שהוא מגיע לבית הטבילה. אם קודש הוא ילך לו בקצרה: דף נו,א פרק ז הלכה יג משנה שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכין פניהן אילן ואוכלין ואלו הופכין פניהן אילך ואוכלין והמיחם באמצע וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל והכלה הופכת את פניה ואוכלת: דף נו,ב פרק ז הלכה יג גמרא כתיב (שמות יב) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה אין לי אלא חוץ לבית חוץ לחבורה מניין ת"ל לא תוציא חוצה. א"ר יודה מיכן שאם הוציא חוץ לחבורה שהוא מתחייב. א"ר מנא אמר קרייא לא תוציא חוצה ונן אמרין אם חוץ לחבורה שהוא מתחייב לא כ"ש חוץ לבית. רבי אימי בעי הוציא מחבורה לחבורה כשני זיתים חייב שתים משום לא תוציא מן הבית ומשום לא תוציא חוצה. נמנו על הפסח הוציא אחד כזית חייב. שנים שלשה פטורין מפני שבני חבורתן ראוין להמשך אצלן אלא שהן עוברין בעשה. וכרבי שמעון אפילו בעשה אינן עוברין דתני (שם) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשני מקומות יכול אף אוכליו יהו אוכלין אותו בשני מקומות תלמוד לומר (שם) בבית אחד יאכל. הא כיצד פסח נאכל בשני מקומות ואין אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות. רבי שמעון אומר אף אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות. מה מקיים רבי שמעון בבית אחד יאכל שלא תהא חבורה מקצתה אוכלת בפנים ומקצתה אוכלת בחוץ. יחיד שהוציא כזית חוץ לחבורה מפני שבני חבורתו ראויים לימשך אצלו נפטר מלא תעשה. רבי חייה בר בא בעי למה לי כרבי שמעון אפילו כרבנן מפני שבני חבורתן ראויין לימשך אצלן נפטרו מלא תעשה אפילו בעשה לא יהו. שמש שאכלן כזית והוא בצד התנור אם היה פיקח ממלא את כריסו ממנו. אם רצו לחלוק לו כבוד באין ואוכלין עמו בצד התנור ואם לאו נותנין לו חלקו ואוכל במקומו. דף נז,א פרק ז הלכה יג גמרא תמן אמר דרבי שמעון היא. ולא שמיעין דאמר רבי הילא רבי איסי רבי אליעזר בשם רבי הושעיה הכל מודין בתחילה שהן חולקין בסוף שאינן חולקין מה פליגין בשהיו יושבין ואוכלין ופקעה עליהן הקורה ר' שמעון אומר עוקרין הן חלקן ואוכלין במקום אחר ורבנן אמרין אינן עוקרין את חלקן ואוכלין במקום אחר. ר' חייא בר בא א"ר יוסי בן חנינה בעי מעתה המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל אתא ר' שמואל ר' אבהו בשם ר' יוחנן המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל. א"ר זעירא ותניי תמן יחיד שהוציא כזית חוץ לחבורה חייב ולא פסל עצמו מפני חבורתו הדא אמרה אפילו לא אכל אין תימר אכל למה לי לא פסל עצמו מבני חבורתו. א"ר יוסה כיון שהוציאו פסלו אפילו אכל דבר פסול אכל ויידא אמר דא יש שובר אחר שובר אין מוציא אחר מוציא. או הדא אמרה כיון שהוציאו פסלו. או הדא אמרה המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל. פשיטא דא מילתא התחילו אלו ונטמאו אלו זכו טהורין בחלקן של טמאין ולא עוד אלא אפילו התחילו אלו ונטמאו הן זכו טהורין בחלקן של טמאין. אבל התחילו אלו ונטמא אחד מהן לא זכו טהורין בחלקן של טמאין. יחיד מפשיט ידו בכל הבית ואין חבורה מפשטת ידה בכל הבית. והא תנינן שתי חבורות. לא אמר אלא שתים הא אחת לא. והא תנינן המיחם באמצע. מקום שהשמש מוכיח עליו שם הוא חבורתו. דף נז,ב פרק ז הלכה יג גמרא והא תנינן הכלה הופכת פניה ואוכלת אמר ר' חייה בר בא מפני הבושה:
מסכת פסחים פרק חדף נז,ב פרק ח הלכה א משנה האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה בעלה תאכל משל בעלה הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה שחט עליה אביה שחט עליה בעלה תאכל ממקום שהיא רוצה יתום ששחטו עליו אפיטרופין יאכל ממקום שהוא רוצה עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם חציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו: דף נז,ב פרק ח הלכה א גמרא א"ר יוחנן ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן חוץ מדעתן ואלו הן זב וזבה ויולדת ומצורע שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה. ניחא זב וזבה ומצורע ויולדת. ויש קטנה יולדת. לא כן אמר רבי רדיפה ר' יונה בשם רב חונה עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות היא ובנה מתים משהביאה שתי שערות היא ובנה חיים עיברה עד שלא הביאה שתי שערות וילדה משהביאה שתי שערו' היא חיה ובנה מת. מיי כדון שכן אדם מפריש על בתו קטנה. מכיון שהשיאה לא כבר יצאת מרשות אביה. אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת וכאן סוטה קטנה אין את יכול דאמר רבי זעירה ר' יוסה בשם רבי יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון ליאסר על בעלה. וחרשת אין את יכול דכתיב (במדבר ה) דאשה אמן אמן. אמר רבי אבין שנייא היא דף נח,א פרק ח הלכה א גמרא דכתיב (דברים יד) ושמחת אתה וביתך. ר' ירמיה בשם רבי יוחנן אדם קובע על חבירו קרבן נזיר שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. רבי זעירא בשם ר' יוחנן אדם קובע על חבירו חטאת חלב שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. ר' זעירא בשם ר"א אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. אמר ר"א מתניתא אמרה כן האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה אביה שחט עליה בעלה תאכל משל בעלה מה נן קיימין אם בממחין סתם האשה ממחה לומר אצל בני אני רוצה אם כשאינן ממחין מתניתא בממחין אתא. ר' ירמיה בשם ר' יוחנן מתניתא בממחין לה הדא פליגא על דר' אלעזר דר"א אמר אדם שוחט פסחו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו שלא מדעתו. שנייא היא פסח שנייה היא חטאת. פסח לכשתגדיל ראוי הוא להתכפר בו חטא' לכשתגדי' אינו ראוי להתכפר בה. אמר ר' יוחנן ברגל רדופין שנו. אי זהו רגל רדופין אמר רבי יוסה בי רבי בון זה רגל ראשון שאביה רודפת דף נח,ב פרק ח הלכה א גמרא לבית בעלה. לא הלכה רגל הראשון. רגל השני מהו שיעשה רגל רדופין לעולם יש לה רגל רדופין. אלמנה מהו שיהא לה רגל רדופין נישמעינה מן הדא הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה. אי הדא אמרה לעולם יש לה רגל רדופין אי הדא אמרה אלמנה יש לה רגל רדופין. א"ר יוסה בי רבי בון תיפתר שיש לה בנים ואין לה בעל וסתם האשה ממחה לומר אצל בני אני רוצה. אמר רבי לעזר פסחן של נשים רשות ודוחין עליו את השבת ר' יעקב בר אחא בשם רבי אלעזר פסחן של נשים ושל עבדים רשות כל שכן דוחין עליו את השבת. מצתן מה היא ר' לעזר אמר חובה רבי זעירא אמר רשות. רבי הילא אמר דברי הכל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לר' זעירא חזרת מצה ופסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות מתניתא מסייעא לר' הילא (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות לחם עני את שהוא בבל תאכל חמץ הרי הוא בקום אכול מצה ונשים הואיל והן בבל תאכל חמץ הרי הן בקום אכול מצה. והא תנינן כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבין והנשים פטורות. אמר ר' מנא חומר היא מצות עשה שהיא באה מכח בלא תעשה. ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות. דף נט,א פרק ח הלכה א גמרא תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים דברי ר"מ ר' יוסה אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין צ"ל הראשון. ר"ש בן אלעזר אומר האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני. מה טעמא דר"מ (שמות יב) איש שה לבית אבות אם רצו לבית מה טעמא דר' יוסי איש שה לבית אבות כ"ש לבית. מ"ט דר' לעזר בי ר"ש איש לא אשה מה מקיימין רבנן איש פרט לקטן. א"ר יונה ואפילו כמ"ד פסחים של נשים רשות שנייא היא שהדבר מסויים שלא יקבע הדבר חובה: יתום ששחטו עליו הפיטרופין יאכל ממקום שהוא רוצה. מתניתא ביתום קטן אבל ביתום גדול נעשה כממנה עצמו על ב' פסחים כאחת דתני ר' חייה הנמנה על שני פסחים כאחת אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון. א"ר יוסי מתניתא אמרה כן שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון. עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם ר' יוסה אומר אין רשות לרבו לומר לו איפשי שתמנה על הפסח אבל אומרים לו איפשי שתמנה על זה אלא על זה. פעמים שהוא נמנה על שלשה פסחים כאחת היך עבידא עבד של שני שותפין צריך להימנות על הפסח שיחרר אחד מהן חלקו צריך להימנות על פסח אחר שיחררו שניהן צריך להימנות על פסח אחר. שמואל בר אבא בעי עבד מהו שיאכל משלשת' א"ר יוסי אם אומר את עבד לא יאכל משלשתן מעתה לא ימנה על הפסח שמא ימלך רבו וישחררו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה. ר' יעקב בר אחא א"ר זעירא בעי הרב מהו שיצא בהקדש העבד. ולא מתניתא היא האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח. מתניתא מדעת רבו מה צריכא ליה שלא מדעת רבו חציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו. ר' חייה בשם רבי יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקדושיו ודכוותה גירש דף נט,ב פרק ח הלכה א גמרא אין חוששין לגירושיו שמואל אמר חוששין לגירושיו אתיא דשמואל כר' יודה דתנינן תמן גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יודה מחייב וחכמים פוטרין: דף נט,ב פרק ח הלכה ב משנה האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה ישחוט גדי וטלה ואימר אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי ואם טלה אמר לי רבי הטלה שלו וגדי שלי שכח רבו מה אמר לו שניהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני: דף נט,ב פרק ח הלכה ב גמרא תני ר' חייה הנמנה על שני פסחין כאחת אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון א"ר יוסה מתניתא אמרה כן שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון ר' לעזר ורבי יוחנן תריהון אמרין דר' נתן היא דר' נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה. ר' חזקיה בשם רבי בא בר ממל תיפתר ששכח רבו בין שחיטה לזריקה. א"ר חזקיה מתיב חד מן רבנן ואמרין הוא היה. והא תנינן שכח רבו מה אמר לו ישחוט גדי וטלה. א"ר יוחנן הפרי' פסחו עד שלא נתגייר ונתגייר עד שלא נשתחרר ונשתחרר. עד שלא הביא ב' שערות והביא שתי שערות צריך להמנות על פסח אחר. א"ר יודן כל הספיקות דר' נתן אינון חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו ספק בלילה זרק ספק ביום זרק נעשה כספק כפרה וספק כפרה כיפר: דף נט,ב פרק ח הלכה ג משנה האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מנת מי שיעלה מכם ראשון לירושלם כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו לעולם אין נימנין עליו עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד נימנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט רבי שמעון אומר עד שיזרק עליו את הדם: דף נט,ב פרק ח הלכה ג גמרא אמר רבי יוחנן לית כאן הריני שוחט אלא הריני מפריש דף ס,א פרק ח הלכה ג גמרא ולמה תנינתה הריני שוחט בשביל לזרזו. רבי לעזר בשם רבי הושעיה תניי בית דין הוא שיהא זה מפריש את פסחו וזה מפריש את מעותיו ממנה אותו על שלו והמעות יוצאין לחולין מאיליהן. מה יוצא לחולין וחוזר וקדש או לכך הקדישו משעה ראשונה. מה נפק מביניהן הפריש ק' מנה לפסחו והמנה אותו על חמשים אין תימר יוצא לחולין וחוזר וקדש שאר המעות חולין הן אין תימר לכך הקדישו משעה ראשונה שאר המעות הקדש הן. רבי יעקב בר אחא אמר שמואל בר אבא בעי הגע עצמך שהימנה אותו על חנם. מה אית לך יוצא לחולין וחוזר וקדש. מיליהון דרבנן אמרי שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. תמן תנינן נתן לה כספים הרי אלו מותרים יינות שמנים וסלתות כל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור. ר' שמעון בן לקיש אמר בממנה אותו על פסחו ועל חגיגתו הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש אין תימר שהוא יוצא לחולין וחזר וקדש יהא אסור משום אתנן. פתר לה בשלא נכנס לתוך ידו כלום. תדע לך דתנינן תמן דף ס,ב פרק ח הלכה ג גמרא מקריב עליו קיני זבים קיני יולדות לא בשלא נכנס לתוך ידו כלום אוף הכא בשלא נכנס לתוך ידו כלום. ר' יעקב בר אחא בשם ר' אימי איתפלגון ר' יוחנן ור"ש בן לקיש חד אמר מקדישין וחד אמר אין מקדישין. רבנן דקיסרין מפרשין להון ר' יוחנן אמר בתחילה בי"ט רשב"ל אמר אין מקדישין בתחילה בי"ט. אית תניי תני הולך לו אצל מוכרי טלאים אית תניי תני הולך לו אצל מוכרי פסחים מ"ד הולך אצל מוכרי טלאים כמ"ד מקדישין מ"ד הולך לו אצל מוכרי פסחים כמ"ד אין מקדישין. הדא אמרה אינו יוצא לחולין וחוזר וקדש אין תימר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקדש יהא אסור משום מקדיש ותנינן אין מקדישין. ר' חנניא ור' מנא חד אמר במקדיש למחר וחורנה אמר במקדיש לבדק הבית. אמר רבי שמי ואפילו כמ"ד במקדיש בעזרה משום שבות שהתירו במקד' מניין שהן נמנין ת"ל (שמות יב) במכסת נפשות. מניין שהן ממניין נאמר כאן שה נאמר במצרים שה מה זה שנאמר במצרים חי לא שחוט אף זה שנאמר כאן חי לא שחוט. מה טעמא דר"ש אילו מתו בין שחיטה לזריקה שמא אין הבעלים מתכפרין. מה בין מתו מה בין משכו הבעלים את ידיהם ממנו: דף ס,ב פרק ח הלכה ד משנה הממנה אחרים עמו על חלקו רשאין ליתן לו את שלו והוא אוכל משלו והן אוכלין משלהם: דף ס,ב פרק ח הלכה ד גמרא בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך ואכול לעצמך לא סוף דבר פסח אלא אפילו עשו סינבול רשאין לומר לו טול חלקך ואכול לעצמך. אם היו מכירין אותו לכך התנו עמו בשעה ראשונה. רב הונא אמר הפריש פסחו ואמר על מנת שלא יימנה אחר עמי אין אחר נמנה עמו הפרישו סתם דף סא,א פרק ח הלכה ד גמרא כל מה שיבואו מינוייו הם. רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא מתניתא אמרה כן ואם ימעט הבית מלמד שהן מתמעטין והולכין בלבד שיהא שם אחד מבני חבורה הראשונה ואחד מבני חבורה השנייה דברי ר' יודה ר' יוסה אומר בין מן הראשונה בין מן השנייה בלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא. אין תימר כל מה שיבואו מינוייו הן הן בני חבורה הראשון הן בני חבורה השנייה. מה נפק מביניהן הפרי' פסחו ומשך ידו ונמנה אחר עמו על דעתיה דרב חונה כשר על דעתיה דרב זעירא פסול על דעתיה דרב חונה הקדש יחיד הוא והקדש יחיד עושה תמורה על דעתיה דר' זעירא הקדש שותפין הוא ואין הקדש שותפין עושה תמורה. נמנו עליו מאה בני אדם כאחת רב חונה אמר יש כזית לכל אחד ואחד כשר ואם לאו פסול. אמר ר' זעירא מקום שיש כזית לכל אחד ואחד מהם כשר ואם לאו פסול ותני כן נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו עד מקום שיש כזית לכל אחד ואחד מהם כשר ואם לאו פסול: דף סא,א פרק ח הלכה ה משנה זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי ראה שלש שוחטין עליו בשמיני וכן שומרת יום כנגד יום שוחטין עליה בשני ראה שני ימים שוחטין עליה בשלישי הזבה שוחטין עליה בשמיני: דף סא,ב פרק ח הלכה ה גמרא תני רבי חייה נדה שוחטין עליה בח' בועל נדה שוחטין עליו בז' א"ר יוסה הדא אמרה שבועל נדה טהור ביום הז' שלו: דף סא,ב פרק ח הלכה ו משנה האונן והמפקח בגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין החולה והזקן שהן יכולין לוכל כזית שוחטין עליהן ועל כולן אין שוחטין עליהן בפני עצמן שלא יביאוהו את הפסח לידי פסול לפיכך אם אירע בהן פסול פטורין מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח בגל שהיה טמא מתחילתו: דף סא,ב פרק ח הלכה ו גמרא ר' יוסי בי ר' בון אבא בר בר חנה בשם ר' יוחנן מתניתא בשחבשוהו ישראל אבל אם חבשוהו עכו"ם (תהילים קמד) אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. בנתון חוץ לירושלם אבל בנתון בתוך ירושלם אפילו לא הבטיחו כמי שהבטיחו. רבי יונה ורבי יוסי תריהון בקדמית' הוינן אמרין ישראל ערל מזין עליו ולא הוינן אמרין כלום. תנא רבי סימון בר זבדי קומי רבי הילא נאמר כאן (שמות יב) ואז יקרב לעשותו ונאמר להלן אז יאכל בו מה אז שנאמר להלן עד שיהא כשר בשעת אכילה אף אז שנאמר כאן עד שיהא כשר בשעת שחיטה. פעמים שהוא נעשה כיוצא בהם פעמים שהן נעשים כיוצא בו. פעמים שהוא נעשה כיוצא בהם בגל ארוך אני אומר נזרק עליו הדם עד שלא הגיע לטומאה פעמים שהן נעשין כיוצא בו דף סב,א פרק ח הלכה ו גמרא בגל עגול. אירע בהן פסול בין שחיטה לזריקה הן נעשין כיוצא בו בגל עגול: דף סב,א פרק ח הלכה ז משנה אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ור' יוסי מתיר אפילו חבורה של מאה שאינן יכולין לוכל כזית אין שוחטין עליהן ואין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים: דף סב,א פרק ח הלכה ז גמרא א"ר יוחנן טעמא דר' יודה (דברים טז) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך. מה מקיים ר' יוסי טעמא דר' יודה פתר לה כר"א בן מתיא דתני ר"א אומר יכול יהא היחיד מכריע על הטומאה תלמוד לומר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד. אמר רבי יוחנן מודה רבי יודה שאם עבר וזרק את הדם שהורצה עבר ושחט מתירין לו לזרוק. תני אין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים מפני שהן מרבין בתיפלה. תני בר קפרא שלא יביאו את הקדשים לידי ביזיון. רבי יעקב בר אחא בשם ר' איסי אין עושין חבורה של גרים מתוך שהן מקולקלין אין מדקדקין בו והם מביאין אותו לידי פסול: דף סב,א פרק ח הלכה ח משנה אונן טובל ואוכל פסחו לערב אבל לא בקדשים השומע על מתו ומי שנתלקטו לו עצמות טובל ואוכל בקדשים גר שנתגייר ערב פסחים בית שמאי אומרים טובל ואוכל את פסחו לערב וב"ה אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר: דף סב,א פרק ח הלכה ח גמרא א"ר יוסי בי ר' בון מתניתא בשנעשה אונן משעה ראשונה בין שחיטה לזריקה אבל אם נעשה אונן לאחר כפרה כבר הורצה ותני כן אי זו היא אנינה משעת מיתה ועד שעת קבורה דברי רבי וחכמים אומרים כל היום כולו. אשכחת חמר קלת וחמרת. על דר' קלת וחמרת. על דרבנן קלת על דר' מת ונקבר בשעתו על דעתיה דר' אינו אסור אלא אותה שעה בלבד על דעתיה דרבנן אסור כל היום כולו. קלת על דרבנן מת ונקבר דף סב,ב פרק ח הלכה ח גמרא לאחר שלשה ימים על דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום על דעתיה דרבי אסור עד שלשה ימים. אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חונה תריהון אמרין מודה ר' לחכמים שאינו אסור אלא אותו היום בלבד ותני כן רבי אומר תדע לך שאין אנינות הלילה תורה שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב. והרי אנינות יום עשו אותה תורה. רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא תיפתר בשנקבר עם דימדומי החמה ולית שמע מינה כלום. ר' אבהו בשם ר' לעזר אין אנינה אלא למת בלבד דכתיב (ישעיהו ג) ואנו ואכלו פתחיה התיב ר' חייה בר אדא והכתיב (ישעיהו יט) ואנו הדיגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה א"ר חיננא כיני מתניתא אין אנינה טמאה אלא למת בלבד. תני יום שמועה כיום קבורה לקרע ולאיבול ולספירת שבעה ולספירת שלשים ולאכול בקדשים הרי הן כליקוטי עצמות. וליקוט עצמות טובל ואוכל בקדשים. ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חסדא תיפתר שנקבר משחשיכה וזה וזה טובלין ואוכלין את פסחיהן לערב. וקבורה אוכלת בקדשים א"ר יוסה בי ר' בון תרתיהון בשמיע'. שמע שמת לו מת מאתמול טובל ואוכל בקדשים שמע שנתלקטו לו עצמות מאתמול טובל ואוכל בקדשים. תני המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוטי עצמות א"ר אחא הדא דאת אמר בארון של אבן אבל בארון של עץ יש בו משום ליקוטי עצמות. א"ר יוסה ואפילו בארון של עץ אין בו משום ליקוטי עצמות איזהו ליקוטי עצמות המעבירן באפיקריסין ממקום למקום. ר' חגיי בשם ר' זעירא ליקט עצמות כשמוען ותני כן ליקט עצמות מלקט עצם עצם משיתאכל הבשר. תני אין שמועה לליקוט עצמות אמר רבי חגי דף סג,א פרק ח הלכה ח גמרא והוא ששמע למחר אבל אם שמע בו ביום יש שמיעה לליקוט עצמות. ויש שיעור לליקוט עצמות. תנא ניקומכי קומי ר"ז אין שיעור לליקוט עצמות כהדא ר' מנא הורי לר' הלל דכיפרא לקרוע ולהתאבל כר' אחא. ושלא להיטמות כר' יוסי. תני ליקוט עצמות אין אומר עליהן קינים ונהי ואין אומרין עליהן לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים. אלו הן ברכות אבלים מה שהן אומרים בבית הכנסת אלו הן תנחומי אבלים מה שהן אומרים בשורה. תני אבל אומר עליהן דברים מהו דברים רבנן דקיסרין אמרין קילוסין. מה טעמון דב"ש (במדבר לא) אתם ושביכם מה אתם לא נטמאתם עד שנכנסתם לברית אף שביכם לא נטמאו עד שנכנסו לברית מה טעם דב"ה אתם ושביכם מה אתם טעונין הזייה בשלישי ובשביעי אף שביכם טעונין הזייה בשלישי ובשביעי. ואינו מחוור דאמר רב חייה בר יוסף גידול בר בנימין בשם רב מודיי ב"ה שאם עבר וזרק את הדם שהורצה. נזיר שנטמא בספק רשות היחיד ואינו בפסח. ר' הושעיה רבה אמר הנזיר מגלח. רבי יוחנן אמר אין הנזיר מגלח דתנינן תמן כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה ועל ביאת המקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה ועל ביאת המקדש. היידינו ספק רבי יוחנן אמר ראשה דפירקא. הושעיה רבה אמר ההן דהכא יחיד שנטמא ובספק רשות היחיד בפסח רבי הושעיה רבה אמר ידחה לפסח שני. ר' יוחנן אמר משלחין אותו לדרך רחוקה ואתיא כיי דמר רבי יוחנן נטמא בטומאת בית פרס. משלחין אותו דרך רחוקה. צבור שנטמא בספק רשות היחיד בפסח רבי יוחנן אמר יעשו בספיקן. רבי הושעיה רבה אמר יעשו בטומאה. אף ר' הושעיה מודה שיעשו בספיקן לא אמר רב הושעי' אלא לחימרין. ר' יוחנן בשם ר' בניי ישראל ערל מזין עליו שכן מצאנו שקיבלו אבותינו במדבר הזייה ערלים. אמר רב חסדא אתיא כמאן דאמר באחד עשר מלו דף סג,ב פרק ח הלכה ח גמרא ברם כמאן דאמר בעשירי מלו לא קיבלו הזייה ערלים. אמר רבי אבון מכל מקום לא מנו להזייה ערלים. ר' לעזר בשם ר' חנינה מעשה בכהן ערל שהיזה והוכשרו הזיותיו ותני כן ר' אליעזר בן יעקב אומר איסרטיוטות היו שומרי צירין בירושלם וטבלו ואכלו פסחיהן לערב:
מסכת פסחים פרק טדף סג,ב פרק ט הלכה א משנה מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני א"כ למה נאמר (במדבר ט) טמא או בדרך רחוקה שאלו פטורין מן ההכרת ואלו חייבין בהכרת: דף סג,ב פרק ט הלכה א גמרא טמא לנפש. אין לי אלא טמא לנפש אנוסים או שוגגין מנין ת"ל (במדבר ט) איש איש ריבה עד כדון כר"ע. כרבי ישמעאל תני רבי ישמעאל לא טמא נפש כהרי דרך רחוקה ולא דרך רחוקה כהרי טמא נפש הצד השוה שבהן שלא עשה את הראשון יעשה את השני אף אני ארבה אנוסין או שוגגין שלא עשו את הראשון יעשו את השני. מזיד מניין א"ר זעירא והאיש לרבות את המזיד. אנן תנינן שגג או נאנס. תני ר' חייה שגג או הזיד א"ר יוסה מתניתא אמרה כן שאלו פטורין מן ההכרת ואלו חייבין בהכרת מה אית לך חייב בהכרת לא מזיד טמא לנפש. אין לי אלא טמא לנפש טמא זיבה וטמא צרעת מניין תלמוד לומר טמא מת ריבה מה תלמוד לומר טמא נפש אלא איש טמא נפש נדחה לפסח שני ואין ציבור טמא נפש נדחה לפסח שני. טמא זיבה וטמא צרעת נדחין לפסח שני. טומאת עבודה זרה עשו אותו כטומאת זיבה וטמא צרעת. ניתן לישראל לבנות הבית הבחירה. יחיד עושה פסח שני ואין צבור עושין פסח שני. ר' יודה אומר ציבור עושה פסח שני שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שני הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב נ) כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה וגו'. אית תניי תני דף סד,א פרק ט הלכה א גמרא מעברין את השנה מפני הטומאה אית תניי תני אין מעברין את השנה מפני הטומאה מאן דאמר אין מעברין את השנה מפני הטומאה מה מקיים כי אכלו את הפסח בלא ככתוב. שעיברו את ניסן ואינו מעובר אלא אדר ואתייא כיי דמר ר' סימון בר' זבדי גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח. כתיב (דברי הימים ב כט) ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וביום שמונה לחדש והלא ביום אחד היו יכולין לבער כל ע"ז שהיה שם אמר רבי אידי מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר כתיב (דברי הימים ב ל) כל לבבו הכין לדרוש האלהים ה' אלהי אבותיו. רבי סימון בר זבדי ור' שמואל בר נחמני חד אמר אפילו עשה כמה בטהרת הקדש לא יצא ידי טהרת הקדש וחורנה אמר אפילו כל מעשים טובים שעשה לא יצא די טהרת הקדש. ששה דברים עשה חזקיה מלך יהודה על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו ואלו שלשה שהודו לו כיתת נחש הנחושת והודו לו גירר עצמות אביו על מיטה של חבלים והודו לו גנז טבלה של רפואות והודו לו ואלו שלא הודו לו קיצץ דלתות ההיכל ולא הודו לו סתם את מוצא מימי גיחון ולא הודו לו עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו. היה הציבור חציין זבים וחציין טמאין רב אדא בר אהבה אמר זבין נעשין אצל טמאין כטמאין אצל טהורין אינן עושין זבין נדחין לפסח שני רב חונה אמר אין תשלומין לפסח הבא בטומאה. היה הציבור רובן טהורין ומיעוטן טמאין מתו מן הטהורין בין שחיטה לזריקה אחר מי את מהלך אחר שחיטה או אחר זריקה אין תימר אחר שחיטה אינן עושין בטומאה אין תימר אחר זריקה עושים בטומאה. היה ציבור רובן טמאין ומיעוטן טהורין ומת מן הטמאין בין שחיטה לזריקה אחר מי את מהלך אחר שחיטה או אחר זריקה אין תימר אחר שחיטה עושין בטומאה אין תימר אחר זריקה אינן עושין בטומאה: דף סד,א פרק ט הלכה ב משנה ואיזהו דרך רחוקה מן המודיעית ולחוץ וכמידתה לכל רוח דברי ר' עקיבה ר' אליעזר אומר מאסקופת עזרה ולחוץ א"ר יוסי לפיכך דף סד,ב פרק ט הלכה ב משנה נקוד על ה"א לומר לך מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מאסקופת העזרה ולחוץ: דף סד,ב פרק ט הלכה ב גמרא רבי סימון אמר אתפלגון ר' חייה רבה ובר קפרא חד אמר כדי שיבוא ויאכל וחורנא אמר כדי שיבוא ויזרוק ואפילו כמ"ד כדי שיבוא ויאכל והוא שיהא בתוך אלפים לתחום עד שלא חשיכה. אמר רבי זעירה ותניי תמן היה נתון מן המודיעית ולפנים ורגליו רעות יכול יהא חייב ת"ל (במדבר ט) וחדל יצא זה שלא חדל. היה נתון מן המודיעית ולחוץ והסוס בידו יכול יהא חייב ת"ל ובדרך לא היה. יצא זה שה שהיה בדרך. היה נתון מן המודיעית ולפנים קודם לשש שעות יצא לו קודם לשש שעות יכול יהא חייב ת"ל וחד לעשות החדל בשעת עשייה חייב שלא בשעת עשייה פטור ר' אבהו בשם ר' יוחנן שניהן מקרא אחד הן דורשין שם שם חד אמר חוץ לעשייתו וחורנה אמר חוץ למחיצתו. חברייא בשם ר' יוחנן (שם) והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה יצא זה שהיה בדרך. ר' זעירה בשם ר' יוחנן כשהוא מזהיר הוא מזכיר רחוקה כשהוא אונס אינו מזכיר רחוקה. ורבנן אמרי בשעה שהכתב רבה על הנקודות את דורש את הכתב ומסלק את הנקודה ובשעה שהנקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב. א"ר אע"פ שאין שם אלא נקודה אחת מלמעלן את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב. ה"א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה: דף סד,ב פרק ט הלכה ג משנה מה בין פסח הראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובבל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו וזה וזה טעונן הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת: דף סה,א פרק ט הלכה ג גמרא כתיב (שמות יב) לא ישאירו ממנו עד בקר אם לאכל זה מצות עשה שבו. ועצם לא תשברו בו זה מצות לא תעשה שבו. וכשהוא אומר (שם) ככל חקת הפסח יעשו אתו יכול שאני מרבה לביעור חמץ ולאכילת מצה כל שבעה ת"ל (שם) על מצות ומרורים יאכלהו אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו אלא מצות ומרורים בלבד וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר כלל ופרט הכל בכלל יכול יהו כל הדברים מעכבין אותו ת"ל על מצות ומרורים יאכלהו אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו אלא מצות ומרורים בלבד. אית תניי תני על השני הוא ענוש כרת על הראשון אינו ענוש כרת אית תניי תני על הראשון ענוש כרת על השני אינו ענוש כרת ואית תניי תני בין על הראשון בין על השני ענוש כרת מ"ד על הראשון הוא ענוש כרת (במדבר ט) חטאו ישא בראשון מ"ד על השני הוא ענוש כרת חטאו ישא בשני מ"ד בין על הראשון בין על השני ענוש כרת חטאו ישא בין על הראשון בין על השני. מ"ד על השני אינו ענוש כרת אא"כ לא עשה את הראשון (שם) כי קרבן ה' לא הקריב במועדו בראשון חטאו ישא בשני. א"ר יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק כתיב (ישעיהו ל) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג בא ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחריב ונמצא למד ממנו. מה זה טעון הלל אף זה טעון הלל. אי מה זה טעון חגיגה אף זה טעון חגיגה אמר ר' זעירא כליל התקדש חג. את שהוא טעון הלל טעון חגיגה את שאינו טעון הלל אינו טעון חגיגה ודוחה את הטומאה. אמרת כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה ואת אמר דוחה את הטומאה: דף סה,א פרק ט הלכה ד משנה הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות ואם אכלו פטורין בכרת ור"א פוטר אף על ביאת מקדש: דף סה,א פרק ט הלכה ד גמרא תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר מאי טעמא דר"ש (ויקרא ז) והבשר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים את שהוא מותר לטהורין חייבין עליו משום טומא' יצא פסח שבא בטומאה יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות. את שאינו מותר לטהורין אין חייבין עליו משום טומאה. אכל עולה אכל אימורין מאחר שאין מותר לטהורין אין חייבין עליו. דף סה,ב פרק ט הלכה ד גמרא נכנס בלילה נכנס קודם לשש שעות אמר רבי יוסי אין יסבור רבי אליעזר כרבי שמעון מה טעמא (ויקרא יב) בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא את שהוא חייב על אכילת קודש חייב על ביאת המקדש ואת שאינו חייב על אכילת קודש אינו חייב על ביאת המקדש אין יסבור רבי שמעון כרבי לעזר מה טעמא בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא את שהוא חייב על ביאת המקדש חייב על אכיל' קודש ואת שאינו חייב על ביאת המקדש אינו חייב על אכילת קודש: דף סה,ב פרק ט הלכה ה משנה מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו מבעשור וטעון הזייה ואגודות אזוב על משקוף ועל שתי המזוזות ונאכל בחפזון ולילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה: דף סה,ב פרק ט הלכה ה גמרא אית תניי תני דוקים ותבלולים פוסלין בו אית תניי תני אין דוקים ותבלולים פוסלין בו מאן דאמר דוקים ותבלולים פוסלין בו ניחא דכתיב (שמות יב) שה תמים מאן דאמר אין דוקים ותבלולים פוסלין בו מה קמיים שה תמים אפילו בקרבנות בני נח אינו. לא כן א"ר יסא פשט ר' לעזר לחברייה (בראשית י) מכל החי מכל בשר שיהו שלמין באיבריהן. תמן יש מהן למזבח ברם הכא אין מהם למזבח. ר' חונה בשם ר' ירמיה מכיון שכתיב בה כפרה כקדשים כמי שיש מהם למזבח ותני כן שלשה מזבחות היו לאבותינו במצרים משקוף ושתי מזוזות. אית תניי תני ארבעה סף ומשקוף ושתי מזוזות אית תניי תני סף כלי אית תניי תני סף אסקופה. מאן דאמר סף כלי (מלכים א ז) ואת הספות והמזמרות והמזרקות מאן דאמר סף אסקופה (יחזקאל מג) בתתם ספם את ספי מאן דאמר כלי ניחא דכתיב (שמות יב) מן הדם אשר בסף. מאן דאמר סף אסקופה מה מקיים סף כלי. מביא סף כלי ונותן על האסקופה וטובל ומזה. תני בן בג בג אומר שה תמים אין גיזה תמימה והתני (ויקרא א) מן הצאן להוציא את החלקים שבהן אמר רבי אבון להוציא מה שחלקה לך התורה רובע ונרבע ומוקצה ונעבד. אמר רבי יוסה אף רבי יוסי הגלילי דכוותהון. דתני רבי יוסי הגלילי אומר אומר אני שלא היה פסח מצרים אלא יום אחד בלבד שנאמר (שמות יג) לא יאכל חמץ היום: דף סו,א פרק ט הלכה ו משנה א"ר יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש אר"ע אני אפרש הפסח שנמצא קודם לשחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו לאחר שחיטה הפסח קרב שלמים וכן תמורתו: דף סו,א פרק ט הלכה ו גמרא ר' יודן בעי אף בתמורת אשם כן. תמורת אשם קריבה ותמורת אשם אינה קריבה. א"ר יוסה פסח שהקריבה בשחרית אינה פסח עולה שהקריבה בשחרית עולה היא. חמיר בו בג' עשר ר' זעירה אמר תמורתו קריבה שלמים ר' שמואל בר רב יצחק אמר אין תמורתו קריבה שלמים ר' שמואל בר רב יצחק אמר אין תמורתו קריבה שלמים חייליה דרב שמואל בר רב יצחק מן הדא לאחר הפסח יביא שלמים וכן תמורתו. אין תימר המיר בו בי"ג ותמורתו קריבה שלמים ויתיבניה לא מוטב ללמד תמורת פסח מפסח ולא ללמד תמורת שלמים מפסח. ר' הילא בשם שמואל מתו בעלים בשלשה עשר גופו קרב שלמים. תמן תנינן וולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעלים ושעיברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום. וולד חטאת דאיתפלגון ציבור שהפריש נקבה וכן נשיא שהפריש שעירה. ר' ירמיה אמר לא קדשה וולדה קרב רבי יוסה אומר קדשה וולדה מת דף סו,ב פרק ט הלכה ו גמרא חייליה דר' יוסי מן הדא אין את יכול לומר וולד חטאת בציבור שאין הציבור מביאין נקבה לא אמר אלא אין את יכול הא אם הקדישה קדשה. אמר רבי יוסי בי ר' בון יאות א"ר ירמיה ולא דר' שמעון היא דרבי שמעון אמר נקבה לעולה לא קדשה אלא הקדיש דמים. ותמורת חטאת דאיתפלגון המיר בו בשלש' עשר ר' זעירא אמר תמורתו קריבה שלמים ר' שמואל בר רב יצחק אמר אין תמורתו קריבה שלמים. וחטאת שמתו בעלים ימות כיי דמר ר' הילא בשם שמואל מתו בעליו בשלשה עשר גופו קרב שלמים. ולמה אמר בי"ד כל עמא מודיי כל שנרא' לקב בפסח אין גופו קרב שלמים. ושעיברה שנתה כיי דאמר רב חסדא בשעיברה שנתו בין ראשון לשני. ר' הילא בשם רבי יוחנן בשעיבר זמן כפרתו ושאבדה ונמצאת ברי מותר ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים. ובעלת מום ר' זעירה בעא קומי רבי יסא לא מסתברא ההן בעל מום דתנינן הכא כאבוד הוא. א"ל אנא סבר כן הפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו לא הספיק להקריב את הב' עד שנמצא הראשון והרי שניהן עומדין אית תניי תני מצוה להקריב את הראשון אית תניי תני מצוה להקריב את השני ותני שמואל כן בורר את היפה שבהן והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים בי"ו ר' ליעזר אמר הוא עצמו קרב שלמים בי"ו אתיא דר' כר' לעזר ושמואל תניתא בשיטתיה דתני ר' אומר אין חטאת אלא שנמצאת מאחר שכיפרו בה בעלים אין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכיפרו הבעלים: דף סו,ב פרק ט הלכה ז משנה המפריש נקיבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה המפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו דף סז,א פרק ט הלכה ז משנה לשם פסח אלא לשם שלמים: דף סז,א פרק ט הלכה ז גמרא מתניתא לאחר כפרה וכר"ש דתני קודם לפסח תהא רועה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה פסח. לאחר הפסח תבוא שלמים. ר"ש אומר קודם לפסח תימכר שלא במום לאחר הפסח תבוא שלמים. לא כן סברינן מימר כל שנראה ליקרב בפסח אין גופו קרב שלמים. פתר לה בשהפריש מעות: דף סז,א פרק ט הלכה ח משנה הפסח שנתערבה בזבחים כולן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המותר מביתו נתערב בבכורות ר"ש אומר אם חבורת כהנים יאכלו: דף סז,א פרק ט הלכה ח גמרא תני אין לוקחין שביעית בכסף מעשר ר' יוסה אמר במחלוקת. א"ר יונה דברי הכל היא אוכלי תרומה זריזין הן התיב ר' חנניא קומי ר' מנא והתנינן נתערב בבכורות ר"ש אומר אם חבורת כהנים יאכלו ותני עלה יאכלו כמור שבהן. אמר ליה אוכלי פסחים בשעתן זריזין הן כאוכלי תרומה תדע לך דתנינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו ותנינן משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה: דף סז,ב פרק ט הלכה ט משנה חבורה שאבד פסחה אמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון אוכל משלו והן אוכלין עמו אם שלהן נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהן כאחת הוא אוכל משלו והם אינן אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני אמר להן אם איחרתי צאו ושחטו עלי הלך ומצא ושחט והן לקחו ושחטו אם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחט שניהן כאחת הן אוכלין משלהן והוא אינו אוכל עמהן ושלו יצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני אמר להן ואמרו לו אוכלין כולם מן הראשון ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה לא אמר להם ולא אמרו לו אינן אחראין זה בזה. שתי חבורות שנתערבו פסחיהן אלו מושכין להן אחד ואלו מושכין להן אחד. אחד מאלו בא לו אצל אלו ואחד מאלו בא לו אצל אלו וכן הן אומרים אם שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמניתה על שלנו ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונימנינו על שלך וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה וכך היו אומרין: דף סז,ב פרק ט הלכה ט גמרא א"ר יוחנן דר' נתן היא דר' נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה. תני בר קפרא יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטיפשים וכן שלמה אומר (משלי יז) גם אויל מחריש חכם יחשב. ואין צורך לומר חכם מחריש: דף סח,א פרק ט הלכה י משנה שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן השוק זה בא אצל זה וזה בא אצל זה וכך הוא אומר אם שלי הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמניתה על שלי ואם שלך הוא הפסח ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך: דף סח,א פרק ט הלכה י גמרא א"ר יוחנן דר' יודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ורבי יוסי מתיר. הא של ארבעה עשר לא לא כן א"ר יוחנן דר' יודה היא. א"ר יוסי כל גרמא אמרה דהיא דרבי יודה דתנינן תמן אין שוחטין פסח ליחיד דברי רבי יודה ורבי יוסי מתיר:
מסכת פסחים פרק ידף סח,א פרק י הלכה א משנה ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפילו מן התמחוי: דף סח,א פרק י הלכה א גמרא מתניתא דר' יודה דתני ערב שבת מן המנחה ולמעלן לא יטעום אדם כלום עד שתחשך כדי שיכנס לשבת בתאוה דברי ר' יודה ר' יוסה אומר אוכל והולך דף סח,ב פרק י הלכה א גמרא עד שעה שהוא משלים. מפסיקין לשבת דברי ר' יודה ר' יוסה אומר אין מפסיקין מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי בן חלפתא שהיו מסובין בערב שבת בעכו וקדשה עליהן השבת אמר לו ר' שמעון בן גמליאל לרבי יוסי בן חלפתא רצונך שנפסוק לשבת. אמר לו כל יום היית מחבב דברי לפני רבי יהודה ועכשיו את מחבב דברי ר' יהודה בפני הגם לכבוש את המלכה עמי בבית. אמר לו אם כן לא נפסוק שלא תיקבע הלכה בישראל כר' יהודה. לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי. ר' יהודה בשם שמואל זו דברי ר' יהודה ור' יוסה אבל דברי חכמים פורש מפה ומקדש. מהו לוכל מיני כיסנים מהו לוכל מיני תרגימא. ר' יודן נשייא סחה וצחא שאל לר' מנא בגין דאתא צחי מהו נישתי. א"ל תני ר' חייה אסור לאדם לטעום כלום עד שתחשך. א"ר לוי האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. תני ר' יודה בן בתירה אומר בין חמץ בין מצה אסור רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי רבי לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה לא מצה מן הדא דר' לוי ולא חמץ מן הדא דר' יודה בן בתירה ור' תלמידי דר' יודה בן בתירה הוה. לא תלמידיה דר' יעקב בן קודשיי הוה. אלא בגין דהוה בכור. אמר רב מנא רב יונה אבא הוה בכור והוה אכיל. אמר רב תנחומא לא מן הדא אלא מן הדא ר' איסתניס הוה כד אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא ולמה לא הוה אכיל הכא ביממא כדי שיכנס לשבת בתאוה. אמר רב לוי ולפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד וכאן להיות אוכלין מסובין להודיע שיצאו מעבדות לחירות. ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אותו כזית שאדם יוצא בו בפסח צריך לאוכלו מיסב. ר' יוסי בעא קומי ר' סימון אפי' עבד לפני רבו אפילו אשה לפני בעלה א"ל כר' ע"כ שמעתי. א"ר ר' חייה בר אדא לפי שאין ערב לאדם לוכל מן הקופה וכאן אפילו מן התמחוי. תני צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל במה משמחן ביין. רבי יודה אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין. אמרין הוה רבי טרפון עביד כן. מניין לארבעה כוסות רבי יוחנן בשם ר' ר' בנייה כנגד ארבע גאולות (שמות ו) לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגומר והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי רבי יהושע בן לוי אמר כנגד ארבעה כוסות של פרעה (בראשית מ) וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו וגו'. רבי לוי אמר כנגד ארבעה מלכיות ורבנן אמרי כנגד ד' כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם (ירמיהו נה) כי כה אמר ה' אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החימה וגו' כוס זהב בבל ביד ה' (תהילים עה) כי כוס ביד ה' (תהילים יא) ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם מהו מנת כוסם רבי אבין אמר דף סט,א פרק י הלכה א גמרא דיפלי פוטירין כדיפלי פוטירין אחר המרחץ וכנגד עתיד הקב"ה להשקות את ישראל ארבעה כוסות של נחמות (תהילים טז) ה' מנת חלקי וכוסי (תהילים כג) דשנת בשמן ראשי כוסי רויה והדין (תהילים קטז) כוס ישועות אשא תריין. תמן תנינן המוציא יין כדי מזיגת הכוס. ר' זעירא שאל לרבי יושיה כמה הוא שיעורן של כוסות א"ל נלמוד סתום מן המפורש דתני ר' חייה ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית יין באיטלקי. תמן תנינן מפנין אפילו ד' וחמש קופות. רבי זעירא שאל לרבי יושיה כמה היא שיעורה של קופה אמר ליה נלמוד סתום מן המפורש דתנינן תמן בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלישכה. רבי יוסי בי רבי בון בשם ר"י דר' יודה היא דתני מים כדי גמייה ר' יודה אומר כדי מזיגת המוזג. מזוג בכמה נישמעינה מן הדא מים כדי גמייה רבי יודה אומר כדי מזיגת הכוס יין כדי גמייה רבי יודה אומר כדי מזיגת הכוס. כמה הוא שיעורן של כוסות רבי מנא אמר טירטרטין ורביע. מהו לשתותן בכרך אחד מן מה דאמר רבי יוחנן הלל אם שמען בבית הכנסת יצא הדא אמרה אפילו שתיין בכרך אחד יצא. מהו לשתותן מפוסקין כלום אמרו שישתה לא שישתכ'. אם שותה הוא מפוסקין אינו מישתכר. מהו לצאת ביין של שביעית תני רב הושעיה יוצאין ביין של שביעית מהו לצאת בקונדיטון מן מה דתני בר קפרא קונדיטון כיין הדא אמרה יוצאין בקונדיטון. מהו לצאת בהן מזוגין מן מה דתני רבי חייה ארבע כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמר רבי ירמיה מצוה לצאת ביין אדום שנאמר (משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם. תני מבושל כדי תבל מהו לצאת ביין מבושל רבי יונה אמר יוצאין ביין מבושל רבי יונה כדעתיה דרבי יונה שתי ארבעתי כסוי דלילי פסחא וחזיק רישיה עד עצרתה רבי יודה בי רבי אלעי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא וחזיק רישיה עד חגא חמתי' חדא מטרונה אפוי נהירין אמר' לי' סבא סבא חדא מן תלת מילין אית בך או שתיי חמר את או מלוה בריבית או את מגדל חזירים את אמר לה תיפח רוחה דהיא איתתא הדא מן אילין תלתי מילייא לית בי אלא אולפני שכיח לי דכתיב (קוהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהו אתא לטיבריא חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן אפוי נהירין אמרון קומי רבי יוחנן אשכח רבי אבהו סימא. אמר לון למה אמר לון אפוי נהירין אמר לו דילמא אורייתא חדתא שמע. סליק לגביה א"ל מה אוייתא חדתא שמעת א"ל תוספתא עתיקתא וקרא עלוי חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי חנינה לוגא דאורייתא תומנתא עתיקתא דמורייסא דציפורין. אמר רבי יונה חכים אנא לה דבית רבי ינאי מכילין בה דבש תני חצי שמינית טיברנית ישנה. אמר רבי יוחנן הדא דידן הוות ולמה לא אמר עסיקתא בגין דהוות ביומיה. ואית דאמרין דף סט,ב פרק י הלכה א גמרא דהוות זעירא ורבת זעירת ולא זערת כמה דהוות. כמה הוא שיעורו של כוס רבי יוסה בשם רבי יודה בר פזי רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל אצבעיים על אצבעיים על כוס אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני יבש כזית דברי רבי נתן רבנן דקיסרין רבי יוסי בי ר' בון בשם ר' יוחנן אתיא דרבי נתן כרבי שמעון כמה דר"ש אמר ברביעית כן ר' נתן אמר לכשיקדש יהא בו כזית: דף סט,ב פרק י הלכה ב משנה מזגו לו כוס ראשון בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין וב"ה אומרים מברך על היין ואח"כ מברך על היום: דף סט,ב פרק י הלכה ב גמרא מה טעמ' דבית שמאי שקדושת היום גרמ' ליין שיבוא וכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין מה טעם דבית הלל שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר ד"א היין תדיר וקדושה אינה תדירה א"ר יוסי מדברי שניהן יין ואבדלה היין קודם כלום טעמא דבית שמאי לא שקדושת היום גרמה ליין וכאן הואיל ואבדלה גרמה ליין שיבוא היין קודם כלום טעמא דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה וכאן הואיל והיין תדירה ואבדלה אינה תדירה היין קודם. א"ר מנא מדברי שניהן יין ואבדלה אבדלה קודם כלום טעמא דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין וכאן הואיל ונתחייב באבדלה עד שלא בא היין אבדלה קודמת כלום טעמא דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר וכאן הואיל והיין גורם לאבדלה שתיאמר אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא מדברי שניהן מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. היא דעתיה דרבי זעירה דר' זעירה אמר מבדילין על שכר. ואזלין מן אתר לאתר למישמע קידושא. אמר רבי יוסי בי רבי בון נהגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור יורד לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם מקדש ישראל ויום השבת: דף סט,ב פרק י הלכה ג משנה הביאו לפניו ירקו' וחזרת מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אע"פ דף ע,א פרק י הלכה ג משנה שאין חרוסת מצוה ר' לעזר בי רבי צדוק אומר מצוה ובמקדש מביאין לפניו גופו של פסח: דף ע,א פרק י הלכה ג גמרא חברייא בשם רבי יוחנן צריך לטבל בחזרת ב' פעמים רבי זעירה בשם רבי יוחנן אין צריך לטבל בחזרת ב' פעמים ר' שמעון בן לקיש אמר אם לא טבל פעם ראשונה צריך לטבל פעם שנייה. מתניתא פליגא על ר' שמעון בן לקיש שבכל הלילות אנו מטבילים פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים. סבר רבי שמעון בן לקיש על הדא דבר קפרא מתניתא פליגא על בר קפרא שבכל הלילות אנו מטבילין אותו עם הפת וכאן אנו מטבילין אותו בפני עצמו. מתניתא פליגא על רבי יוחנן יוצאין במצה בין שכיוון בין שלא כיוון והכא מכיון שהסיב חזקה כיוון. מתיב רבי ירמיה קומי רבי זעירה מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אף על פי שאין חרוסת מצוה חזרת מצוה. אמר ליה שכן רב מטבל בתירדין. תגרי ירושלם היו אומרים בואו וטלו לכם תבלי מצוה. בני בייתיה דאיסי בשם איסי ולמה נקרא שמה רובה שהיא רבה עמו ר' יהושע בן לוי אמר צריכא שתהא עבה. מילתיה אמר זכר לטיט. אית תניי תני צבריה שתהא רבה. מילתיה אמר זכר לדם. תני ובגבולין צריכין שני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה: דף ע,א פרק י הלכה ד משנה מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אם אין דעת בבן לשאול. אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי ולפי דעתיה של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה ר"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרורים פסח על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים מצה על שם שנגאלו אבותינו במצרים מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים בכל דור ודור חייב אדם לראות את דף ע,ב פרק י הלכה ד משנה עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לפיכך אנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר לרומם לנצח לגדל למי שעשה לנו את כל הניסים האלו והוציאנו מעבדות לחרות ונאמר לפניו הללויה: דף ע,ב פרק י הלכה ד גמרא תני ר' חייה כנגד ארבעה בנים דיברה תורה בן חכם בן רשע בן טיפש בן שאינו יודע לשאול. בן חכם מהו אומר (דברים ו) מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו אף אתה אמור לו (שמות יג) בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. בן רשע מהו אומר (שמות יב) מה העבודה הזאת לכם מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו (שם) בעבור זה עשה ה' לי לי עשה לאותו האיש לא עשה. אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להגאל משם לעולם. טיפש מה אומר (שם) מה זאת אף את למדו הלכות הפסח שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. בן שאינו יודע לשאול את פתח לו תחילה א"ר יוסה מתניתא אמרה כן אם אין דעת בבן אביו מלמדו: דף ע,ב פרק י הלכה ה משנה עד איכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה ובית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה רבי טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה ואינו חותם רבי עקיבה אומר כן ה' אלהינו יגיענו לרגלים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך ששים בעבודתך ובחידוש בית מקדשך ושם נאכל מן הפסחים ומן הזבחים אשר הגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך על גאולתינו ברוך אתה ה' גאל ישראל: דף ע,ב פרק י הלכה ה גמרא רב אמר מתחילה צריך להתחיל (יהושוע כד) בעבר הנהר ישבו אותיכם וגו'. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וגו'. וארבה. אמר רבי אחא וארב כתיב כמה ריבים עשיתי עמו עד שלא נתתי לו את יצחק. דבר אחר נעשיתי לו אורב אין את חטא מיתן ליה ואין זכה מיתן ליה. אמרו להן בית שמאי וכי יצאו ישראל ממצרים שהוא מזכיר יציאת מצרים אמרו להן בית הלל אילו ממתין עד קרות הגבר אדיין לא הגיעו לחצי גאולה היאך מזכירין גאולה ואדיין לא נגאלו והלא לא יצאו אלא בחצי היום שנאמר (שמות יב) ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל וגו'. אלא מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרק. התיב רבי אבונא בר סחורא לא כבר הזכיר על הכוס. תניא אין אומרים זמן אלא בשלש רגלים בלבד אמר רבי מנא מתניתא אמרה כן בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. תני כל שכתב דף עא,א פרק י הלכה ה גמרא מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן. א"ר תנחומא ויאות מי שראה תאינה בכורה שמא אינו צריך להזכיר זמן הרי ראש השנה ויום הכפורים ביהודה נהגו כרבי עקיבה ובגליל נהגו כרבי יוחנן בן נורי. עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא. הרי פורים אלו קוראים בארבעה עשר ואלו קוראין בחמשה עשר שנייא היא דכתיב משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר: דף עא,א פרק י הלכה ו משנה מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו רביעית גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן: דף עא,א פרק י הלכה ו גמרא כתיב (שופטים ה) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו את ה'. התנדבו ראשי עם כשהקדוש ברוך הוא עושה לכם ניסים תהו אומרין שירה התיבון הרי גאולת מצרים שנייא היא שהיא תחילת גאולתן. הרי מרדכי ואסתר שנייא היא שהיו בחוץ לארץ ואית דבעי מימר מרדכי ואסתר משונאיהם נגאלו לא נגאלו מן המלכות. למה בשביל שלא ישתכר. כבר משוכר הוא מה בין יין שבתוך המזון מה בין יין של אחר המזון. יין של אחר המזון משכר שבתוך המזון אינו משכר. מאי אפיקומן רבי סימון בשם רבי אינייני בר רבי סיסיי מיני זמר ר"י אמר מיני מתיקה שמואל אמר כגון ערדילי וגוזליא דחנניא בר שילת: דף עא,א פרק י הלכה ז משנה ישנו מקצתן יאכלו כולם לא יאכלו ר' יוסי אומר אם נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו הפסח אחר חצות דף עא,ב פרק י הלכה ז משנה מטמא את הידים הפיגול והנותר מטמאין את הידים בירך ברכות הפסח פטר את של זבה. את של זבה לא פטר את של פסח דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומר לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו: דף עא,ב פרק י הלכה ז גמרא למה מפני הסיע דעת או משום שעבר עליו חצות. הגע עצמך שיש שם בחורה אחרת הרי לא עבר חצות. הוי לית טעמא דא אלא מפני הסיע דעת. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כדי עונשן בכזית. מהו שיפסול את התרומה קל וחומר אם מטמאין את הידים לפסול את התרומה הן עצמן לא כל שכן. ההן יוצא מה את עבד לי' מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים והנותר אינן פוסלין את התרומה וההן יוצא לא גזרו עליו כלום דל כן יטמא צד החיצון וצד הפנימי. אמר רבי אבין מאן אית ליה דבר מחמת מגע עצמו לא ר"מ. ולא כן אמר רבי יוחנן כל הדברים טהורים ברובן כיון שחיתך רובן לא כפרוש הוא ויעשה כמגיע בו ויהא פסול. אמר ר' חנניא במחתך כל שהוא כל שהוא ומשליך אית לך מימר שעבר חצות לא מפני הסיע דעת הויי לית טעמא אלא מפני הסיע דעת. אמר רבי זעירא דלא ברך ברכת הפסח לא פטר של זבח ושל זבח פטר של פסח שהפסח בכלל הזבח. א"ר מנא הפסח עיקר והזבח טפילה: |